שעת הדחק בזוגיות בענייני טהרה

לכבוד הרב מיכאל שלום,
 
כהקדמה אומר שאני אדם שבעבר הרגיש שייך לציבור הדתי ולמדתי בישיבות, וכעת אני מרגיש שאינני יכול להזדהות עם הקולקטיב הדתי, ומשתדל לשמור על ההלכה להגות בתורה ולעסוק במצוות אבל יותר באופן אישי.

 
הפירוט הבא נועד להסביר למה אני מרגיש שאני צריך דווקא אישה חילונית-

אני מקיים מצוות ומחפש את המהות הערכית בהן (אני פשוט מתחבר לעולם היהדות, למסורת בלי קשר לאיזה מעמד הסטורי של קבלת תורה, אבל אני מרגיש את הקדושה שבהלכה, לפעמים בפרטי הלכה, לפעמים בהקשר לרעיונות מפנימיות התורה ותורת הסוד), ומהות הערכית יותר חשובה לי מהקיום הטכני, יש תקופות שאני מרגיש שאני צריך לקבל את כל החבילה של ההלכה – לפעמים מתוך מחשבה על קדושה מיסטית, ויש תקופות שפעמים רבות אני עובר על המסגרת בשביל לקיים את המהות כי עיקר מה שחשוב לי זה ההגיון. נגיד, זה קורה לי במיוחד בתפילה שאני שובר את השורות ומתחיל להתפלל במילים שלי כעניין "אל תעש תפילתך קבע אלא תחנונים". אני בכלל מתפלל תמיד בבית, בית כנסת המוני בשבילי, אני רוצה את הקשר שלי עם ה' וקשה לי לעשות את זה בקהל.
במחשבה שלי היא מאוד ביקורתית ופילוסופית, אני לומד הרבה פילוסופיה (כללית ויהודית) ולימודים הומאנים, ומלבד לימודי תורה, גם על דתות אחרות, אני טבעוני, ולא שייך לגוש הימין, מרגיש לי תמיד קצת חנוק בחברה דתית, כאילו אי אפשר לומר כל דבר, כל כך הרבה טאבו, זו הרגשה שלי, כנראה יש שירגישו בדומה בחברה חילונית, אבל אני מרגיש הרבה יותר פורח עם חברים חילונים כשאני מתפלסף איתם ומשוחח איתם על העולם ועל חוויות פנימיות טבעיות, על הממשות, על ספקות, כשאני מצביע על עוולות שקיימות גם בעולם הדתי שממנו אני מגיע, כשאני אומר שאני מקיים את המצוות בגלל הגיון ולא בגלל אמונה עיוורת, כשאני מבקר מדעית ופילוסופית את כתבי הקודש וכו'.
אני מרגיש שבאופן מהותי זוגיות עם אישה חילונית הרבה יותר מתאימה לנפש שלי. עם דתיות זה הרבה יותר קשה לי בלי שום קשר לפתיחות מינית. ההיפך, אני אוהב את הלבוש הצנוע או שאין לי שום צורך להתקדם מהר בעניינים מיניים ואף מעריך מחשבה שמעכבת, אבל פשוט רגשית זה הכיוון. אני כבר בן 28 ומחפש הרבה באתרי הכרויות ומנסה למצוא הזדמנויות ודייטים, ויש לי גם נכות שמה לעשות, עולם אכזר, מתייגת אותי, ואין לי את כל המבחר מולי. ושואלים שאלות נוקבות על למה לא עשיתי צבא, ומה ההשלכות של הנכות לעתיד וכו'. ומה לעשות שהכי חשוב לי שתהיה אישה פילוסופית, כי אחרת זה פשוט לא כייף ואין חיבור, ואני חייב פתיחות מחשבה…
גם מבחינת הדעות שלי, אני כמעט לא יכול להסתדר בזוגיות עם אישה דתיה, וגם מבחינה הלכתית – ולו רק מפני שאני סובר שמותר להשתמש בחשמל בשבת וכך אני נוהג, וגם באידאל, בתקווה שאנשים ישאלו אותי מבחינה הלכתית על כך ואסביר את מחשבתי וגם ילכו בעקבותי.

