תקיעת שופר בשבת.

לכבוד הרב מיכאל אברהם.

"דין שבטל טעם לא בטלה תקנה", אני מכיר טענה זאת, ברם אין שום הגיון להחזיק בדין שבטל טעמו משום התקנה, שהלא אין לטעם זה כל משמעות בלא הדין? בדרך הזאת נשארים עם כל המטען העודף בהלכה בלי כל תועלת. יש בגישה זאת גם עלבון לאינטליגנציה. "המחבר" [רבי יוסף קארו] לא לחינם לא כתב בשולחן ערוך הלכות בית מקדש וקורבנות והלכות שאינם רלוונטיים לימיו. האם לא מן הראוי גם בדורנו לעשות בדק בית מעין זה?

בכבוד רב וסליחה על הטרחה.

זו לא טענה אלא הלכה. מעבר לכך שזו ההלכה יש בה היגיון כדי לשמור על יציבות, בפרט כשאין היררכיה תורנית מוגדרת. בלי זה כל אחד יכול להחליט לבטל מה שירצה. כל מערכת חוק לא מאפשרת לאזרח לעבור על חוק גם אם לדעתו בטל טעמו.
הר"ן בדרשותיו מקשה בדומה לכך על חובתו של זקן ממרה לקיים את הוראות הסנהדרין המוטיות (בעיניו). הוא מסביר שיש ערך לעצם הציות (היציבות). אתה צודק שהחל ממינון גבוה מדי של תקנות וגזרות שבטל טעמן המערכת מאבדת משמעות. לכן חכמים מצאו דרכים לעקוף את הכלל הזה. ראה במאמרי שינוי תקנות בימינו ובספר השלישי בטרילוגיה.
השמטת המחבר את דיני קדשים לא קשורה בשום צורה לדיון שלנו. הוא לא שינה את ההלכות הללו אלא רק לא הביא אותן כי אינן ישימות ולכן איננו זקוקים לסיכום מעשי שלהן. עניין אחר לגמרי.

ובמקום שיש רב או מורה הוראה
האם גם בזמן חז"ל שגזרו גזרה דרבה
היה את החשש הנ"ל שילך לבקיא ויטלטל ברה"ר?

לא הבנתי את השאלה. כשגזרו היה כנראה חשש.

לענ’’ד הוא התכוון לשאול בפשטות
מה החשש דרבה במקום שיש מורה הוראה
הרי לא יבוא לטלטל את השופר

גזירה נעשית באופן כללי ולא מחלקים בין מצבים. מעבר לזה, גם מורה הוראה יכול לטעות מבלי משים. אגב, דווקא כאן כן חילקו בין ירושלים ומקום הוועד (בית דין) למקומות אחרים.