על ההפלות: הלכה, מוסר ודיון ציבורי (טור 73)

בס”ד

לפני כמה ימים שוחחתי עם חברים (לא דתיים) שבתם נמצאת בהליכי מיון לקראת לימודי רפואה. במהלך השיחה נזכרתי בסיפור שמלווה אותי כבר שנים לא מעטות על בחור בוגר ישיבת הסדר שהגיע לראיון לקראת לימודי רפואה. המראיינים שראו מולם מועמד דתי שאלו אותו מה הוא יעשה אם יגיע אליו מקרה שמחייב הפלה מלאכותית (מדובר במצב שאין פיקוח נפש לאם). הוא ענה להם את התשובה בת האלמוות הבאה: אם כוונתכם לשאלה ההלכתית – זה פתיר די בקלות. אולי אמכור את הסכין לגוי. אבל בשאלה המוסרית אשמח לשמוע מה אתם עצמכם חושבים שנכון לעשות. כוונתו היתה כמובן לחדד את הבעייתיות בגישתם המובלעת של המראיינים. נראה שלדעתם מדובר בשאלה הלכתית גרידא, מין משיגעס של דתיים, כאילו אין כאן היבטים מוסריים. המראיינים הפנו את השאלה דווקא למרואיין הדתי שכן הם הניחו שדווקא אחד כמוהו אמור להתלבט בסוגיא. תשובתו של כל מועמד חילוני כנראה נראתה להם ברורה מאליה. אבל, כפי שטען אותו מועמד בצדק רב, לשאלה הזאת יש ממד מוסרי חזק, ולכן תמוה מאד בעיניי שהיא נתפסת כיום כשאלה שמטרידה בעיקר דתיים.

בשיח (=הצווחות ההדדיות, בעיקר בארה”ב) בן ימינו על הפלות המחלוקת חוצה בצורה מאד חדה בין דתיים לחילוניים, כאילו אין כאן בעיה מוסרית אלא רק שאלה הלכתית. הטיעונים שעולים בשיח הזה מהצד החילוני מדברים על זכות האישה על גופה, החופש לבחור וכדומה, כאילו לא מדובר כאן על נטילת חיים של יצור חי. הנשים מוחות על החפצה שלהן, כאילו הן אינן אלא כלי להבאת ילדים. כאילו ששאלת הרצח ונטילת חיים כלל לא מהווה בעיה מצד עצמה. כשמישהו דורש לא ליטול את חיי העובר זה לא נתפס כדרישה מוסרית אלא כאמירה חברתית אידיאולוגית שוביניסטית שמפלה נשים. הנקודה הכי מדהימה בעיניי בדיון בשאלה זו היא שלמרות הממד המוסרי העמוק שבעניין, עד היום טרם פגשתי אדם חילוני שמתנגד קטגורית להפלות במצב שאין בו פיקוח נפש לאם. הלוא דבר הוא!

נראה בעליל שאנשים תופסים את הדיון כשיח אידיאולוגי בין דתיים לחילוניים שיש לו רק היבטים הלכתיים, ולא כוויכוח מוסרי על ערך חיי אדם ואיסור רצח.

צורת השיח

הדיון שלי כאן עוסק בשאלה האם מותר להפיל עובר כאשר לאם לא נשקפת סכנה. שאלה כזאת יכולה לעלות בכמה סוגי מקרים: החל ממצב של אישה או נערה שנאנסה ונכנסה להריון, והלידה תיצור עבורה מצב חברתי ונפשי (ואולי גם כלכלי) לא פשוט. המשך במצב של בית במצב סוציו-אקונומי קשה שיתקשה לגדל את הילד שייוולד בתנאים סבירים. וכלה במצב של סתם הריון לא רצוי (לא מתאים להם ילד כרגע). מצב מסוג אחר הוא כאשר מתברר בבדיקה שהעובר חולה ואחרי שהוא ייוולד צפויים לו ולסביבתו חיים קשים וסבל ברמות שונות.

בלי לערוך סקר ברור, מהתרשמותי בכל סוגי המקרים הללו יש בחברה הליברלית-חילונית תמיכה גורפת בלגיטימיות של הפלה. לעומת זאת, הדתיים ה”חשוכים”, בעיקר הנוצרים הפונדמנטליסטים בארה”ב ובאופן מתון ושקט הרבה יותר גם היהודים הדתיים ובוודאי החרדים כאן בארץ, מתנגדים להן באופן גורף. הללו מאשימים את עמיתיהם בחושך וקיבעון ובפגיעה פטרנליסטית בזכויות הנשים והחפצתן, והללו עונים להם באיסור רצח.

