פופר מול קון
שלום רב
כמה פעמים שמעתי גם מהרב וגם מאוד מקומות את הויכוח כביכול בין פופר לקון על טיבה של תיאוריה מדעית, אבל בפועל אני לא מבין למה בכלל יש ויכוח, זה נשמע כאילו הם מדברים על מישור שונה (פילוסופי מול פסיכולוגי).
פופר מגדיר מהי תיאוריה מדעית עוד לפני שמסתכלים על המעבדה: תיאוריה חייבת להיות בעלת יכולת הפרכה (falsifiability) כדי להחשב מדעית. הוא מגדיר קו מנחה מטפיזי־פילוסופי: מה מגדיר את גבולות המדע, מהי ההבחנה בין מדע “אמיתי” לסיפור או מטפיזיקה שאין לו פוטנציאל בדיקה. בפועל, אני מבין שלא תמיד ננהג כך, אבל באופן אידיאלי כך היה ראוי לפעול.
קון לעומת זאת נותן יותר תיאור פסיכולוגי־סוציולוגי. הוא מתאר איך המדענים בפועל חושבים ומתנהגים: בתוך פרדיגמה קיימת הם “משלימים פאזלים” (puzzle-solving) ולא מחפשים מיד אפשרויות הפרכה. הוא מסביר מאיפה מגיע הצורך לפרוץ לפרדיגמה חדשה (“משבר”, “אנומליה”) – זה עניין של דינמיקה קהילתית ופסיכולוגית, לא של קריטריון מופשט. מבחינתו ההחלטה לנטוש תיאוריה היא תהליך הדרגתי, שתלוי במתודולוגיות מקובלות בתוך הפרדיגמה.
מה דעת הרב?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים שנשלחו למייל שלכם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים שנשלחו למייל שלכם.
האמת בדיוק אחרי השיעור שהבאת על שמעון העמסוני בסדרה שלך על מצוות ומנייתן נזכרתי שהנושא הזה הפריע לי בעבר והעלתי את השאלה הזו פה. בכל מקרה אבל אני חושב שאני מבין מה אתה אומר, שזה בעצם עיקרון פילוסופי-לוגי. זאת אומרת זה שנמצאה כביכול פרכה לא אומר עדיין שהתיאוריה נשללה (אחרי שנצפו לה המון אישושים מכיוונים אחרים) כי סביר שניתן ליישב את הפירכה הזו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer