שאלה על הראיה הפיסיקו-תאולוגית

יש לך טעות בסיסית בהבנת הטיעון. ההנחה שדבר מורכב לא נוצר מעצמו אלא דורש מכוון, אינה תוצאה של הניסיון שלנו, אלא זוהי טענה אפריורית שמבוססת על היגיון ועל הסתברות.

יש להבחין כאן בין שתי ראיות שונות. הראיה הקוסמולוגית אכן מבוססת על התצפית שכל דבר שבניסיוננו (כלומר דברים שקיומם קונטינגנטי) דורש סיבה, ולכן אנו מחפשים עילה ראשונית מחוץ לניסיוננו. לעומת זאת, הראיה הפיזיקו-תיאולוגית מבוססת על שיקול הסתברותי ואובייקטיבי – הקטנת האנטרופיה ויצירת מורכבות. השיקול שאומר כי תוצאה בעלת הסתברות אפסית (כמו עולם מורכב או חיים) אינה נוצרת במקרה, אינו תלוי בשאלה האם הדבר נמצא בניסיוננו הפיזי או מחוץ לו. היגיון וכללי הסתברות נכונים לכל ישות באשר היא, גם אם היא טרנסצנדנטית.

לכן, אם נניח שיש מנגנון חיצוני או "גנרטור" שיוצר יקומים מסודרים באופן אקראי או דטרמיניסטי, אין זה משנה שהוא נמצא מחוץ ליקום שלנו או מחוץ לניסיוננו. מנגנון שמסוגל לייצר יקומים (ובוודאי יקומים מורכבים) הוא בעצמו מנגנון רב עוצמה, מורכב ומיוחד מאוד. רוב מוחלט של מערכות החוקים שהיית מגריל באקראי לא היו מייצרות שום דבר מורכב ששורד לאורך זמן.

גם אם תטען שהמנגנון הזה, או חוקי הטבע שביסודו, היו קיימים מאז ומעולם ולא נוצרו (כלומר אינם דורשים "סיבה" במובן הרגיל), כאן נכנס לתמונה "עקרון הטעם המספיק". עיקרון זה, בניגוד לעיקרון הסיבתיות, קובע שגם אם משהו היה קיים תמיד, העובדה שהוא כל כך מיוחד ומכוונן (Fine Tuning) דורשת טעם: מדוע הוא כזה ולא אחר?. מדוע מאותו תחום שמחוץ לניסיוננו פועל מנגנון שחוקיו מובילים דווקא ליצירת מורכבות וחיים, ולא מנגנון שיוצר כאוס או ריק?

ההצעה להסיג את השאלה אל מנגנון עלום מחוץ ליקום או לתיאוריית ריבוי יקומים (Multiverse) אינה פותרת את שאלת המורכבות, אלא רק מעבירה אותה צעד אחד אחורה. המנגנון הזה עצמו טעון הסבר, וההסבר הסביר ביותר למערכת כה מיוחדת הוא שישנו גורם תבוני שיצר אותה או שחוקק את חוקיה – גורם שלו אנו קוראים אלוהים.