תפסת מרובה לא תפסת
שלום כבוד הרב,
הייתי מעוניין לדעת איך הרב מבין את הכלל הלוגי(/מידה שהתורה נדרשת בה) – "תפסת מרובה לא תפסת".
העליתי מספר סברות/הבנות לכלל אך אני עדין לא מצליח למצוא הסבר לוגי לשימוש של הכלל בערכין ד:, שהרי שם יש גבול עליון, וגם במצב של ספק נכריע לחומרא(עיין תוס יומא ע"ב ד"ה נעביד), ובנוסף לא מדובר על לימוד מפסוק.
איך הרב הבין את הספרא(זבים פרשה ה ה)? האם ר' יהודה בן בתירא ור' נחמיה חולקים על ר' עקיבא או שהם נותנים טעם/מפרשים, ומה העמדה של כל אחד מהם?
ובנוסף אני אשמח אם הרב יוכל להסביר את שיטת רש"י ולמה הוא מתכוון כשהוא אומר "ומשל הוא"(סוכה ה.)
תודה רבה
אור
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.