עקרון הטעם המספיק

אם אנו מניחים שכל דבר צריך הסבר ממצה – מדוע יש הבדל בין דבר מיוחד לדבר שאינו מיוחד?
לשון אחר: חלק מהפילוסופים של ימי הביניים (כמו אבן סינא והרמב"ם ותומאס אקווינס) טענו לטובת קיומו של אלוהים מכוח עקרון הטעם המספיק בלי קשר לייחודיות של העולם, הטיעון שלהם היה שכיון שהעולם כולו הוא קונטינגנטי צריך טעם מספיק מדוע הוא קיים, (אי אפשר לומר "הוא קיים סתם כך, וזהו"), והטעם יכול להיות רק ישות שהיא מחויבות המציאות, (למעשה, גם לייבניץ הביא את "עקרון הטעם המספיק" בהקשר הזה ולא ביחס לטיעון הפיזיקו-תיאולוגי), האם את הטיעון הזה הרב לא מקבל?

זה חלש בהרבה. ייתכן שהעולם עצמו מחויב המציאות (בפרט אם הוא קיים מאז ומעולם). ייתכן שהוא קיים סתם כך. זו אחת הסיבות שהטיעון הפיזיקותיאולוגי חזק מהטיעון הקוסמולוגי.

אם הטיעון שלך הוא שאפשר לומר שהעולם עצמו הוא מחויב המציאות – אז אתה כן מקבל את עקרון הטעם המספיק גם במובנו הרחב, רק שאתה טוען שהעולם עצמו גם כן נושא את תכונת ההכרחיות, (הפילוסופים של ימי הביניים דחו את האופציה הזו מחמת שלל נימוקים שבשורשם עומדת האינטואיציה שעצמים חומריים נראים לנו משהו מקרי שיכול להיות לא קיים, הטענה שהעולם שלנו הוא מחויב המציאות נראית קשה מבחינת האינטואיציה), אך אתה מקבל גם את האופציה שהוא קיים סתם כך כאופציה לגיטימית? האם היא לכל הפחות לא נחותה ממנה מעט?

אנחנו חוזרים על עצמנו. אמרתי שהוא חלש יותר ולא שאינו קיים.
עולם קדמון אינו משהו שבניסיוננו. אם עצמים חומריים יכולים להיות לא קיימים, למה הם קיימים תמיד?
טוב, נראה לי שמיצינו.