 
הסיטויאציה הבעייתית כמצב נתון-

 
אבל בעיה הקשה מבחינתי בזוגיות עם אישה חילונית הוא נושא טהרת המשפחה (נדלג על העניין שאני מאמץ את יחסי פילגשות כיחסים בריאים וטבעיים ורומנטיים של שני אנשים שאוהבים באמת אחד את השני ורוצים לחיות יחד ואני נגד קניין אישה), מכיוון שמצד אחד שבנושא טהרת המשפחה, כמו כל מצווה, יש הגיון, ומצד שני, יש הגיון גם בלהתחשב בדעות האישה ובצרכים שלה לזרימה טבעית בעניינים אלו, ואני לא רואה הגיון באיזה חוקיות דווקא של הרחקה שבועיים. אם היתה אישה דתיה – אחלה, אבל אם לא, זה נשמע לי עצמי חסר מהות לדרוש זמן כזה וגם פחות מהותי העניין של הטבילה שהוא בכלל יותר קשור להרגשת האישה מאשר להרגשתי. יחד עם זאת אני חושב שארצה לדרוש לנסות (ניסיון בשביל שנינו, גם אני מרגיש צורך לבדוק את הנושא) לשמור שבועיים, ולדון על עניין המקווה, בתקווה שהדבר לא יגרום לבת זוגתי סבל רב ורתיעה רבה, אבל ההגיון יותר חשוב לי מהחוק היבש, ואינני רוצה שזה יהווה מה שיפריד ביני לבין זוגיות, שזה כמו לומר שלא מוכנים לצאת לקרב להגנת המולדת כי ימותו אנשים (שלא להיות בזוגיות בכלל בגלל עניין של מקווה שאמור לשפר את הזוגיות עצמה). אני מכיר את הגישה של הרב הצורך שגם הצד החילוני יתחשב בדתי, ויחד עם זאת, אחד הדברים הכי חשובים לי בקשר זה לשמור על הגיון הפשרה ששנינו בוחנים את ההגיון של ההלכה. מה לעשות, צריכה להיות פשרה כלשהי, והפשרה שאני מאמין בה זה לבדוק ביחד.

 
לכן אני מנסה למצוא פשרות. ואני מסתמך חושב להסתמך על דעת יחיד, בשביל שגם בתקופות שאני מרגיש יותר מחויב להלכה וגם בתקופות אחרות יהיה לי עוגן כלשהו, ולא יהיו טלטלות חמורות מידי בזוגיות בעניין הזה. וחשבתי על מהלך הלכתי שמגיע גם מתוך הלכי מחשבה אחרים בעניין הפחתת שימוש במדיה לא צנועה באינטרנט וכדומה, שאני מנסה כמה שיותר להתגבר מתוך ערכי הפחתת ניצול והחפצה בתעשיות האלו למיניהן.

 
אני רוצה אם כן לשאול האם המהלך ההלכתי הזה ראוי לשעת הדחק, ואני מעלה כאן טיעונים שקשורים לשעת הדחק. חשוב לי לדעת שמה שאני עושה מסתבר הלכתית, וזה לא סתם כדי לתרץ לעצמי, אלא מתוך הבנה שיש תקופות בחיים שלי שחשובה לי מאוד ההקפדה על הלכה ויש תקופות שפחות ואני חייב יציבות, וגם בגלל שהנפש שלי רגישה מאוד (ואני נעזר בכדורים שמייצבים אותה). ולשם כך אני מוכן להתפשר על דעת יחיד.

 
זו המחשבה ההלכתית-

 
—
 
א. אני נוהג ללחוץ ידיים לנשים גם שהן פנויות ויש עניין נידה וגם שהן נשואות. (זה חלק מהחיים שלי בעולם חילוני וזה נשמע לי הגיוני) מבחינה הלכתית, אני סומך על דעת רבי פדת לפי רבינו תם ור"י בתוספות (בשבת יג. – ("מפרש ר"ת דפליגא דר' פדת דכיון דלא אסרה תורה אלא קריבה של גילוי עריות בלבד א"כ אין לנו לאסור ולגזור אלא כעין שאסר הכתוב דהיינו דיעות בלא שינוי כגון לא יאכל הזב עם הזבה אבל הוא בבגדו והיא בבגדה דאיכא דיעות ושינוי לא יסבור ר' פדת דאפי' באשת איש הוא בבגדו והיא בבגדה שרי ור"י פי' ופליגא דר' פדת כיון דאית ליה דלא שייך לשון קריבה אלא בגילוי עריות ממש"), ועל העובדא שרב הונא הרכיב על גבו את הכלה. ומכך שאני רגיל בכך, אני בדרך כלל לא מהרהר כלל, במיוחד שזו דרך העולם היום, ועניין הרהור הוא לא דוחה את דרך העולם, כמו סוגיית דרכא אחריתא (בבא בתרא נ"ז:) .
 
