שאלה בעניין י"ג מידות‎

שו"תקטגוריה: עיון תלמודישאלה בעניין י"ג מידות‎
י' שאל לפני 5 שנים

לכבוד הרב:
אני מעוניין לדעת למה בדורות הבאים אחרי חתימת התלמוד אין אנחנו משתמשין במדות שהתורה נדרשת בהם להוציא דינים חדשים שאינן סותרים את דברי חז"ל. בדרך כלל, מלבד מידת "קל וחומר", כמעט שאין שומעין הזכרתם בבית המדרש. והגם שיש למצוא כמה מרבותינו המאפשרין אותנו לסמוך דינים שכבר מוסכמים לפסוקי תנ"ך (למשל, הנימוקי יוסף ריש פ' החובל והאור החיים בכ"מ), וגם יש מגדולי הדורות-שעברו המחדשים הלכות ע"פ "פשוטו של מקרא" (כמו המשך חכמה), מ"מ פשוט שבזמן הזה כלל כלל א"א להשתמש בהמידות. וזאת למרות שבימינו יש בעיות רבות של חיי יום-יומיים המהווים שדה פוריה לחדש דינים ע"י המדות (התקדמות במקצעות של פריה ורביה, רפואה, הנדסה וכו' מציגים אתגרים הלכתיים שלא שערום אבותנו), ומ"מ אף גבורי הגבורים לא ירהיב עוז לקרב אל שדה זו. הרעיון שיש לאל ידינו לייצר הלכות ע"י עיון בתורה שבכתב הוא כה מרוחק מן הדעת (ומן הדת!) עד שאף אין מתחשבים עליה. ומפורש יצא מפי כהן גדול היד מלאכי (סימן קמד) שא"א לנו לדרוש מעצמנו, ומביא שורה שלימה של פוסקים לתמוך בנינו. ויתגדל ויתקדש תימה רבא, שהרי לכמה מגדולי הדורות (והנשר הגדול מרחף על כולם) המידות שהתורה נדרשות בהם נמסרו ע"י הקב"ה למשה בהר סיני. הרי לשיטות הללו, זו היא הדרך שיבור לו האדם לחדש הלכות ולהוציא דינים! ומי הוא זה שנקט מרגניתא ויהב לן חספא תותה? והאיך סתם נחלות נובעים מים חיים מקור חכמתנו? ומאין לו (או להם) הרשות לעשות כן? ומפני מה? ומתי הסכימו על זה? וגדולה מעל כולם, איה מקום כבוד קורת תופעה זה כתוב בדברי
ימי עם הספר? עוד אני מבקש מכבודך לחוות דעתך בפירוש דברי הרמב"ם פ"א מה' ת"ת ה"יא:
…ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר, וידין במידות שהתורה נדרשת בהן עד שיידע היאך הוא עיקר המידות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה. ועניין זה הוא הנקרא תלמוד. [1] מתקשה אני בלשונו ("ידין"…"היאך"…"עיקר") – האם מעמדו הוא שמצוה עלינו להשתמש במידות הללו?
קראתי ספרים ומאמרים שנוגעים באקיפון בעיקר שאלתי. עם כל זה עדיין לא מצאתי מקור הדן בשאלות הללו בישירות. האם כבר הוציא מ"כ או אחד ממכיריו מאמר על ענינים אלו?
בתודה רבה,

