חדש באתר: NotebookLM עם כל תכני הרב מיכאל אברהם

שאלה על בחירה חופשית

שו"תקטגוריה: פילוסופיהשאלה על בחירה חופשית
X שאל לפני 3 שבועות

שלום הרב

אני עוסק כבר תקופה ארוכה בשאלת הבחירה החופשית, וקראתי הרבה מהדברים שלך בנושא. דווקא בגלל שאני מאוד רוצה לקבל את קיומה של בחירה חופשית אמיתית, אני מרגיש שיש נקודה אחת שאני עדיין לא מצליח ליישב עד הסוף מבחינה לוגית.

מה שאני כן מצליח להבין הוא שלא כל “סיבה” היא בהכרח גורם מכריח. אני גם מבין את הטענה שלך שהאפשרויות אינן מוכרעות רק על ידי שרשרת סיבתית, ושיש שלב של “הכרעה” של ה“אני”. בנוסף, אני מבין את ההבדל שאתה עושה בין אקראיות לבין הכרעה רצונית.

אבל כאן בדיוק מתחילה אצלי הבעיה:

כאשר האדם “מכריע”, על בסיס מה הוא מכריע?

אם התשובה היא:

“על בסיס הערכים שלו, האישיות שלו, הרצונות שלו, ההבנה שלו” —

אז לכאורה כל אלה עצמם הם עוד סיבות, ולכן נראה שהגענו שוב לדטרמיניזם.

ואם התשובה היא:

“הוא פשוט מכריע” —

אז קשה לי להבין איך זה לא הופך לאקראיות.

אני מנסה להבין האם אתה טוען שה“אני” הוא ממש מקור סיבתי חדש שאינו מוכרח משום דבר שקדם לו, אבל גם אינו אקראי. ואם כן — איך אפשר בכלל להבין מושג כזה מבלי שזה ייראה כמו סתירה לוגית? הרי לכאורה כל דבר הוא או מוכרח מסיבה קודמת או אקראי.

אני חושב שאני מתחיל להבין את הכיוון שלך, שאולי הסיבות יוצרות “משקל”, אבל אינן מסוגלות להכריע בעצמן, והאדם הוא זה שמכריע ביניהן. אבל אני עדיין לא מצליח להבין מהי בדיוק אותה “הכרעה”, ואיך היא לא מתפרקת בסוף או לדטרמיניזם או לאקראיות.

אשמח מאוד אם תוכל לחדד עבורי את הנקודה הזאת.

תודה רבה


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שבועות

השאלה שלך היא הניסוח המדויק של טיעון דילמה רווח. הטיעון מניח דיכוטומיה: לכל אירוע או שיש סיבה (ואז זה דטרמיניזם) או שאין לו סיבה (ואז זו אקראיות, כלומר אינדטרמיניזם או הגרלה). כיוון שאין אפשרות שלישית, המסקנה היא שאין מקום למושג של בחירה חופשית.

הטעות כאן היא בהנחה שאם למעשה אין סיבה, מדובר בהכרח באקראיות. זו הנחת המבוקש, שכן על כך בדיוק נסוב הוויכוח. האפשרות של "ללא סיבה" מכילה תחתיה שתי קטגוריות שונות לחלוטין:

  1. ללא סיבה וללא תכלית = אקראיות (פעולה סתמית ושרירותית).
  2. ללא סיבה אך עם תכלית (או טעם) = בחירה חופשית (שיקול דעת).

כאשר אתה בוחר, אתה לא פועל "בגלל" משהו שדחף אותך מאחור והכריח את הפעולה (סיבה), אלא "כדי" להשיג משהו (תכלית). הרצון הוא הכושר האנושי הייחודי לתרגם מטרה עתידית (תכלית) לסיבה שמתחילה שרשרת פיזיקלית בהווה.

ההכרעה לאמץ ערך מסוים ולפעול לאורו נוצרת יש מאין. היא אינה תוצאה של מנגנון שגרם לה. אם תשאל "על בסיס מה בחרתי בערך הזה?", התשובה אינה הסבר סיבתי מוקדם, אלא קביעה: "כי זה מה שטוב ונכון בעיניי". ה"ככה" הזה אינו אקראי כמו הטלת קובייה, אלא קביעה אוטונומית של שיקול הדעת שזהו הדבר הנכון לעשות. בניסוח אחר אומר שאתה בוחר את הערך. אחרי שבחרת בו, הערך מכתיב את מעשיך. את הערך אתה בוחר כי הוא טוב. אבל ההסבר "כי הוא טוב" אינו הסבר סיבתי אלא תכליתי.


