הלכות נדה

במשנה מבואר שאשה שהכשילה את בעלה בנדה יוצאת בלא כתובה. וברא"ש מבואר שדווקא משום שהכשילה את בעלה, אבל עצם התפקרות אשה אינה סיבה שתצא בלא כתובה (אם היא עצמה לא תשמור תו"מ, כל זמן שלא תכשילהו- תצא בכתובה).
אני מאד מבין למה יש כאן נתינת מכשול מצד האשה, אבל אני מאד מתקשה להבין למה הבעל אכן "הוכשל". הרי כיון שהתורה אמרה שהאשה נאמנת על טהרתה, א"כ הבעל נהג כראוי בכך שסמך על דבריה. ומלבד שפספס את "העניינים" שבאיסור נדה , בתכלס',- הוא לא עבר אמימרא דרחמנא. כלומר הוא לא עבר על האזהרה 'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות וכו" . אדרבה התורה עצמה ציוותה אותו לנהוג היתר על פי דבריה.