כמו בהרבה דיונים אחרים, גם במקרה זה יש למטבע שני צדדים, ולכאורה כל צד מתעלם מאחד מהם. הפלה היא לעולם דילמה. מחד, עומדות המצוקות – מפיקוח נפש של האם, המשך במצוקות נפשיות וכלכליות שלה ושל בן זוגה או של העובר, והמשך בסתם חוסר רצון שלהם להביא ילד לעולם. מאידך, מדובר ביצור חי ו”הפלה” אינה אלא שם מכובס לנטילת חייו בדם קר (כמו “קצירת איברים”, “סחיבה” או “פילוח” וכדומה). הוויכוח הזה מתנהל באופן מאד טיפוסי: יש טיעון A לטובת עמדה a (זכות האישה על גופה והחופש שלה לבחור, בעד הפלות) וטיעון B לטובת עמדה b (איסור רצח וערך חיי אדם, נגד הפלות), ושניהם נכונים. מי שמצדד בעמדה a ינופף בטיעון A כאילו רק הוא קיים, ויתעלם מטיעון B. ומי שמצדד בעמדה b יעשה כמובן את ההיפך. הסיבה לצורת הוויכוח הלא אינטליגנטית הזאת שחוזרת שוב ושוב היא שאם מציגים את הטיעונים שתומכים בשני הצדדים נעשה פתאום מאד קשה להכריע. ברור שיש מחירים לכל אחת משתי ההחלטות האפשריות ויש נימוקים טובים לשתיהן. קשה מאד, ולפעמים בלתי אפשרי להכריע בין שני ערכים או שני נימוקים נכונים (ראה בטור 28 על בעיית האינקומנסורביליות של הערכים).

אז איך ניתן להגן בחירוף נפש ובנחרצות על העמדה של השבט שלי נגד החשוכים/המושחתים מהצד השני? כדי להגיע לנחרצות מלאה יש להתעלם באופן מוחלט מטיעונים שתומכים בצד השני. יש לנופף בצורה בלתי נלאית בטיעון האחד והיחיד לכיוון אחד, תוך הרמת עיניים לשמים בתהייה אילמת כיצד השני יכול להיות כה רשע או טיפש ולהתעלם מטיעון כל כך נכון ונבון. עד כאן הכל נראה סימטרי, כלומר שני הצדדים לא דנים בעניין באופן ישר. בהמשך אטען נגד הסימטריה. עם כל אי הנעימות, בעניין  זה אני דווקא מצטרף לצד ה”חשוך”. לדעתי מי שלא ענייני בוויכוחים הללו הוא בעיקר ובדרך כלל הצד החילוני-ליברלי.

הדילמה

אבל אם ממקדים יותר את הדילמה הסימטריה נשברת. נראה שהדילמה נוגעת בעיקר לצד אחד של המשוואה, השאלה מיהו או מהו אדם. ליתר דיוק, ממתי תא הזרע המופרה הופך להיות אדם. היווצרות של אדם מתחילה בעת שתא זרע מפרה ביצית. משם והלאה בתהליך מורכב למדיי נוצר עובר עם עוד ועוד פונקציות פיזיולוגיות, כאשר בסוף התהליך הוא נולד. תינוק שנולד כבר נחשב לכל הדעות כאדם. לעומת זאת, תא זרע לרוב הדעות עדיין אינו אדם. אז מתי בין שני השלבים הללו מתרחש המעבר: בלידה? ברגע ההפרייה? בשלב כלשהו באמצע? קשה לראות קריטריון שייתן לנו את הקו המבוקש. זהו תהליך רציף שבו הופך תא זרע לאדם, ולכן קשה מאד להעביר קו מתי בדיוק זה קורה. יתר על כן, כפי שהסברתי בטורים 2526 זו לא שאלה רפואית. שום רופא לא יכול להציע הגדרה לקו הזה באופן שמבוסס על ידע רפואי, שכן לא מדובר בשאלה רפואית אלא בהגדרה ערכית. ביחס להגדרות אין לרופא שום ערך מוסף מעבר לכל אדם אחר. במקרה הכי טוב, הרופא יכול לתאר לנו אילו פונקציות פיזיולוגיות יש לעובר בכל שלב של ההיריון. אבל אין לו כלים מדעיים לקבוע החל מאיזה רגע מדובר באדם. זו שאלה של הגדרה, והיא כולה נמצאת בספירה הערכית ולא בזו המדעית. כדאי לראות בטורים הנ”ל עד כמה רופאים לא מצליחים להבין טיעונים מסוג כזה (כנראה בגלל הטיות אידיאולוגיות ואינטרסנטיות של הגילדה).

