פחד מגיהינום

משמעות לשונך 'הרבה פחות מטריד' תלמד על קיום ההטרדה גם היום?
באמת מסוקרני, האם כשאתה כותב דברים נחרצים בסוגיות מהותיות, אתה מתגבר על פחד או שבטוח אתה בצדקת דרכך (לפחות עקרונית) ואינך מסתפק אלא באמות מידת אמת/שקר
סליחה על השאלה המאד אישית, אך תורה היא
(הייתי שואלך במייל, אלא שחזיתי ואינך עונה בו…)

תהיתי באיזה גיא חיזיון חזית שאיני עונה במייל. אני עונה תמיד, אבל מעדיף מאד דרך האתר.
גם אם יש חשש אני משתדל להתנהל על פי השכל ולא על פי חששות. אני לא תמיד בטוח שאני צודק, אבל אני די בטוח שאם אדם כותב את דעתו ומעלה טיעונים אין לו ממה לחשוש גם אם הוא טועה.

גם גן עדן יכול להיות חווייה מפחידה. תארו לכם שחסיד נלהב יושם בג"ע במחיצתם של ליטאים קרים ויצטרך לנצח נצחים לשמוע את ה'לומדות' שלהם; או שליטאי יבש יושם בג"ע בעדת חסידים וייאלץ לשמוע לעדי עד וורטים חסידיים? לא מפחיד? 🙂

בברכה, לוסי פאר

כתבת: "גם אם יש חשש אני משתדל להתנהל על פי השכל ולא על פי חששות. אני לא תמיד בטוח שאני צודק, אבל אני די בטוח שאם אדם כותב את דעתו ומעלה טיעונים אין לו ממה לחשוש גם אם הוא טועה".
האם אין קשר בין התוצאה הנעשית לרמת הברירות המחוייבת? הלא ברור שלא הרי סבירות הגורמת להוראה לירות בחשוד כהרי סבירות הנצרכת טרם הוראה להטיל פצצת אטום. ואף כאן, היות ותוצאת המילים היא עמוקה ורבת השפעה, ותוצאותיה הרי גורל על אנשים מושפעים רבים, לכאורה אמור להיות מחוייבות שלא לומר ['להשליך פצצות אטום'] דבר בעל סבירות כל שהיא, אלא רק דבר שאנו בטוחים בו בלא ספק [היינו שאם כשנגיע לשמים יתברר שטעינו נהיה 'מופתעים מאוד', מה שלא נראה לי שקורה].
והנוהג אחרת יתבע לכאורה על קלילות החלטותיו.

נכון, אלא שזה עובד לשני הכיוונים .גם כשאי האמירה יש לה השלכות הרות גורל זו סיבה לומר.