ענישה דאונטולוגית

אני שואל למה הוא שיקול הגיוני. כלומר, מנין נובע הערך הזה שטוב וצודק לתת גמול ועונש על מעשה רע (חוץ משיקולים תועלתניים)? הרי אין בכך גרימת אושר לאחרים או מניעת סבל ולכן קשה לראות בכך שיקול מוסרי, אלא אם כן המוסר כולל גם ערכים נוספים מלבד גרימת אושר ומניעת סבל.
או שזה נובע מערך אחר, דתי או מקטגוריה אחרת.

לעשות טוב לאדם אחר הוא ערך. הטוב הוא גם אם הלה אינו נעשה מאושר מזה (כמו להקנות לו השכלה ודעת). גמילת רע לאדם רע זו הבבואה של זה. צדק קוסמי. ושוב, אם זה מוסר או לא, אפשר להתלבט.

הרב חושב שסוג ערכים כזה מצביעים על מקור עמוק יותר של המוסר? מקור שחושף רובד עמוק יותר של המציאות? או במילים אחרות: האם יש הצדקה לפסול את האופציה של מוסר אתאיסטי (לא רק בגלל העדר תוקף אלא גם מבחינה תוכנית) בגלל שהאתאיזם אינו מספק מענה ראוי לאינטואיציות הללו שמצביעות על ערכים עמוקים יותר?

לא נראה שזה מוסיף. למה זה חזק יותר מערכי המוסר עצמם? גם שם יש אינטואיציה ואין לה הסבר אתאיסטי. יתר על כן, כאן יותר קל להתווכח ולומר שבאמת אין בזה שום ערך (וזה אף פסול).

כאן קשה יותר להסביר גם את התוכן ולא רק את מקור המחויבות, עושה רושם שיש כאן איזה עקרון של צדק קוסמי מהותי, אבל ודאי שאפשר להתווכח על כך.

נכון, ובדיוק בגלל זה כתבתי שכאן קל יותר לטעון שבאמת אין ערך כזה.

נכון, הטיעון שלי היה למי שכן מקבל ערכים כאלו, אני חושב שזוהי אינטואיציה בסיסית מאד שמגיע להיטלר עונש כגמול על מעשיו, מי שרוצה לטעון אחרת – נקלע למקום לא נוח מבחינת האינטואיציה.