שאלה לגבי הצו הקטגורי
שלום הרב,
רציתי לשאול שאלה קצרה בעניין הצו הקטגורי של קאנט.
לכאורה הצו אמור לחייב אדם לפעול רק לפי כלל פעולה שהוא היה רוצה שיהפוך לחוק אוניברסלי. אבל נדמה לי שתמיד אפשר לנסח את המעשה שלי באופן פרטיקולרי, כך שדווקא כן ארצה שהוא יהפוך לכלל אוניברסלי — ואז הצו מאבד את כוחו המחייב.
למשל: נניח שילד קטן שואל מה קרה לאבא שלו שנפטר, ואני משיב "הוא נסע רחוק", מתוך רצון אמיתי להגן עליו רגשית עד שיגדל ויוכל להכיל את האמת. אם אני מנסח את זה ככלל פעולה — "כל אדם ישקר לילדים קטנים כדי להגן עליהם במצבים טראומטיים" — זה דווקא נשמע כמו כלל אוניברסלי ראוי, לא כלל שיש בו סתירה.
אז מה בעצם מונע מאדם בתום לב לנסח כמעט כל פעולה כך שתעבור את הצו? האם יש לצו איזשהו מנגנון פנימי שמונע פרשנות כזו?
תודה מראש!
לא. זו אחת הביקורות הנפוצות על הצו. אם יש קריטריון רלוונטי אז באמת אפשר לסייג את הקריטריון כמו שהדגמת. אבל זה צריך להיות חילוק רלוונטי. אי אפשר לומר שמותר לשקר אם שמך מתחיל במ"ם (מיכאל). קאנט לקח את זה רחוק מדיי בגלל חששות כאלה, והןא טוען שאסור לשקר בשום מקרה, גם תחת איום על החיים. הזוי.
תודה על התשובה.
רק נדמה לי שאולי לא הסברתי את הנקודה שלי כמו שצריך.
החשש שלי הוא לא שכל קריטריון יכול להצדיק חריגה מהצו (כמו השם שמתחיל במ"ם וכו’), אלא שלכל מצב אפשר למצוא קריטריון שכן נראה רלוונטי — ואז ממילא תמיד אפשר לנסח את המעשה כך שיעבור את הצו הקטגורי.
ולא מדובר פה בהתחכמות, אלא דווקא בתום לב: אדם באמת יכול להאמין, בלי רמאות עצמית, שהשקר שלו במקרה מסוים כן ראוי להפוך לנורמה במצבים מהסוג הזה (כמו שקר לילד קטן כדי להגן עליו נפשית).
ואם זה כך — אז הצו בעצם לא מצליח להגביל שום דבר בפועל, אלא רק מחפה על מה שכבר קיבלנו לגביו החלטה מוסרית מהותית.
אז השאלה שלי: האם הצו הקטגורי באמת יכול להכריע במצבים מוסריים, או שהוא רק מבנה פורמלי שאומר את מה שכבר החלטנו לפי ערכים אחרים?
הצו יכול להגביל התנהגויות לא ראויות. למה שיגביל התנהגות ראויה? ראה בטור 122 ובהפניות שם דוגמאות להשלכות של הצו שלגביהן אין דרך עקיפה לדעתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer