ערך – בערך

הגדרתי לא פעם שערך הוא התכלית הסופית בשרשרת ההנמקה. כשאתה שואל "למה?" על כל פעולה, בסוף תגיע לנקודה שבה התשובה היא "ככה". אי אפשר להעמיד ערך על מטרה מחוצה לו, משום שאם הוא משרת מטרה אחרת, הרי שהוא רק אמצעי, והמטרה ההיא היא הערך האמיתי.

אולם, כאן בדיוק טמונה טעות נפוצה (שגם ישעיהו ליבוביץ כשל בניסוח שלה): ההנחה שמה שלא ניתן להצדיק אותו בהנמקה לוגית או אמפירית הוא בהכרח "שרירותי". ה"ככה" של הערכים אינו "ככה כי בא לי" או תוצאה של הטלת מטבע. זהו "ככה" במובן של אקסיומה – משהו שהוא פשוט נכון ומובן מאליו מתוך עצמו (self-evident), בדומה לאקסיומות בגיאומטריה שאיננו מוכיחים אותן אך ברור לנו שהן נכונות.

ערכים אינם המצאה סובייקטיבית או "חקיקה עצמית" של האדם. אם כל אדם היה מחוקק לעצמו את ערכיו באופן שרירותי (כפי שטוען למשל ארי אלון עם מושג "האדם הריבוני"), הרי שרוצח שכיר, שהחליט שרצח הוא הערך העליון שלו ומוכן לשלם על כך מחירים, היה ראוי לשבח מוסרי בדיוק כמו אמא תרזה. ברור לנו שזה אבסורד. האמת היא שערכים הם נתונים אובייקטיביים בעולם (זהו הריאליזם המוסרי). אנחנו לא בוחרים או מחליטים מה טוב ומה רע – אלו עובדות נורמטיביות הנתונות לנו. הבחירה החופשית שלנו מתבטאת אך ורק בשאלה האם להיענות לאותם ערכים ולפעול על פיהם, או להיכנע ליצר.

לכן כשאתה מחפש דרך לנמק ערכים אתה נופל לכשל לוגי. כשאנחנו מבחינים שעיקרון כלשהו הוא ערך אז הוא ערך. וכשלא אז לא. זה כמו לשאול אותי איך אני יודע שאני רואה ולא שומע? כי אני רואה ולא שומע.