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

Eliyahu Shay הגיב לפני 3 שבועות

משהו עדיין לא ברור לי
כי "שיקול דעת" זו פונקציה של השכל (קוגניטיבית), ואילו הרצון הוא מנגנון נפרד ועצמאי. הרי בחירה איננה עניין קוגניטיבי אלא אקט רצוני.
אז באיזה מובן שיקול הדעת משחק כאן תפקיד?

מיכי צוות הגיב לפני 3 שבועות

כאן זהו שיקול דעת ערכי. ראה טור 35, 175.

X הגיב לפני יום 1

כבוד הרב
תודה רבה לך על התשובה המפורטת שלך.

יש לי שאלה נוספת ברשותך
לילדים, יש בחירה חופשית?
לחולי אלצהיימר?
לאנשים ״טיפשים״ = הכוונה לiq נמוך, יש?

בכל הדוגמאות האלה, נראה שאין להם באמת בחירה, אלא שפועלים בעיקר לפי אינסטינקטים, הייתי שמח לדעת את דעת הרב.
אני די בטוח שהרב יחשוב שלילדים ול״טיפשים״ יש, אולי אני טועה.
פשוט במידה ולא, אז נכנסות כל מיני שאלות שעלולות לסבך את התפיסה של החבירה באופן כללי.

לגבי חולה אלצהיימר, אני חושב שהרב יחשוב שאין להם, אבל במידה וזה אכן כך, אז הבחירה תלויה בבריאות השכל של האדם? אז זה לא ״רובד״ נוסף? זה קצת מחזיר אותנו לשאלה קודמת.

אשמח להסבר
ושוב
תודה רבה לך על התשובה המפורטת שלך.

מיכי צוות הגיב לפני יום 1

אתה מניח המון הנחות שאיני יודע מניין אתה שואב אותן. סביר בעיניי שלכל אלו יש בחירה. הבריאות השכלית אינה קשורה למנגנון הבחירה אבל היא נותנת לו את האינפוט הרלוונטי. אחרי שהשכל אומר מה האופציות והתוצאות של כל אחת אתה בוחר ביניהן. בטור האחרון (768) נגעתי בזה.

X הגיב לפני שעה 1

כבוד הרב,
תודה רבה על תשובתך.

ראשית, אני מתנצל אם בדבריי הקודמים הנחתי הנחות שאינן נובעות מדבריך או ייחסתי לך עמדות שלא התכוונת אליהן.

ברשותך, רציתי לחדד נקודה אחת בתשובתך, משום שאיני בטוח שהבנתי אותה נכון.

כתבת:

אחרי שהשכל אומר מה האופציות והתוצאות של כל אחת אתה בוחר ביניהן.”

מה בדיוק הכוונה בכך ש”השכל אומר מה האופציות”?

האם הכוונה היא שהאדם, באמצעות השכל שלו, בוחן את המציאות, מזהה את האפשרויות ומבין את השלכותיהן, ולאחר מכן בוחר ביניהן?

או שהכוונה היא שהשלב של זיהוי האפשרויות והבנת השלכותיהן אינו חלק ממנגנון הבחירה ושיקול הדעת כלל, אלא תהליך נפרד שמוכתב על ידי השכל, ורק לאחר שהוא מסתיים נכנסת הבחירה לפעולה?

אני שואל משום שלכאורה, אם השכל בלבד “מספק” לאדם את האפשרויות, אז ניתן לטעון שיש אדם שקיבל מהשכל שלו רק טווח מצומצם מאוד של אפשרויות או הבנה מוגבלת של המציאות, וממילא קשה יותר לייחס לו אחריות מלאה.

לכן חשבתי שאולי הכוונה היא שהאדם עצמו, באמצעות השכל שלו, גם בוחן, גם מפרש, גם מבין את המציאות וגם בוחר כיצד להתייחס אליה. כלומר, השכל אינו גורם חיצוני שמציג בפניו אפשרויות, אלא כלי שבאמצעותו האדם עצמו חושב, מבין ושוקל.

אשמח מאוד אם הרב יוכל להבהיר למה בדיוק התכוון במשפט זה.

תודה רבה על הזמן והסבלנות

מיכי צוות הגיב לפני 47 דקות

לא רואה שום הבדל בין שתי האפשרויות שהעלית. אכן אם השכל לא מציג בפניי את כל האפשרויות הוא מונע ממני לבחור באפשרויות ההן. אז מה? גם עיוור לא יכול לבחור בין דרכים שאינו רואה. זה אומר שאין לו בחירה? הבחירה היא תמיד בין האפשרויות שקיימות להבנתי.

השאר תגובה

Back to top button
הירשם לעדכונים על תגובות חדשות בדף זה