קושיה על הסתמכותו של הרב על האינטואיציה ככלי הבסיסי לבחינת אמיתות

אתה רגיל להשוות את תופעת פטה מורגנה שלא גורמת לנו לנטוש את האמון בחוש הראיה, לפגמים באינטואיציה.
אבל פטה מורגנה זה משהו נדיר, ולעומת זאת בחוש הראיה אינספור פעמים שהידע שהראיה מעבירה אלינו מתאמת באמצעים רבים (מה שאנו רואים אנו גם שומעים כשיש לו קול, וגם ממששים, וכו'). ולעומת זאת באינטואיציה קשה למצוא הוכחה חותכת שהיא נכונה, והמושגים שהיא מעבירה פעמים רבות אינם מוגדרים (האם נערך פעם מחקר שהוכיח שהידע שמגיע מהאינטואיציה נכון?). אז מה ההשוואה בכלל?

ואגב, האם קראת את הספר 'הגורילה הבלתי נראית – איך האינטואיציה מוליכה אותנו שולל' ?

איני יודע אם קראת את מה שכתבתי. נראה שלא. אחזור ואומר שאין שום דבר בעולם שלא מבוסס על אינטואיציה. אז אם אתה לא מקבל אותה, אתה הופך לספקן גמור בכל תחום שהוא.

אכן הכל מבוסס על אינטואיציה. אבל יש לחלק בזה בין שני סוגים של אמירות אינטואיטיביות: א. כשהאינטואיציה אומרת לנו להאמין לכלי אחר שפשוט הוכיח את עצמו; ב. כשהאינטואיציה בעצמה מספרת לנו משהו.
כשהאינטואיציה אומרת לי להאמין לחוש הראיה, אני מקבל את זה, כי האמון בראיה מוכיח את עצמו – אני מצליח גם למשש את האובייקט שאני רואה, וגם לשמוע את הקול היוצא ממנו וכו'. אז נכון שגם החשבון הזה (למה להאמין לחוש הראיה) הוא תוצר של האינטואיציה, אבל בסופו של דבר הקוהרנטיות הזו מהווה עבורי סיבה טובה להאמין כאן לאינטואיציה. אם פטה מורגנה היה תופעה נפוצה, זה היה מערער את כל האמון בחוש הראיה. אבל זה משהו נדיר.
אבל כשהאינטואיציה מדווחת לי על קיומו של משהו סתם כי נראה לי, ואני יודע שפעמים רבות דיווחים כאלו של האינטואיציה (הסוג השני) מתבררים כלא נכונים, אז למה להאמין לה?

ומה לגבי הספר הנ"ל? האם קראת אותו?

לא קראתי את הספר, אבל אני מכיר היטב טעויות של אינטואיציה מכל מיני כיוונים (בפרט כהנמן וטברסקי). כמובן שגם במדע העקביות לא אומרת מאומה, שכן כל ההצלבות שאתה עושה מבוססות על האינטואיציה שלך, ואפילו עצם התובנה שהצלבה משפרת את האמינות. יתר על כן, מי שלומד ומכיר יכול גם לשפר את היכולת האינטואיטיבית שלו, אבל זה לא רלוונטי לדיון.
אתה מסתכל על זה לא נכון. יש לנו כושר שקרוי אינטואיציה, והוא פועל בכל מיני הקשרים שאתה לא יכול להפריד ביניהם. אם הכושר הזה אמין אז הוא אמין ואם לא אז לא. אם האינטואיציה עובדת טוב במקומות שבהם אפשר לבחון אותה (כמו במדע) אז זה סימן לכך שהיא כושר טוב ואמין ולכן ניתן לסמוך עליו גם במקומות אחרים. בדוק כמו חוש הראייה, שאם הוא עובד בהקשרים מסוימים אתה מאמץ אותו גם להקשרים אחרים.
זה שיש הקשרים שאי אפשר להעמידם למבחן הפרכה לא אומר שהגיוני לזנוח את האמון באינטואיציה. זה טיבם של ההקשרים הללו וזה מה שיש. לא הכל ניתן לטיפול מדעי.

מה כוונתך "כמו חוש הראייה שאם הוא עובד בהקשרים מסוימים אתה מאמץ אותו גם להקשרים אחרים"? אלו הקשרים שונים יש בחוש הראייה?

אם ראית צמחים, אתה מאמין גם לראיית כוכבים או תווי פנים אם ראית גופי מסיביים אתה מאמין לראיית גלי אור וצבעים.

כי החוש הוא אותו חוש, והעין מבחינה בצמחים בדיוק בצורה שבה היא מבחינה בכוכבים.
אבל באינטואיציה, צורת הפעולה שלה עמומה ומעורפלת, לא משהו שאפשר למדוד. אז אי אפשר לומר שזו "צורת פעולה מסוימת אחת" שהוכיחה את עצמה.

טוב, מיציתי