תרומת כליה ליהודים

דרך אגב, גם אם התרומה היא ליהודי בלבד זה יכול להשפיע לטובה בעקיפין על נתרם גוי בגלל הוצאת היהודי הנתרם מרשימת התור. עכשיו יש פחות נתרם אחד להתחרות על תרומת כליה מול הנתרם הגוי.

אגב, בהלכה יש מושג של מצוה הבאה בעבירה בגלל שעיקר המהות של המצוה היא עשיית מאמר ה', ולא יתכן שאדם יעשה את מאמר ה' תוך כדי שהוא עובר על דברו, כיון שה' אסר גזל – אז הציווי ליטול לולב אינו כולל ציווי ליטול לולב גזול, שהרי לולב גזול ה' ציוה שלא ליטול, כך שהציווי ליטול לולב לא יכול להתקיים בלולב גזול, ההיגיון הזה לא שייך בערכיים מוסריים, כמובן.

לניסוח הזה אני לא לגמרי מסכים. למצוות יש גם טעם ומטרה מעבר לקיום הציווי. אמנם ייתכן שהמטרה לא מושגת אם אינך עושה זאת מחמת הציווי (ויש לדון במעשהז"ג על ידי נשים וכדומה).

זה נכון שלמצוות יש טעם מעבר לקיום הציווי, אך הטעם הזה הוא שלב שני, המצוות לא ניתנו בשביל הטעמים שלהם אלא בשביל קיום הציווי, מעבר לכך יש להם גם טעמים, (כלומר, הם לא סתם פקודות בלי טעם וריח), אך כאשר מדובר על קיום מצוה – מדובר על קיום מאמר ה'.
אפשר לראות דוגמא לכך בהלכה שאדם שאינו מחויב במצוה אינו יכול להוציא את הרבים ידי חובתם, כך חש"ו אינם יכולים להוציא יד"ח בתקיעת שופר, מהו ההסבר בכך? הרי ברור שהמטרה של מצות תקיעת שופר מושגת על ידי האזנה לקול השופר גם אם התוקע הוא במקרה חרש, אלא הנקודה היא שהעובדה שאלוהים אמר לעשות זאת היא לא רק הסיבה למה אנו מחויבים לעשות זאת, שאנו מחויבים לתקוע בשופר בגלל שה' אמר, אלא שזה עצמו מה שאנו מחויבים, לתקוע בשופר מחמת ציווי ה', וכאשר מי שאינו מצווה עושה זאת – חסר במעשיו חלק ממעשה המצוה.
(אפשר לומר שיש במצוה גם עניין נוסף של שמיעה לקול ה', אך ברור רואים מכאן (ומעוד עשרות ומאות מקומות) שהשמיעה לקול ה' היא לא הסיבה והמוטיבציה שלנו לציית, אלא היא עצמה המטרה של המצוה, גם אם יש עוד טעמים ונימוקים לגוף המצוה).