רמב"ם במורה

הרמב"ם תפס את טעמי המצוות כחלק שולי במצוות, על פי תפיסתו – עיקר המצוה היא עשיית דבר ה' מתוך מחויבות לציווי, או במילים אחרות: עבודת ה', בראשית הפרקים על טעמי המצוות הרמב"ם פותח בשאלה האם בכלל יש טעמים למצוות, כלומר – ברור שהוא מבין שהמטרה הבסיסית של המצוות אינה התועלות שיוצאות ממנה, (וגם הנימוק שהוא מביא הוא רק שהקב"ה לא עושה דברים בלי חוכמה, כלומר – הוא לא טוען שאם אין טעמים אין שום סיבה למצוות, אלא שסביר להניח שבמעשים של הקב"ה יהיה גם טעם והיגיון), וגם לאחר שהוא מכריע שיש טעמים למצוות הוא מסייג שלפרטים אין טעמים, כך של99% מהמצוות אין טעמים, (רק להמחשת העניין – לכל סדר קדשים אין שום טעם, חוץ מהטעם הכללי של קורבנות כנגד ע"ז), ברור שהרמב"ם תפס את עיקר המצוות כמגמה בפני עצמה של עבודת אלוהים, ולכן ראה את הטעמים כפרט שולי שאפשר למלא ברעיונות קלושים וחלושים.