פוזיטיביזם, השכל ואלוהים כמושג

הפוזיטיביסטים טוענים שהיות ואין אפשרות להמשיג לדוגמה את אלוהים לכדי מושג הניתן להצביע עליו, הרי שאין משמעות למושג זה.  עד היות חשבתי שהתשובה לכך היא שיש קיום למושגים שמובנים ע"י התבוננות עצמית פנימית ולאו דווקא ע"י השגה חיצונית אמפירית (שבכך ניתנת לביטוי בשפה שאינה פרטית, ודו"ק).
היום חשבתי כיון נוסף, הרי גם אם אכן איננו יכולים להמשיג ולעשות רדוקציה לאלוהים לכדי הגדרה הניתנת להצבעה אמפירית בכ"ז יש כאלו שאינטואיטיבית ברור להם קיומו (או עכ"פ לכה"פ קיום הנפש, או הרוח, או המושג מהות). וא"כ יתכן לומר שאולי המושגים השכליים רק מסתירים את האלוהים והרוח ועלינו לסלקם (כמובן, לא נוכל להגדירו, אך נוכל לסמן ע"י מילים שכוונתו לאל הבלתי מוגדר)?
וזה מוביל אותי לשאלה נוספת, מהו תפקידו של השכל? מנין לנו שכל דבר צריך המשגה?
תודה רבה!