כאמור, לדילמה יש שני צדדים: מחד, מצוקות האישה וההורים, ולפעמים גם העובר, ומצד שני חיי העובר. ובכל זאת, טענתי כאן היא שמעמדם של חיי העובר היא השאלה העיקרית בסוגיא. מדוע? מפני שכל המצוקות שתוארו למעלה לא היו מביאות אותנו להתיר רצח. כך למשל אם יש זוג שלא מתאים לו לגדל ילד, או אישה שמגיעה למצוקה בגלל שקשה לה מאד לגדל ילד, האם נתיר להם להרוג ילד בן שלוש? האם נאפשר להם אפילו להוציאו מהבית? אני מניח שרוב הקוראים יסכימו שלא. מדוע? מפני שאנחנו מניחים שילד בן שלוש הוא אדם לכל דבר, ואם מדובר באדם אז ברור שלכל השיקולים הנ”ל אין שום משמעות. זכות האדם על ביתו או החופש שלו לבחור (האם לגדל או לא לגדל ילד) לא מתירה לו להרוג ילד שלו שגדל בבית או אפילו לזרוק את הילד מהבית. מדוע? וכי אין לאדם זכות על ביתו כמו שלאישה יש זכות על גופה? יש ויש, אלא שערך החיים ואיסור רצח נמצאים מעל כל השיקולים האחרים, כולל הזכויות הנ”ל. איסור רצח וערך החיים גוברים על זכויות האנשים על ביתם ורכושם. המסקנה היא שאם מדובר בנטילת חיים אז אין דילמה. כמו שנאמר: אם יש ספק אין ספק.

אז מדוע מתעורר דיון לגבי הפלות? רק מפני שהמתירים מניחים שעובר אינו בהכרח אדם במובן מלא וודאי. הסטטוס העמום הזה הוא ורק הוא מאפשר לנו להעלות שיקולים של זכות על גוף או זכות לבחור וכדומה, ולהתיר מכוחם הפלות. לכן טענתי שהשאלה היסודית נמצאת בעיקר בצדה האחד של המשוואה: ערך החיים והגדרת האדם. זכויות האישה והחופש שלה לבחור שעומדים בצדה השני הם בעלי משמעות משנית ונגזרת בלבד. יש להם משקל רק אם וכאשר נגיע למסקנה שעובר אינו אדם והריגתו אינה רצח.

מצבי ביניים נוספים

ניתן לחשוב על מצבי ביניים נוספים. להורים יש ילד מפגר בן שלוש, והם מתלבטים האם להרוג אותו. ניתן לדבר גם על ילד גוסס או חולה סופני, ובוודאי צמח, שגם לגביהם עולה דילמה האם לפטור אותנו ואותם מהחיים הקשים הללו. כל אלו אינם בני אדם במובן מלא, ולכן השאלה יכולה לעלות גם ביחס אליהם. כל אלו הם מצבי ביניים של ערך החיים, באופן די דומה לעובר. ניתן לחשוב גם על אדם בעל תאוות רצח בלתי מרוסנת (רוצח סדרתי). האם נטילת חייו היא רצח של אדם כמו כל אדם רגיל?

הקורא ודאי מזועזע מההשוואה. כיצד ניתן להשוות עובר לילד חולה או ילד שמכביד כלכלית על הוריו? ואפילו לרוצח, שגם הוא – עם כל ההסתייגויות – אדם. וכי יעלה על הדעת להרוג אנשים רק בגלל מצוקה כלכלית או כי לא מתאים לי להחזיק אותם בחיים? האם גנב שפולש אליי הביתה מותר להרוג אותו בגלל שיש לי זכות על רכושי וקצת קשה לי לעצור אותו באופן אחר?[1] התשובה של כולנו לשאלות אלו היא לאו בלמ”ד רבתי.

