עשיתי תרגיל לעצמי (בשוגג)
עשיתי לעצמי תרגיל.
קראתי סיפור על רב מסוים (בתקופת הכשרתו לרב) בעיני אותו רב אמנם היה ת"ח עצום. אך העולם הערכי והמוסרי שלו לא מרשימים. וזה כמובן מתבטא חזק בדרשותיו ובספרים שהוציאו אחרי מותו.
אני קורא ומעיר לעצמי תוך כדי קריאה על פגמים מסוימים שאני שם לב תוך כדי קריאה, באישיות. וזה מתבטא במובהק גם מהסיפור.
בהמשך מתואר שהלך עם הידע שלו ללמוד באוניברסיטה וזה לא ממש מסתדר לי עם העולם הצר שלו…
אני מתבונן שוב ושמתי לב שהחלפתי רב אמריקאי א' ברב אמריקאי ב' (ת"ח משכיל ורחב אופקים. אם כי גם לא מושלם בכלל)
בהמשך, הסיפור מתרכך ומקבל תפנית יותר אנושית ויותר ענווה, ובעיקר היחס שלי לסיפור מתרכך.
רכיב מרכזי זה לא רק הסיפור גופא אלא האישיות ונקודת מבטי על האישיות.
משהו בכושר שיפוט שלי פגום ?