''קורבן התבונה''

שלום הרב,
ישנה גישה לפיה אלוהים או התורה דורשת מאתנו את "קורבן התבונה" בכך שהיא מצווה עלינו דברים שאיננו יכולים להבין בשכל.
קראתי שזו גם עמדה של הנצרות אבל גם הרב סולובייצ'יק (ומן הסתם יש נוספים) כותב במאמרו גאון וענווה: "מה מוקיר האדם יותר מן השכל, שהוא המוקד לתודעת הכבוד האנושי? והנה, דווקא עקב עליונותו זו של השכל בחיי האדם, תובעת התורה לעיתים השעייה של הסמכות ההגיונית. האדם מכניע עצמו ע"י היענותו להוראות שאין השכל יודע לסגלן למערכת הערכים שלו…האדם, היצור התבוני, מתעלם מן התבונה ונושא ונושא בעולם של חוקים שאין בכוחו להשיג את טעמם השכלי…הנחשק מכל והיקר מכל, דווקא עליו נתבע האדם לוותר"
מה דעתך על גישה זו? האם אתה מסכים איתה?
מצד אחד, לפי זה, זו יכולה להיות גם טענת הצדקה לעובדי ע"ז, אמנם זה נראה הדבר הכי טיפשי לעשות אבל בעצם זה מעשה נשגב כי אנחנו מניחים בצד את התבונה…
מצד שני, אכן אנו מאמינים שיש דברים מעל הבנתנו השכלית וזו הסתכלות מעניינת לראות כך את הדברים.
תודה מראש