ציווי התורה מפני השכל?
שלום,
רציתי לשאול: כיצד מסתדרים דברי הרמב"ם לגבי גר תושב שבמידה והוא מקיים מצוות רק מצד 'הכרע הדעת' אינו בגדר 'חסיד', למה שכתב בשמונה פרקים שאיסורים שכליים כ'לא תרצח' יש לקיים באופן ש'אי אפשי', כלומר מצד השכל.
יש עמדי נסיון להגיד שאולי זה עצמו גדר של הציווי, שהקב"ה עצמו רוצה שלא נרצח מצד השכל.
מה דעתך?
ואולי יש לקשר להקדמתו של האגלי טל על שמחה בלימוד תורה, ויל"ע