1
גישת הרמב"ם למעמד הדינים שנלמדו מדרשות מסובך: בשורש ב' לסה"מ (ומקומות אחרים ביד"ו, פירושו למשנה ובאיגרותיו) הציע שאינן בכלל דיני תורה ("דאורייתא"). ויתכן שלדעתו, המסורה הוא העיקר, והדרשה בא רק לעגן דין המקובל-כבר-על-פה בפסוקים. (והשווה דברי הלחם משנה הל' יסודי התורה ט:א, שלפעמים הרמב"ם מסתמך דין במקרא אחר שחז"ל לא הזכירו.) אולם בה' ממרים (א:ג, ב:א) ובהקדמתו למ"ת העלה שב"ד יכול לחדש דינים באמצעות המידות, ומדבריו בהקדמתו לפה"מ משמע שדינים אלו אינם בסוג גזירות ותקנות מדרבנן, אלא תוקפן לכאורה מה"ת. וכאן בה' ת"ת (א:יא) משתמע שגם יחיד יכול לדון, ומדבריו לקמן בה' ממרים (ג:ד) נראה שאכן היחיד יכול לדון אבל מ"מ צריך הסכמת ב"ד בכדי להיות נחשב חוק מחייב. וכבר נתחבטו רבים – חדשים גם ישנים – להבין דברי משה רבינו על בוריים, ואין זה מגמתי עכשיו. שאלתי ובקשתי מאת הרב, אם מצאתי חן בעיניך, רק לתרגם בעדי דברי הרמב"ם כאן בה' ת"ת א:יא – פשוט "טייטש ווערטער ".

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 5 שנים

שלום רב
אין שום מצווה מיוחדת לעסוק בי"ג מידות. זהו חלק מלימוד תורה.
אין שום מניעה משימוש כיום במידות לחדש דינים, למעט זה שאין לנו הידע כיצד עושים זאת. איבדנו את המיומנות של דרשות באמצעות המידות ובכלל. מי שחש שיש לו הידע ויכול לעשות זאת – שיעשה. ולכן בקו"ח באמת עושים את מדי פעם, כי השימוש בו הוא פשוט יחסית.
 
לגבי שיטת הרמב"ם, אין בה שום עמימות ושום סתירה. ראה מאמרנו לשורש השני (בתוך הספר ישלח שרשיו) וכן בספרי, רוח המשפט:
1. המידות הן הלמ"מ.
2. יש דרש יוצר ודרש סומך (הקדמה למשנה ובשורש השני). רוב הדרש יוצר (כדבריו בתשובה לר"פ הדיין על ריש הל' אישות).
3. ההלכות שיוצאות מדרש יוצר הן דברי סופרים (שורש שני). בדרשות סומכות ההלכות הן מדאורייתא (שם).
4. כל יחיד יכול לעשות שימוש במידות (כמבואר במקורות שהבאת), אבל רק דרשה שנעשתה בסנהדרין יש לה סמכות והיא מחייבת את כלל ישראל. בדיוק כמו שכל יחיד יכול לפרש את התורה אבל רק פירוש שנעשה בסנהדרין מחייב את הציבור.

י' הגיב לפני 5 שנים

תודה על תגובתך. האם ידעתה מתי הופסקה הלימוד ע"פ המידות? ומפני מה אסרו היד מלאכי ועוד (כולל רש"י לסוכה לא.)?

ועל מש"כ ש"כל יחיד יכול לעשות שימוש במידות" – האם אין אתה מודה שכבר קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור שלא לייצר הלכות באמצעות המידות?

מודה אני לפניך שאין סתירה בדברי הרמב"ם. ישתקע הדבר ולא יאמר.

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

שלום רב.
זה הופסק בערך עם חתימת התלמוד (גם בתלמוד עצמו השימוש מועט. הוא בעיקר אצל התנאים).
אם מישהו אוסר, זה רק מפני שחכמים ראו שאין לנו הבנה באופן השימוש ולכן קבעו שלא לעשות זאת. אם כי איני חושב שיש מקום לדבר על איסור בזה.
אני גם לא מכיר קבלה של היהודים עליהם ועל זרעם. אכן בפועל כמעט לא עושים זאת, אבל מי שיודע שיעשה. ואכן יש פה ושם כאלה שעשו זאת (בעיקר בקו"ח).