אבל ניתן בכל זאת לתהות מדוע באמת זה אסור? יכול לבוא אדם ולטעון על כל אחד מהמצבים הללו שלא מדובר בחיים במובן המלא ולכן אין איסור מלא להרוג אותם. גם אם הריגה שלהם בלי סיבה עדיין יכולה וצריכה להיתפס כמעשה אסור, מה נאמר כשיעלו שיקולים של זכות הבחירה או הזכות על הממון או הגוף שלנו? מה אם גידול אדם כזה יביא למצוקה לא פשוטה או סתם לא מתאים לי להשאיר אותו בחיים (הוא נופל לעול על המדינה שמחזיקה אותו בכלא או מטפלת בו בבית חולים)? במקרים כאלו לדעתי טענות שמצדיקות הריגה דומות מאד לטענות שמצדדות בהפלה מסיבות כלכליות או מסיבות של נוחיות.

ילד מפגר חסר כמה מהפונקציות היסודיות ביותר שמגדירות אדם. האם עובר שחסר את ציפורני הידיים הוא פחות אדם מילד שחסר יכולת חשיבה מינימלית? הציפורניים מהותיות יותר להגדרת אדם מאשר חשיבה? מה עוד שאצל עובר הפונקציות החסרות יתווספו בקרוב (זה רק מחוסר זמן), בעוד שאצל מפגר, פגוע מוח, או רוצח סדרתי זה כנראה לא יקרה. כל אלו אינם בני אדם במובן המלא והנורמטיבי, והטענה שחייהם אינם בעלי ערך מלא לא חלשה יותר מהטענה שחיי עובר הם כאלה. הדברים שחסרים להם נראים לי מהותיים יותר להגדרת ערך החיים מאשר האיברים שחסרים לעובר.

האם טיעון כזה יכול להתיר הריגה שלהם, לפחות כשנוצרת מצוקה משמעותית (מקבילה למצוקה שמתירה הפלות)? דומני שרוב הקוראים יסכימו איתי שלא. הסיבה לכך היא שאיסור רצח וערך חיי אדם הם כל כך יסודיים בחברה שלנו שאנחנו לא מוכנים לקחת סיכונים ולהיכנס לספיקות ושיקולים עמומים מסוגים כאלה. בגלל ערך חיי אדם אנחנו מטילים מגבלות על כל המקרים האפורים ומעדיפים לראות את התמונה בשחור-לבן. אחת הזוועות של המשטר הנאצי שכולנו לומדים עליהן היא חיסול והתעללות בחולים ובעלי מומים. מה תאמרו אם יוקם מחנה השמדה למפגרים או לילדים ממשפחות מצוקה, ושם יחסלו אותם בצורה מאד עדינה וללא כאבים. הרי זה בדיוק מה שאנחנו עושים לעוברים. למחנות ההשמדה הללו קוראים מרפאות להפלות. במרפאות הללו רופאים מחסלים עוברים עם סכינים, רחוק מהעין ומהלב, לנוחיות כולנו. ועדיין הנוצרים ה”חשוכים” באמריקה שמפגינים נגד פעולות הזוועה הללו נתפסים כמובן כפונדמנטליסטים אלימים בעיני כל הנאורים אבירי צלם האדם.

בימים אלו נמשך הדיון המשפטי בפרשת החייל היורה, אלאור אזריה. אזריה ירה במחבל שהיה מוטל על הרצפה וכנראה כבר לא היווה סכנה (ראה טור 1). מדובר באדם שאיבד את הזכות הכי יסודית שלו לחיות. אם הוא יישאר בחיים הוא כנראה ימשיך לרצוח יהודים ככל שיצליח. היה לו מזל שלא נורה בעת הפיגוע עצמו. הסיבה שהחייל היורה עומד לדין בעידודם הנלהב של כל אבירי שולחן צלם האדם (שרובם ככולם להערכתי תומכי הפלות נלהבים) היא קדושת חיי אדם. לכולם ברור שאין בעיה של ממש בירי הזה. כולם היו שמחים אם המחבל הזה היה מחוסל תוך כדי הפיגוע ולא רק “מנוטרל”. להיפך, הירי של החייל פתר לנו לא מעט בעיות ופטר את העולם מעונשו של עוד יצור מיותר. ובכל זאת, מכיון שמדובר בנטילת חיים החברה לא מוכנה להתפשר. אין לקחת חיים בלי שיש לכך הצדקה של סכנה ברורה ומוחשית. זהו טאבו ואין מקום לפשרות לגביו.