ב. אני סובר סברא מוסרית שפורנוגרפיה היא פוגעת קשות במשתתפים בתעשייה ובצרכנים (לדעתי, הרמב"ם ביטא זאת בעניין המדבר עם אישה מאחורי הגדר, וזה אותו הדבר אם זו מצלמה וכתב שעדיף שימות, למרות שנושאי הכלים ריככו זאת, וזה אותו הגיון של טבעונות שאני מחזיק בו). ואני מרגיש רגשי אשמה, כשאני נופל בכך בגלל סיבות אלו. אני מבין שאני לא יכול להתגבר על יצרי ולכן אני סובר שבמידה והדבר מפחית את הפגיעה המינית והניצול, נכון וראוי לפרוק את היצר בצורה מזיקה פחות (כמו במדיה שנעשתה בפחות ניצול ופחות זנות) כדי לא להגיע למדיה קשה (על פי חכמת שלמה על שו"ע אבן העזר קס"ג, שיש להוציא שז"ל למען מעשים טובים, שתולדותיהן של צדיקים אלו מעשים טובים, על פי ספר חסידים, שהובא גם בחלקת מחוקק ואבן שמואל). ובכל מקרה, לעניין ההמשך – השאלה כאן גם אם הרהור באשתו עדיף ממדיה אינטרנטית ולאו דווקא שז"ל ממש.
גם כשחיים עם אישה, הדבר מאוד קשה בשבועיים של הנידה כי היצר רגיל לקבל סיפוק, והרגש הרומנטי יותר רגיל לזרום בלב.
 
ג. כאן עיקר השאלה – אם המגע מותר בלי גילוי עריות ממש כרבינו תם ור"י על רבי פדת, האם נכון לקיים יחסי אישות ללא גילוי עריות ממש עם האישה בזמן הנידה עם פורקן היצר (מה שנחשב איסור הרהור בלי אישה) ללא הוצאת זרע ואפשר שבין השאר כדי לא להשתמש במדיה שגורמת זנות וניצול מיני (וכאן אני באמת חושב שזו מעלה מוסרית אם אחרת הנידה מכשילה בפורנוגרפיה)?
אני מדבר, נגיד, על חיכוך אברים יחד עם שיטה טנטרית, בה חוסמים את הזרע והוא נעקר מהביצים ומגיע לשתן ומתערבב בו ומתבטל בו לפני שיוצא (וזה כעין ניתוח ההפרוסטט שחוסם את דרכי הזרע שכתבו שמותר לקיים אחר כך יחסים, כגון ציץ אליעזר, חלק י"ד, סימן צ"ה). וכאן ההרהור הוא באשתו וגם שהיא בנידה יש שכתבו שלבו גס בה.
או אולי גם עם חדירה בקונדום לפי המתירים (כרוגוצ'ובר בצפנת פענח, חלק א' סימן פ"ט, חלק ג' סימן קס"ד, שטוען שאין כאן שז"ל כלל רק הרהור) כי האם קונדום נחשב תשמיש של גילוי עריות ממש? והרי העריה לא מגולה אלא מכוסה, וודאי שאין מדובר על הראייה של האישה אלא על גילוי האיבר המערה, שראייה לא נחשבת גילוי עריות ממש. ולא שייך באיש ואישה כמו בשני זכרים גדר "כמכניס מכחול בשפופרת" אלא השאלה אם האיבר המערה גלוי או לא גלוי.
ועל ההרהור יש שני צדדים להתיר – מצד שזו אשתו ומצד שלא יתפתה למדיה זנותית.

 
—

 
אני שואל-
א. בשקלול פורמלי של דעות היחיד – האם אכן יוצא שיחסים כאלו מותרים (בחיכוך איברים או עם קונדום)?
ב. האם בשעת הדחק אפשר להסמך על כך? מה החשבון פה?

 
רוב תודות.