שאלה

אפשר לשאול מהו החלק שהוא בזבוז זמן?

לשאול אפשר. לענות קשה.

יצא לי ללמוד בחוג לפילוסופיה בעברית שנה אחת וגם להכיר קצת את הנפשות הפועלות. אולי אני יכול להאיר כמה נקודות (למרות שאני בעצמי לא מכיר מספיק):
א. לפחות בעברית הרבה מהעיסוק בהתחלה הוא לא רק היכרות עם נושאים בפילוסופיה אלא פיתוח של "מיומנות פילוסופית", כלומר יכולת לחדד היטב את הטיעון והטענות במה שאתה קורא והנימוקים להן, ולגבש עליהן את דעתך. זה יותר מסובך ממה שזה נשמע ודורש לא מעט תרגול. גם כשתלמד נניח דיאלוג סוקרטי, המיקוד יהיה להבין שניים שלושה טיעונים מרכזיים בטקסט כמו שצריך, לפרק אותם לטיעון דדוקטיבי תקף לוגית ולהבין באופן מדוייק מה הנימוקים של אפלטון לטענותיו, ושוב, קשה יותר ממה שזה נשמע. קל הרבה יותר לגבש את המיומנות הזאת באוניברסיטה כשאתה מקבל משוב לעיתים תכופות מאנשים שממש טובים בזה. (אם אתה רוצה להתרשם מהמיומנות של החבר'ה בעברית מוזמן לראות את דוד אנוך בדיון מול הרב, לדעתי שמים לב די מהר לדיוק הפילוסופי המרשים).
ב. יש פער גדול בין תחומים בתוך פילוסופיה מבחינת הערך שלהם. נניח לקורסים של פילוסופיה אנליטית לדעתי יש ערך גבוה בהרבה, וגם בהמשך בתור חוקר אתה תתעסק ב"לעשות פילוסופיה" בעצמך, לעומת תחומים אחרים (קונטיננטלים למיניהם) שהם לדעתי גם פחות חשובים וגם בתור חוקר תתעסק בעיקר ב"מחקר על משנתו של X".
ג. כדי להשלים את מכסת הנ"ז שאתה צריך לתואר במדעי הרוח, כמעט בהכרח תצטרך לקחת כמה וכמה קורסים לא חשובים ושלא יעניינו אותך או יועילו לך בכלל, אולי זה חלק מבזבוז הזמן שהרב התכוון אליו.
ד. בהחלט יכול להיות שיש בזה הבדל בין אוניברסיטאות, כלומר שיש אוניברסיטאות שהמיקוד בהן הוא יותר אקזיסטנציאליסטי, או מיקוד פחות בבניית מיומנות פילוסופית והרבה עיסוק בהיכרות עם עוד ועוד טקסטים פילוסופיים, לדעתי האישית מומלץ להתרחק מכאלה.

מקווה שעזרתי במשהו, קח הכל בעירבון מוגבל