י' הגיב לפני 5 שנים

I checked out your Amazon page and it looks like you speak English, which is great, because I do too! If I may beg your indulgence…

Thanks very much for the timely and learned responses. I’ve asked my question to many a learned man and none were able to provide anything concrete (most of them ignored me). I’m still bothered by the notion that this was the method prescribed by God to extrapolate halacha – and we’ve completely abandoned it – but it is what it is. I’m glad I’ve found you. Will you at least admit that the Rambam’s formulation of the law in Talmud Torah 1:11 is obtuse? There are far clearer ways to articulate what he is trying to convey (if that is what he is trying to convey).

As long as I have your attention, if you don’t mind:

Below you agreed that the Rambam allows individuals to darshen; only requiring BD to establish it as law. I wonder if an individual is allowed to act on his own according to his drasha, without requiring the approval of BD. In other words, if a question arises in my personal life, and I make a drasha to identify an answer, may I act according to my drasha, or do I need validation from the courts?

The question is not related to Zakein Mamrei, who acts on his own against the decision of BD. I want to know if one even have to go to BD in the first place?

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

שלום רב.
יותר קל לי בעברית, אבל אני יכול באנגלית (רצוי פשוטה).
לא הבנתי מה רע בניסוח של הרמב"ם. תוכל להביא את ההלכה ולשאול ספציפית מה קשה בה.
באשר לדרשות של אדם פרטי, זה בדיוק מה שכתבתי. כל אדם שעושה דרשה יכול וגם צריך לפעול על פיה. נכון שהדרשה של אדם פרטי לא מחייבת אף אחד אחר. כפי שכתבתי, זה בדיוק כמו פרשנות פשטית (לא בכלי הדרש) של אדם פרטי לתורה ולתלמוד שמחייבת אותו לא את אחרים.

י' הגיב לפני 5 שנים

רעיון זה מפתיע ומרתק. לי לכה"פ.

באשר לזרות בדברי הרמב"ם, היה הרבה יותר פשוט לנסח ההלכה כזה: ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר, וידין במידות שהתורה נדרשת בהן עד שיידע היאך הוא עיקר המידות והיאך ילהוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה. ועניין זה הוא הנקרא תלמוד.

עוד פעם אני אסיר לך תודה

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

כידוע, הרמב"ם כולל בספרו הלכה לאו דווקא לזמן הזה. לכן הוא מגדיר את תלמוד תורה האידיאלי גם אם בימינו הוא לא רלוונטי. בתלמוד תורה האידיאלי המידות הן חלק חשוב מהלימוד, ולכן זו הגדרתו.
אגב, אני חושב שכאן במונח מידות הוא מתכוין לכל כלי הפרשנות.

עידו הגיב לפני 3 שנים

לכבוד הרב,
על סמך מה "מידות שהתורה נדרשת בהן" קיבלו אישור מלמעלה?
על סמך מה נקבע שזה כשר ואף נכון לפרש דרך זה? האם יש הקבלה לזה בתורה?

mikyab צוות הגיב לפני 3 שנים

יש מסורת שהן ניתנו בסיני. בספר השני בסדרת הלוגיקה התלמודית הסברתי למה בדיוק הכוונה (מדובר במסורת דינמית. לא נכון שניתנה למשה רשימת מידות). המידות הן תורה שבעל פה ולכן אין מה לחפש און בתורה שבכתב. רק הקו"ח מופיע בפירוש בתורה (וה'דיו'), ולכן הגמרא בב"ק כה נוקטת "והא דיו דאורייתא". שאר המידות הן מסורת בעל פה. ככל הזכור לי, עמד על כך הראב"ד בפירושו לברייתת המידות בתחילת הספרא על מידת 'שני כתובים המכחישים זה את זה'.

הפוסק האחרון הגיב לפני 3 שנים

המידות שהתורה נדרשת בהן זה אגדה שלא כתובה בתורה.
את התורה יש ללמוד רק על פי התורה: וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
זאת, כלומר שם, באותו רגע ולא מה שיגידו בדורות הבאים שזה לא זאת אלא זאת.

השאר תגובה

Back to top button