בחזרה להפלות

אבל לגבי עוברים המצב כמובן שונה. כאן אנחנו דווקא די ליברליים וסובלניים. כאן דווקא מי שנוטל חיים ומצדד בכך, גם בסוגי הנסיבות הסתמיים (סתם כי זה לא מתאים לנו כרגע) הוא הנאור, המוסרי והמודרני. ואילו מי שמתנגד לזה הוא חשוך, קלריקל חסר יכולת חשיבה והבחנה מינימלית. עוד לא ירד מהעצים ולא התעדכן בממצאי המדע והמוסר המודרניים. כל מה שהוא רוצה זה שלא תרצחו לנו מיליוני ילדים בדם קר, ובעוון זה הוא מוצג כשוביניסט מדכא נשים שתופס אותן כחפץ, אמצעי טכני להולדת ילדים.

מדוע בעוברים, ההיתר לרצוח נראה כל כך ברור ומובן מאליו בעיני בני דודנו הנאורים? למה שם אף אחד מהם לא מוכן לקבל ולו אמירה מתונה שמדובר בקו בעל גוון כלשהו של אפור ולא במקרה פשוט? למה שם לא לגיטימי לומר לפחות את האמירה המינורית (מדיי) שבלא מצוקה מאד גדולה אין שום הצדקה לעשות זאת? הרי הרופא נועץ סכין או איזמל בליבו הפועם של יצור חי שתוך זמן קצר ייעשה אדם לכל דבר ועניין והורג אותו, וזאת לפעמים רק בגלל שלהורים שלו לא מתאים כרגע ללדת אותו. אבל אפילו אם הוא עושה זאת בגלל שלאמא יש מצוקה או קושי כזה או אחר, האם זה סביר? כל מפלגת הנאורים ואבירי זכויות האדם והנשים מסכימים שהקו שם הוא צחור כשלג, ללא תת גוון של אפור. בעיניהם ברור שעובר אינו אדם ולכן אין בעיה עקרונית להרוג אותו, לפחות כשיש מצוקה של האם (וגם אם לא ממש). אני ממש משתאה מול התופעה המדהימה הזאת.

בן השיח שלי בפגישה הנ”ל טען שאף אחד לא מכחיש שמדובר בדילמה מוסרית. לטענתו, התומכים סבורים שהעובר לא נחשב אדם חי ולכן אין איסור מלא להרוג אותו. זו הסיבה שהם סבורים שמצוקות מתירות ליטול את חייו. לכן הם מעלים רק נימוקים בעד ומתעלמים מהנימוקים נגד. אם אפרמל את טענתו אתאר אותה כך. מפרדוקס הערימה אנחנו לומדים שלא נכון לדון במושגים יומיומיים בפריזמה בינארית. זה לא שקשה לאתר היכן עובר הקו בין תא זרע לאדם, אלא אין קו. התהליך הוא רציף, ובעצם העובר עובר דרך רמות חיוּת שונות (רמות שונות של אדמיוּת, או אנושיות). הוא טען שמכיון שלא מדובר באדם במובן המלא אלא רק במובן חלקי, אז ניתן לשקלל את האיסור המוסרי על פסאודו רצח מול עוצמת המצוקות וכך להתיר את נטילת חייו.

