תנ"ך וחז"ל

לשואל,
למיטב ידעתי הרב לא כתב אף פעם בצורה סדורה בנושא או קרוב אליה.
פרט לכך שלדעתו בהר סיני ניתן מעט מזעיר הלמ"מ ועצם הרעיון לדרישת התורה.

הרב,
לא זכור לי שישבת את עיקר הקושיא שלו שהתאולגיה המוצגת לנו בדברי חז"ל איננה קרובה לתאולגיה שבדברי הנ"ך.
עד כדי כך שאף נראה שחז"ל הרבה יותר קרובים לתורה (עד כמה שהם רחוקים) מאשר שהנביאים והכתובים קרובים לתורה… כי נראה שהחלק של דרישת התורה וקיום ההלכות פרט לאיזה צורה ציבורית כמעט ולא קיימת בכל הנביאים. גם אם הם משתמשים לעיתים בלשון מושאלת מן התורה (ז"א הכירו את החמישה חומשים).

כן נראה בתחילת ימי בית שני (עזרא ונחמיה) ובספרות הבית השני כבר תהליך שונה לגמרי. של קיום ההלכות. אבל מדוע להצדיק תאולגיה חדשה של דרישת התורה כשכבר אין לנו נביאים?!
כי ממה שרואים מהנביאים שנכתבו, נראה שכלל לא הקפיד הקב"ה על כך.

עניתי את מה שהיה לי לענות.

אכן זה מה שכתבתי שלא מכיר שום מקום בה הרב ענה בצורה רצינית על השאלה.

מה שכתבתי יכול להיות מופנה גם לחלקים:
1. "ברור שהתורה עוברת אבולוציה, וזה בסדר גמור."
2. "יש לנו מסורת שניתנה גם תושבע"פ, כלומר כלי פירוש ומדרש שמוסיפים פירושים במקביל לפשט. לכן אין צורך וטעם לחפש אותם בפשט."
3. "ייתכן שאם תמצא קביעה חז"לית שהיא בעליל שיבוש יהיה מקום לדון האם היא מחייבת"

אם בזמן הנביאים סברו אחרת תאולגית אז לא ברור שהאבולוציה בסדר.
כנ"ל.
הרב כאן הזכיר רק את החלק של הלכות מקבילות לכתוב. שזה רק ענף אחד. אבל גם הוא לא ברור מדוע להוסיף הלכות חדשות מקיבלות אם התורה לא כתבה.

גיא:
ברור שחז"ל חידשו דברים, אבל לא נכון שאין לדבריהם יסוד במקרא. לצורך ההדגמה אשתמש בהלכות שהעלית. לגבי הגיור, אני מניח שאתה מסכים שקיימת בתנ"ך אבחנה בין ישראל לעמים ("והייתם לי סגולה מכל העמים"). השאלה היא מאיזה שלב גוי שחי בסמיכות לקהילה יהודית יכול להיחשב כיהודי בעצמו, את זה חז"ל מיסדו באמצעות הליך שאין לו עדות בכתובים. יש איסור "לא תתחתן בם" השאלה היא מה גבולות תחולת האיסור (רק כנענים או גוים בכלל). דווקא התוכחה של הנביאים על העבירות מוכיחה שהן אכן היו עבירות גם בתקופתם ולא המצאה של חז"ל. נוסף על כך, לא כל דבר שאין לו עדות בכתובים הוא המצאה של חז"ל. אין עדות בכתובים להשבתת חמץ למשל (בפועל), אבל בכתבי יהודי יב רואים שהם קיימו את המצווה (סגרו את כל החמץ במקום נפרד). לא ממש כמו מסורת חז"ל, אם כי כדאי לזכור שגם לדעת חז"ל מהתורה מספיק לבטל את החמץ. נראה שבדרשות האגדה הם הרשו לעצמם יותר, אך את חופש הפרשנות באגדה לעומת שמרנות הלכתית אתה יכול לראות גם היום במקומות רבים. אם כן, נדמה לי שחובת ההוכחה בכל מקרה ומקרה היא על מי שטוען לחידוש.