שאלה בגמרא, קידושין כתיבת הגמרא והתפתחותה

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף טז עמוד א

תנא; וקונה את עצמו בכסף ובשוה כסף, ובשטר. בשלמא כסף, דכתיב: מכסף מקנתו; שוה כסף נמי, ישיב גאולתו אמר רחמנא – לרבות שוה כסף ככסף; אלא האי שטר ה"ד? אילימא דכתב ליה שטרא אדמיה, היינו כסף! אלא שיחרור, שטר למה לי? לימא ליה באפי תרי זיל, א"נ באפי בי דינא זיל! אמר רבא, זאת אומרת: עבד עברי גופו קנוי, והרב שמחל על גרעונו – אין גרעונו מחול.

היי הרב. צירפתי את הגמרא בקידושין טז ע"א… הגמרא מדברת על ע"ע ומבררת מה כוונת הברייתא בכך שהיא אומרת שהוא קונה עצמו בשטר.. איזה מין שטר זה? האם לא די בהפקר או מחילה על חוב? הסברת בדפים שהעלית לאתר על כך שזהו חיזוק לכך שנדרשת התרת קשר מטאפיזי בין האדון לבין עבדו בדומה לאישה (וכך עולה או ניתן להבין מדבריו של רש"י בסוגיא).

את הגמרא ערכו סבוראים או גאונים או בכל מקרה איזשהו דור אחרי האמוראים. בדפים פירשת שכוונת הגמרא בכך שהביאה את דבריו של רבא שאומר "גופו קנוי" היא שהוא קנוי קניין איסור (כמו אישה). האם לא נכון אולי להגיד שיתכן שהסבוראים או הגאונים לא ירדו מקומית לסוף דעתם ולא הבינו את כהבנתך ובעצם הם כן הבינו שגופו קנוי ולכן הביאו את דבריו של רבא? כלומר הם הביאו לפה את דבריו של רבא שלדעתם זו הייתה המסקנה, אבל דווקא בניתוח שלך עולה שלא כך הדבר אלא שזה לא קניין גוף אלא קניין מטאפיזי. כלומר מדרך הניתוח שלהם יצאה מסקנה שונה ממסקנתם .