פרקטיקת עיבור המת של מהרח"ו

 
שלום הרב מיכי,
כך ביאר חיים ויטאל משם רבו האר"י את דברי הזוהר, וז"ל (שער הייחודים ד, ד):
 
 
 
"נבאר עניין ההשתטחות על קברי הצדיקים הנזכר ב[זוהר] פרשת אחרי מות […]
 
 
 
אם כן, כאשר האדם התחתון מייחד יחוד העליון כראוי וכו', ויכוון גם כן לדבק נר"ן של הצדיק ההוא, ואז בלי ספק נדבק נפשו בנפשו ורוחו ברוחו וכו', ואז ישיג האדם השגה עצומה עד להפליא […] וכן תלוי בחסידות האדם ובמעשיו כפי גודל חסידותו כן תגדל השגתו והתדבקותו […]
 
 
 
וכאשר תשתטח על קברו, תכוון כי על-ידי השתטחותך עליו בפישוט ידים ורגלים וכו' […] ואז על-ידי התפשטות נפשו בעצמות, יהיו כאילו הם בחייהם, ואז יוכל לדבר עמך כל אשר תשאל ותחפוץ […] ובהיותך משתטח עליו [על קבר המת] בכוונה הנ"ל, תייחד היחוד שתרצה ואז יתפשט נפשו בעצמותיו לפי שעה ויגיד לך תעלומות חכמה, וגם אפשר שיתדבק ויתעבר בך תמיד להועילך ולסייעך בתורה ובמצוות".
האם הרב רואה פסול בפרקטיקת מהרח"ו דלעיל ?
בברכה, בנימין גורלין