שאלתי אותו, גם בהנחה שאתה צודק ושזו אכן העמדה הליברלית, איך אתה מסביר את ההסכמה הרחבה ואת חוסר ההתלבטות? איך קורה שכל החילונים מצליחים לבצע את השקלול הקשה הזה ולהגיע פה אחד למסקנה שהפלה מותרת בכל הנסיבות דלעיל? ואותם אנשים יצליחו בנחרצות לא פחותה להסביר שמפגר, חולה סופני, או רוצח, נמצאים כולם מעל הקו. קשה להכחיש שהגדרה של עובר בן כמה חודשים שיש לו כבר את כל הפונקציות הפיזיולוגיות של אדם כמי שאינו אדם אינה חד משמעית, ובוודאי לא פחות קשה לקבוע כמה אנושיות יש בו? לא פחות מכך קשה לשקלל את זה מול חומרת המצוקות (בוודאי כשסתם לא מתאים לנו להביא ילד). אז אני אולי מוכן לקבל שיהיו כמה כאלה שיעבירו את קו האנושית מול קו החומרה כך שהפלה תותר (לפחות במצוקות הקשות), אבל כיצד קורה שכולם סבורים כך? כולם מגיעים לאותה תשובה למרות הסיבוכיות של השאלה ומגוון האפשרויות הרחב בין התשובות. האם זה לא מפתיע (בעצם מדהים)? שאלתי את בן שיחי כיצד הוא מסביר שאין כמעט אדם חילוני שמתנגד להפלות בכל אחד מהמצבים הנ”ל? מניין רוח הקודש ששורה על בני דודנו החילוניים שמראה לכולם בבהירות כה רבה היכן עובר הקו בין תא זרע לאדם וקוצבת להם בדיוק מה חומרתה של נטילת חיים במצב כזה? להיכן נעלמה המדיניות המחמירה לגבי קדושת חיי אדם שאמורה למנוע מאתנו כניסה ולו לספק רציחה במגוון המצבים האפורים שבין תא זרע לאדם, או בכל מצבי הביניים האחרים שתוארו למעלה ודומיהם?

התזה המורכבת להפליא שמציבה את ההכרעה הזאת כשקלול של ערך חיים חלקי מול המצוקה, יכולה אולי להסביר עמדה של אדם כזה או אחר שלדעתו במקרה כאן עובר הקו, אבל לא את הקונצנזוס המופלא שנוצר בשאלה הזאת בין כל האנשים לגבי כל הנסיבות והמצבים. זה גם לא מסביר מדוע בשאר מצבי הביניים אותם אנשים מתנגדים נמרצות להכרעות דומות, ומתעקשים שאין להעביר קווים בשאלות של ערך (קדושת?) החיים. בשאלות סבוכות אמורות להיות דעות רבות ומגוונות, אבל כאן משום מה השאלה נראית לאנשים פשוטה מאד. הפאתוס שמלווה את השיח אודות ערך החיים ואיסור הרצח נעלם משום מה כשעוסקים בהפלות ועוברים.

עוד שתי טענות

בן השיח שלי טען כלפיי שגם עמדתי מבוססת על הנחה שהעובר הוא אדם ולכן אל לי להתפלא שאחרים מתבססים על הנחת מוצא שונה או הפוכה. כמו שלטענתי הם לא יכולים לקבוע שהוא לא אדם לטענתם גם אני לא יכול לקבוע שהוא כן. אמרתי לו שיש אסימטריה ברורה בין שתי העמדות: הוא (=בן השיח שלי) קבע שעובר בשלב כזה או אחר אינו אדם (לטענתו זהו המצב עד הלידה), ואילו אני לא קובע שהוא אדם אלא רק טוען שקשה לקבוע האם הוא אדם ולכן יש להחמיר ולאסור (כמו בכל שאר מצבי ספק שנוגעים לחיי אדם). מעבר לזה, טענתי אינה נגד מישהו שיטען ספציפית שעובר אינו אדם ולכן מותר ליטול את חייו, אלא כלפי ההחברה החילונית שכולה כמקשה אחת מצדדת באותה תפיסה בלי טיפת ביקורתיות ובלי טיפת גיוון בחשיבה. גם אם יש מקום לטענה המורכבת הזאת, קשה לי לקבל שכולם שם הגיעו באופן מקרי בדיוק אליה.

טענה נוספת שהוא העלה כלפיי היתה שבה במידה ניתן גם לומר שלחסה יש מודעות ונשמה, ולהעלות שאלה כיצד אנחנו אוכלים אותה. שלא לדבר על בעלי חיים (אגב, רבים מהמתנגדים לאכילת בעלי חיים הם תומכים נלהבים בהפלות. לאלוהי הלוגיקה פתרונים)[2] או מחשבים[3]. אמרתי לו שיש הבדל בין טענה שכולנו מסכימים לה, גם אם אין לנו דרך להוכיח אותה, לבין טענה שכולנו מסכימים שאינה פשוטה. הרי גם אתה וגם אני מסכימים שחסה אינה אדם ואין ערך לחייה. נכון שאין לנו דרך להוכיח זאת, כמו עוד הרבה הנחות אחרות. לכן אם יבוא מישהו וייתמם לא נוכל לענות לו. אבל מעמדו האתי של עובר גם לשיטתך הוא מורכב ולא חד משמעי. וכי ברור לך שהוא סוג של חסה? הרי ברור שיש שם קו לא טריביאלי שממנו והלאה ניתן לראות אותו כאדם. משום מה ברור לך שהקו הזה עובר בלידה, ומשום מה לי ברור שלא. במילים אחרות, לגבי עוברים לא מדובר בחוסר יכולת להוכיח טענה נכונה (שהם לא בני אדם) אלא בטענה שהיא כנראה לא לגמרי נכונה. אני לא טוען כלפי מצדדי ההפלות מה ההוכחה שלכם לכך שעובר אינו אדם. מה שאני טוען הוא שגם בעובר יש מידה של אנושיות, ולכן אין לכם כלים לקבוע עד כמה חמורה נטילת חייו, ומה יכול להצדיק אותה. זו טענה שונה בתכלית מטענת החסה והמחשב.

