הלכות נדה
במשנה מבואר שאשה שהכשילה את בעלה בנדה יוצאת בלא כתובה. וברא"ש מבואר שדווקא משום שהכשילה את בעלה, אבל עצם התפקרות אשה אינה סיבה שתצא בלא כתובה (אם היא עצמה לא תשמור תו"מ, כל זמן שלא תכשילהו- תצא בכתובה).
אני מאד מבין למה יש כאן נתינת מכשול מצד האשה, אבל אני מאד מתקשה להבין למה הבעל אכן "הוכשל". הרי כיון שהתורה אמרה שהאשה נאמנת על טהרתה, א"כ הבעל נהג כראוי בכך שסמך על דבריה. ומלבד שפספס את "העניינים" שבאיסור נדה , בתכלס',- הוא לא עבר אמימרא דרחמנא. כלומר הוא לא עבר על האזהרה 'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות וכו" . אדרבה התורה עצמה ציוותה אותו לנהוג היתר על פי דבריה.
השרשור הזה נמחק כנראה בגלל תקלה. אשחזר בקצרה.
הבעל נהג כדין אבל נכשל באיסור (בשוגג או באונס). מי שהכשיל את חברו באיסור בשוגג או אונס עבר על לפני עיוור (כשהמוכשל אנוס המכשיל עבר איסור חמור יותר, כי העוון נזקף עליו). אבל מעבר לכל זה, היציאה בלא כתובה היא בגלל שהאישה לא ממלאת את תפקידה לסייע לו בפו"ר, ולא בגלל האיסור שהוא עבר וגם לא בגלל שהיא עבריינית (אחרת גם אם הכשילה אחרים הייתה יוצאת בלא כתובה).
היא יוצאת ממנו בלא כתובה כי היא פגעה באמון הדתי ההדדי שבינם.
ובמקרה והכשילה אחרים היא רק עבריינית דתית
ולא באמון הדתי שבין 2 ולכן יוצאת בכתובה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer