רגש ביהדות
אשמח לשמוע מה דעתך על מקום הרגש ביהדות. האם יש איזשהו ערך מוסף בעבודת השם עם רגש, קיום מצוות עם רגש, קשר אישי ורגשי עם אלוקים, אהבה, יראה וכדומה או שהכל דמיונות וקשקושי בטן וצריכים לקיים את המצוות ביבשושיות בדיוק כמו שכתוב ואין טעם להוסיף מאומה מעבר לכך?
לפעמים אני רואה יהודי שחי ממש כל רגע עם אלוהים, הוא מתפלל ברגש, הוא מקיים מצוות בדבקות ומתרגש. אני מאוד מתפעל מזה אבל אני רוצה לדעת איפה המקום של כל זה ביהדות.