ערך מסדר שני

אני לא רואה איך נוצרת שרשרת אינסופית לפי הצעתי לקיומו של ערך-על (מסדר שני). להפך, אני חושב שאם לא תניח את קיומו של ערך-על כזה לא תוכל להסביר איך ערכים לפעמים מתנגשים ביניהם. למשל ערך דתי המתנגש עם ערך מוסרי. על מנת שתיווצר התנגשות כזו עלינו להניח מצע משותף המאפשר אותה. מצע זה הוא אוניברסלי ואפשר לנסחו כך: אלוהים רוצה שבני אדם יבררו בקפידה את ערכיהם השונים, ישקלו ולבסוף יכריעו רק באחד מהם (במקרה של התנגשות).
לעומת זאת ערך-העל מנוע לוגית מהיקלעות לרגרסיה כזו מהטעם הפשוט שהוא יחיד ואיננו יכול להתנגש בערכי-על אחרים (שיצריכו ערכים מסדר שלישי).

התנגשות בין ערכים לא דורשת שום מצע משותף. ההתנגשות נוצרת בגלל הסיטואציה שבה ערך א מורה לי לעשות X וערך ב מורה לי לא לעשות X. לא צריך להיות שום דבר משותף בין א לב' פרט לכך שלשניהם יש הוראות מה לעשות בסיטואציה הנתונה.
חשבתי שאתה טוען שעצם הכפיפות למערכת ערכית זוקקת ערך-על. זה לא נכון כפי שכתבתי בהודעה הקודמת.

עכשיו איבדתי אותך. מחוייבות לאלוהים היא לא ערך בעיניך?

אני איבדתי אותך כבר מזמן. לא מבין לאן השאלה הזאת קשורה.
המחויבות לאלוהים היא מטא ערך. כמו המחויבות למוסר. זה מלאכותי וכמעט אבסורדי לומר שיש ערך על של מחויבות למוסר שממנו נגזרות המחויבויות לערכי מוסר ספציפיים. זה אינו הליך של גזירת דבר מדבר אלא פירוט. המחויבות למוסר היא היא המחויבות לכל ציוויי המוסר. הוא הדין ביחס לציווייו של הקב"ה.

המילה "מחוייבות" בלשון היומיום (אתה יכול לבדוק גם השימוש שאתה עצמך עושה בה בכתביך) כרוכה לוגית במושג "ערכים" או ברעיון של בחירה ערכית. לכן גם המחוייבות למה שאתה קורא "מטא-ערך" *היא בעצמה* בחירה ערכית, כלומר מערכת ערכית מסדר שני. אני לא מבין למה זה "מלאכותי" או "אבסורדי" בעיניך. לכל היותר אתה יכול לומר שיש פה חשיבה דיאלקטית, אלא שבמקרה זה היא נדרשת.

מה שאתה קורא "פירוט" הוא אכן גזירה. לדוגמה ראובן ושמעון מסכימים ביניהם שמחוייבות לאלוהים היא הבסיס לערכים (מטא-ערך) אבל אופן הגזירה שלהם, קרי היישום, איננו אותו הדבר: ראובן חושב שמשכב זכר אסור הלכתית באופן קטגורי (לא חשוב מה מחירו "המוסרי") וזה רצונו האמיתי של אלוהים ושמעון חושב להפך (שיש מקום להקל לפעמים). כל אחד מהם "גזר" אחרת את הנפקא מינא מתוך אותו ערך-על ("מטא-ערך") שהם כבר הסכימו עליו.

אנחנו נכנסים לסופיזם שהוא בעיקרו סמנטי.
לדעתי אין טעם לדבר על מחויבות למוסר כערך מצד עצמו, שאם לא כן, הוא עצמו זוקק עוד ערך שיצדיק אותו, וכך הלאה – "צבים כל הדרך עד למטה". המחויבות למוסר מובנת מתוך עצמה ולא נזקקת לעמוד על משהו אחר. המחויבות לציוויים מוסריים ספציפיים היא התפרטות של המחויבות הכללית למוסר, ולא נגזרת ממנה. בדיוק כמו שהטענה שסוקרטס הוא בן תמותה לא נגזרת מזה שכל בני האדם הם בני תמותה אלא מהווה התפרטות שלה (מקרה פרטי שלה).
הוא הדין לגבי מחויבות לאלוהים. בעיניי זה לא מבוסס על ערך קודם אלא המחויבות מובנת מצד עצמה. ההתפרטות שלה היא כל הציוויים המסוימים שלו.
חשוב לדוגמה על האיסור להפר את דיבורי בנדר ("לא יחל דברו"). נניח שנדרתי לא לאכול לחם. האם האיסור שלי על אכילת לחם נגזר מהאיסור "לא יחל דברו"? לא. זהו יישום ספציפי של האיסור ולא איסור אחר שנגזר מהאיסור המקורי. זה קשור למה שבכתביי כיניתי לא פעם התפרטות מול הסתעפות (אפשר לחפש באתר).
העובדה שיש מחלוקת על רצונו של אלוהים אינה רלוונטית לדיון. יש מחלוקת מה אלוהים רוצה, אבל שנינו מחויבים למה שהוא רוצה. כמו שתהיה מחלוקת בשאלה מה בדיוק נדרתי, אבל שנינו נסכים שאסור לי לעבור על מה שנדרתי. זה אותו ערך עצמו, ולא מדובר כאן על 'גזירה' של ערך מערך אלא במובן מאד מלאכותי. זו אולי גזירה במובן הלוגי (כמו אצל סוקרטס), אבל הגזירה רק חושפת את תוכנו של הערך המקורי. זה לא ערך שנובע מערך אחר, במובן שמדובר בשני ערכים שונים.
איני רואה לאן הולך הדיון הזה.

אז אנחנו חלוקים. אבל שים לב לשינוי משמעותי בעמדתך בשני המשפטים האחרונים (בתגובתך האחרונה): עכשיו אתה כבר מסכים שזו "גזירה", גם אם גזירה של תוכן ספציפי בלבד ("במובן הלוגי").
הסברתי כבר באריכות מה המשמעות של "גזירה" וכיצד היא מחייבת תמונת עולם שונה לחלוטין מזו שאתה מציג בעניין הספציפי הזה.

אין בדל שינוי בעמדתי. פשוט הבהרתי שאתה כנראה מדבר על גזירה במובן הלוגי שלה אני קורא פירוט, וכתבתי את דעתי על משמעותה.