ערך למעשה שלא נעשה מתוך מחוייבות

שלום הרב.
אני מרגיש שיש אצלך ניגוד גישות.
זאת אומרת, לא סתירה ממשית, אבל גישות שלכאורה לא תואמות זו את זו –
מכיוון, שמחד גיסא אתה נוטה לקביעה שכל עצמו של המוסר הוא מתוקף הצו האלוהי (ולא רק מוסר מוסף על רקע המוסר הקיים, הטבעי) (המצוה"ר שיחה רביעית).
מאידך גיסא אתה לא מייחס ערך למעשה "דתי" (בניין הארץ, סוציאליזם וכד') שלא נעשה מתוך מחוייבות לצו האלוהי.
אבל, אם הנטייה המוסרית הטבעית, ואפילו "הצפייה באידיאת הטוב", היא בעצם מימוש של רצון אלוהים (ואני מדבר עליו כבורא עולם, כן? שמפה אם אני לא טועה הגעת לקביעה של תלותיות המוסר באלוהים), אז אולי הבנאדם לא מכיר מחוייבות לְצַוֵּוי-מעמד-הר-סיני (ואולי גם בכלל לא מודע לקיומו ההיסטורי), אבל הוא כן מוסרי מתוך אינטואיציה של מחוייבות לבורא עולם (גם אם הוא לא קולט שהוא נותן תורה. וכי, לפני שאלוהים נתן את התורה הוא לא היה קיים?).
אולי אין פה סתירה מוחלטת, אבל נדמה שהגישה המובילה שונה.