אז מה בכל זאת ההסבר?

המצב הוא לא פחות ממדהים. חברה שרוממות הנאורות בגרונה, והחשיבה הביקורתית נר לרגליה, הולכת כעדר זומבים אחרי אידיאה מופרכת בהסכמה מלאה. אנשים אינטליגנטיים מעלים טיעונים מופרכים כדי לתמוך בעמדה בעייתית כזאת, מה שמחדד עוד יותר את התמיהה. כיצד ומדוע זה קורה? למה אף אחד שם לא מתייצב בעמדה הלא פופולרית שרואה את העובר כמצב ביניים של חיים, שאין ליטול אותם? בשאלה מוסרית שנוגעת לאיסור רצח וערך חיי אדם הייתי מצפה שיהיו לפחות חילוקי דעות ולא אחדות דעים כה שוצפת. איך מגיעים לאבסורדים ששימוש בתאי גזע לצרכי מחקר רפואי אסור בגלל שיש להם פוטנציאל להפוך לבני אדם, אבל נטילת חיים של עוברים מותרת. אנשים חיים את הסתירות הללו בלי הנד עפעף, והדבר אומר דרשני.

למיטב הבנתי ההסבר לתופעה המדהימה הזאת הוא כפול. בשלב א זה מתחיל בשיקולי נוחיות. אנחנו דוגלים נמרצות בערך החיים כל עוד זה לא מפריע לנו. משעה שזה פוגע בנוחיות שלנו, ילכו החיים ביחד עם המוסר לעזאזל המדברה. הוסף לזה את המתירנות המינית שמביאה לכמה וכמה מהמקרים הללו ובני דודנו הנאורים לא מוכנים לוותר עליה בעד שום הון שבעולם. אבל גם זה לא הסבר מספק, שהרי רבים מאלו הדוגלים ב”חופש הבחירה” של הנשים בהחלט מוכנים להקריב מחירים לא מבוטלים למען ערכים שונים, ובפרט למען הצלת חיים (גם של בעלי חיים) בכל רחבי היקום. לכן נראה שיש כאן שלב ב, שבו מתגייסת לעזרתנו הלכידות השבטית. הרי מי שמתנגד להפלות אלה הדתיים, החשוכים, הכפיינים, המאובנים, שעוד מעט יסגרו לנו רחובות ויזרקו אותנו לים. וכי יצור נאור שכמוך רוצה או מוכן להימצא בצד שלהם רחמנא ליצלן, נגד המדע, הנאורות והקידמה? כיצד נגן על הערך העליון של המתירנות המינית לכל נער ונערה? עוד מעט יחזירו אותנו לבני ברק ולשטייטעל. במצב כזה מצווה דאורייתא להביע עמדה נחרצת וחד משמעית נגדם.

