שימוש נכון בשלוש עשרה מידות

שלום רב. אין לי תשובה כללית לשאלה הזאת, אבל זה תלוי לפחות בשני דברים: 1. הסברא (כשיש סברא לכאן או לכאן זה יכול להכריע האם לבחור בפרשנות מצמצמת או מרחיבה). 2. לשון התורה. יש מצבים שבהם לשון התורה משתמעת שאין כאן דוגמה אלא צמצום. דומני שההשוואה בין טריפה לנבלה מבוססת על סברא ולא על היקש. מסברא היה נראה שאם בטריפה לא מחלקים בין בית לשדה למה שיחלקו בנבלה?! דומני שטרפה ונבלה לא כתובים זה ליד זה, ולכן סביר שמדובר בהשוואה מסברא. בדומה לזה אפשר לתהות מתי פסוק כלשהו הוא מקרה מיוחד שיוצא מן הכלל ומתי הוא דוגמה שבעצם מתכוונת לומר כלל שלם. לדוגמה, ציצית מופיע ליד כלאיים, ולומדים משם שעשה דוחה ל"ת. יכלו גם לומר שעשה לא דוחה ל"ת, אבל ציצית הוא מקרה חריג ולכן הוא כתוב בתורה. גם כאן יש לתלות זאת בסברא ובלשון הפסוק. כך גם לגבי הדרשה שפוסלת נשים לעדות מהפסוק "ועמדו שני האנשים" – שהגמרא ממעטת ולא נשים. למרות שבד"כ כשכתוב במקרא אנשים הכוונה גם לנשים (השווה הכתוב אישה לאיש לכל עונשין שבתורה). כאן נראה שהסברא גרמה. מעבר לכל זה יש גם מסורת. יש דרשות שמבססות הלכות שידועות לנו במסורת מסיני (דרשות סומכות). לפעמים בוחרים קריאה בגלל התאמה למסורת.