תפילה צורך גבוה

אני טוען שייתכן שגם כשהוא כן היה מעורב, ייתכן שהיה בזה צורך גבוה, כלומר צורך אלוקי שאנשים יתפללו, אני לא מבין מהו אותו צורך, נחת רוח, לא יודע מה, כפי שאני לא מבין בכל המצוות מהו אותו צורך גבוה שיש לקבה שנניח תפילין.
ואמנם פעם אלוקים נענה לתפילות, אבל לא זה היה עיקר העניין, זה לא שהתפילות היו כלי לקבל דברים, אלא איזה שהוא צורך אלוקי שאנשים יבקשו ויתפללו. והצורך הזה נשאר גם היום אף שבמציאות אין מענה לתפילות. (נראה לי ר שמשון פינקוס אומר על האונקלוס של "רוח ממללא" שלא ירדו גשמים עד שהאדם התפלל להם, כי השם "צריך" את התפילות…)
מה דעתך?

בס"ד ד' בניסן תשפ"ב

לשמחה – שלום רב,

גם אם ה' לא נענה לתפילת האדם – אין האדם צריך לאבד תקוה. כמה התפללו יהודים לשוב לציון, והיה נראה שה' לא נענה ורק מעמים הצליחו לעלות לארץ. אבל התפילה התמידית מנעה את העם משקיעה בייאוש, התקווה לא אבדה, ולכן כאשר 'נפתח חלון הזדמנויות' – נמצאו רבים שעלו במסירות נפש וקמעא קמעא' הגדילו את היישוב בארץ.

'לפלל' היינו 'לקוות', אז 'להתפלל' היינו 'להתקוות', 'להיטען בתקוות', ולא בכדי מוקדש חלק ניכר מהתפילה לבקשה על הגאולה ותחיית האומה, ובהמשך לקבלת עול מלכות שמים אוניברסלית 'וכל החיים יודוך סלה', שבעקבותיה יהוא השלום לעם ולעולם.

אנחנו מבקשים רחוק רחוק – והקב"ח 'מצמיח ישועה' קמעא קמעא, בהתאם להתקדמותו של העם והעולם, שבדרך כלל לא באה בקפיצות ענק. ההתמדה בתפילה על המטרות הרחוקות – ממריצה את המתפלל לפעול בכיוון. וכשהאדם פועל – ה' 'עוזר ומושיע ומגן'.

בברכה, יפתח להד ארגמון-בקשי

גם התפלין שהזכרת, נועדו להיות 'אות' לייעודו של העם ולחסדי ה' עליו, ול'טוטפות' לאות כבוד , כדרך הddft שענדו מלכי מצרים, כסימן לאצילות המחייבת.

לאדם יש צורך גבוה לעבוד ע"ז
תפילה במקום קורבנות
קורבנות במקום ע"ז

שמחה, אני לא מבין. אתה מציע שנאמר מילים שאיננו מתכוונים אליהן כי הקב"ה רוצה שנמלמל? הוא יכול היה לתת לנו לדקלם את ספר הטלפונים (כמו הדוגמה של לייבוביץ). ההלכה אומרת שתפילה דורשת כוונה, וגם כוונת המילות. למה בדיוק ניתן להתכוון בבקשה שאנחנו יודעים שלא תיענה ואיננו מתכוונים שתיענה?
השאלה אינה מה מטרת התפילה. בהחלט ייתכן שיש לה מטרות נוספות מעבר להיענות לבקשות. אבל עדיין אם נוסח התפילה הוא בקשה, בקשה מניחה היענות. בלי זה אין מה לבקש.

לרמד"א – שלום רב,

'בקשה' מתוקף היותה 'בקשה', מניחה את האפשרות שהמתבקש ייענה וגם את האפשרות שהוא לא ייענה. משה רבנו התפלל תקט"ו תפילות ולא נענה, ולוט ביקש שלא כהוגן על הצלת צוער וכן נענה. לקב"ה יש את מערכת השיקולים שלו…

בברכה, ילא"ב

ויש בקשות הנענות לאחר מאות ואלפי שנים, כגון תפילתה של רחל על בניה הגולים, שרק בדורותינו התחלנו לראות ש'ושבו בנים לגבולם'

תפילתו של לוט על צוער, לא התחשבה בכלל שידע אברהם שפחות מתשעה צדיקים אינם יכולים להציל עיר.ולוט ושתי בנותיו מצילים את צוער, אף תפילתו של לוט לא היתה כהוגן, שהרי המלאך הבטיח לו שלא יהפוך את הערים עד שיגיע למקום בטוח בהר.

נראה שתפילה מעומק הלב, גם בלי היגיון ובלי הרבה זכויות – יכולה 'לשבור את הכללים'. על אחת כמה וכמה ש'הכלל' הוא: 'רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם', ועל אחת כמה וכמה בדורנו שאנחנו רואים את התגשמות תפילות הדורות לשיבת ציון ותחיית האומה.

בברכה, ילא"ב

ברור

יפתח להד אני מת על הדברים שאתה כותב, כאן ובמקומות אחרים. תודה רבה לך!! אנא אל תמנע את קולמוסך מן הכתיבה. וכמובן גם אתה נפלא הרב אברהם