קניינים הלכה.

קנין חליפין נלמד מהפסוק "וזאת לפנים מישראל על הגאולה והתמורה…".
הפסוק מתאר נוהל נהוג בנוגע להעברת בעלות.
חז"ל לומדים מזה שאפשר לבצע העברת בעלות באקט המשפטי חליפין.
ישנם פרוצדורות משפטיות כיצד ליצור בעלות מחודשת. במכירה, בזכיייה.
התורה מכוונת את התהליך וישנם לימודים מפסוקים כיצד לעשות זאת.
השאלה המטא הלכתית היא מה התוכן של הלימוד.
קנין הוא הסכמי, כשבני אדם רוצים ליצור שינויים בסטטוס של חפץ וכדומה, הם בעצם יוצרים חלות, מהות אידיאלית שקיימת במובן המשפטי,
בכדי שנוכל לזהות את התהליך בעולם פיזיקלי, אנחנו יוצרים תהליך, אקט, שמסמל את החלות המתחוללת, וכך בעצם ניתן לומר כי הקנין הוא ההופעה של החלות המשפטית, כשהקנין מתרחש אות הוא כי ישנה חלות.
ניתן לעיין בזה רבות, האם הקנין הוא רק גילוי מילתא, או שהוא תנאי ופרוצדורה, מעין כפתור הפעלה, כך או כך, אין חוקים בכל הנוגע לקנין, זהו דבר שבמהותו הוא הסכמי.
אם כן מתעוררת השאלה מה התורה בעצם רוצה עם הקניינים שהיא מלמדת, מדוע היא צריכה ללמד אותנו קניינים, מדוע היא צריכה לכוון אותנו באילו קניינים להשתמש, מספיק שנקבע קנין ודי.
או שמא התורה קבעה באמת נורמות משפטיות בלי קשר להלכה?
בנוגע לחלויות עצמן, לכאורה הן דבר אוניברסלי, בעלות זה סטטוס חברתי, אם היה רק אדם אחד בעולם הוא לא היה יכול להיות בעלים, משום שאין לזה שום משמעות, המהויות נוצרות עקב יחסי הגומלין בין האנשים, זה שלי משום שזה לא של אף אחד אחר,
או חלות אישות, היא קיימת משום שישנה אישית ואנשים קובעים מצב משפטי שלה.
כעת ניתן לשאול האם החלויות תקפוץ גם לגויים?
בקניינים נראה שכן, אבל מה עם קידושין?
מדוע אין לגוי קידושין? הרי זהו תהליך אוניברסלי, אין לו תוכן הלכתי.
אמנם לא יהיו לזה השלכות, משום שגוי מצווה באשת איש רק במישור העובדתי, אך במישור המהותי יהיה לו מצב קידושין.
או שנאמר שכל מצב הקידושין הוא בהתאם להשלכות האיסוריות שלו, כיוון שיש הגדרה הלכתית לאשה מקודשת, שהיא מיוחדת לבעלה, ומותרת עליו בביאה, ואסורה על כל העולם, אז רק מי שנמצא במערכת ההלכתית שייך להגדרה של קידושין, מי שלא נמצא בה, כמו גוי, אין לקידושין כל רלוונטיית, ומשום כך, היא לא קיימת אצלו.
משום שכל קיומה הוא ביחס להשלכות ההלכתיות שלה.
כל מה שיהיה לגוי זוהי אישות חברתית, ולא נורמטיבית.
השאלה היא בעצם למה אם שני אנשים מבצעים אקט משפטי המוסכם על כולם אך הוא לא מוגדר הלכתית, לא קונים, הרי זהו דבר אוניברסלי, התורה גם אם היא רוצה לא יכולה למנוע את הבעלות.