שאלה על בחירה חופשית

שלום הרב

אני עוסק כבר תקופה ארוכה בשאלת הבחירה החופשית, וקראתי הרבה מהדברים שלך בנושא. דווקא בגלל שאני מאוד רוצה לקבל את קיומה של בחירה חופשית אמיתית, אני מרגיש שיש נקודה אחת שאני עדיין לא מצליח ליישב עד הסוף מבחינה לוגית.

מה שאני כן מצליח להבין הוא שלא כל “סיבה” היא בהכרח גורם מכריח. אני גם מבין את הטענה שלך שהאפשרויות אינן מוכרעות רק על ידי שרשרת סיבתית, ושיש שלב של “הכרעה” של ה“אני”. בנוסף, אני מבין את ההבדל שאתה עושה בין אקראיות לבין הכרעה רצונית.

אבל כאן בדיוק מתחילה אצלי הבעיה:

כאשר האדם “מכריע”, על בסיס מה הוא מכריע?

אם התשובה היא:

“על בסיס הערכים שלו, האישיות שלו, הרצונות שלו, ההבנה שלו” —

אז לכאורה כל אלה עצמם הם עוד סיבות, ולכן נראה שהגענו שוב לדטרמיניזם.

ואם התשובה היא:

“הוא פשוט מכריע” —

אז קשה לי להבין איך זה לא הופך לאקראיות.

אני מנסה להבין האם אתה טוען שה“אני” הוא ממש מקור סיבתי חדש שאינו מוכרח משום דבר שקדם לו, אבל גם אינו אקראי. ואם כן — איך אפשר בכלל להבין מושג כזה מבלי שזה ייראה כמו סתירה לוגית? הרי לכאורה כל דבר הוא או מוכרח מסיבה קודמת או אקראי.

אני חושב שאני מתחיל להבין את הכיוון שלך, שאולי הסיבות יוצרות “משקל”, אבל אינן מסוגלות להכריע בעצמן, והאדם הוא זה שמכריע ביניהן. אבל אני עדיין לא מצליח להבין מהי בדיוק אותה “הכרעה”, ואיך היא לא מתפרקת בסוף או לדטרמיניזם או לאקראיות.

אשמח מאוד אם תוכל לחדד עבורי את הנקודה הזאת.

תודה רבה