וכך אם הדתיים מטיפים לאיסור על הפלות על החילוניים להתייצב כאיש אחד בעדן. כך כל הנאורים, המוסריים והביקורתיים, מדקלמים את אותן סיסמאות חסרות שחר על זכות האישה על גופה וזכותה והחופש שלה לבחור, או המחאות נגד החפצת נשים, בקול אחיד עם אותן מילים, ממש כמו עדר חולי ירח שצועד בעקבות כמה חלילנים דמגוגיים. למותר לציין שמדובר בציבור הנאור והפתוח, בעל החשיבה הביקורתית (האדם הריבוני. ראה בטור הקודם), לא בחשוכים הדתיים חסרי חוש הביקורת (האדם הרבני). כדאי לשים לב עד היכן מגיעה השבטיות, שאפילו עמדות שנוגעות לרצח ולערך חיי אדם נקבעות באופן עיוור על פיה. אם הרפובליקנים נגד הדמוקרטים בעד. אם הדתיים נגד החילונים בעד. וכך נרצחים בישראל מיליוני ילדים (יותר מאשר בשואה). אגודת אפרת בראשות ד”ר שוסהיים שמנסה להילחם בטבח ההמוני הזה, זוכה לקיתונות של בוז, לעג ושנאה. מילא להתנגד להם, אבל אי אפשר להבין את עמדתם? איך מצליחים להציג דווקא אותם כרשעים בסיפור הזה? אם הם מצליחים להציל ילד או משפחה, האין זו סיבה לשמוח? בשום אופן לא. פשוט מפני שהם מצויים בצד הלא נכון של התקינות הפוליטית, זו שאחראית על הערכים והנאורות בחברה המתוקנת שבנינו כאן.

הזכרתי פעם שריצ’רד דוקינס כתב פעם שבכל חברה יש אנשים טובים שעושים מעשים טובים ואנשים רעים שעושים מעשים רעים. אבל רק בחברה הדתית יכולים להיות אנשים טובים שעושים מעשים רעים. בפרפרזה על דבריו ניתן לומר שבכל חברה יש אנשים חכמים שמעלים טיעונים אינטליגנטיים ואנשים טיפשים שמעלים טיעונים מופרכים. אבל רק בחברה החילונית-ליברלית יש אנשים חכמים שמעלים טיעונים אוויליים (טוב, לא רק שם, אבל בעיקר שם).

ומה על המצוקות?

בכל זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש צד שני לדילמה. הרי אלו המתנגדים להפלות לכאורה מתעלמים מהמצוקות של הנשים והמשפחות. מה הם מציעים לאותה אישה שבשם ערך החיים אמורה ללדת ילד ולהחזיק אותה שלא ברצונה, לפעמים מתוך מצוקה לא פשוטה?

ראשית, נקודת המוצא היא שמי שיוצר ילד אכן אחראי ללדת ולהחזיק אותו. הדברים אמורים בפרט כאשר מדובר בשיקולים עלובים כמו “לא מתאים לנו כעת”. זה ודאי לא מצדיק נטילת חיים בשום נסיבות. אמנם אם מדובר במצוקה חמורה יותר בהחלט חשוב למצוא פתרונות חברתיים מערכתיים. בפרט אם ההיריון אינו יוזמה או רשלנות של האישה (שאז יש הצדקה לדרוש ממנה להיכנס למצוקה ולשאת בתוצאות מעשיה), אלא תוצאה של אונס. אם נחייב נערה שנאנסה ללדת את התינוק שלה, הדבר יוצר מצוקה קשה ביותר שספק עד כמה היא יכולה להתמודד אתה ואסור לנו להתעלם ממנה.

ובכל זאת נקודת המוצא היא שגם אם זה לא ממש רצח למהדרין עדיין מדובר בסוג כלשהו של רצח (אביזרייהו דרציחה), ולכן המסקנה המתבקשת היא שיש לדאוג לתינוקות הללו לפתרונות חברתיים הולמים, אבל בהחלט לא להתיר לרצוח אותם. החברה צריכה להציע פתרונות סבירים לילדים הללו במוסדות או במשפחות מאמצות, אבל לא להתיר לרצוח אותם. בדיוק כמו שבמצב של תינוק או ילד שהוריו לא יכולים לטפל בו אף אחד לא מעלה בדעתו את ההצעה לקחת אותו למרפאה ולתת לאיש בעל חלוק לבן לרצוח אותו עם סכין בשקט ובעדינות. אם מדובר בחיי אדם הפתרון של נטילתם אינו על השולחן. המצוקות צריכות להיפתר בדרכים אחרות.

כאמור, השאלה היסודית היא האם אנחנו מוכנים להכיר בכך שמדובר בחיים ובנטילתם. אם כן, שאר השאלות הופכות משניות. צד אחד של המשוואה הוא ראשוני ויסודי יותר, והצדדים האחרים רק נגזרים ממנו. לכן טענתי שלמרות הסימטריה לכאורה (שתוארה למעלה עם טיעונים A ו-B) הצד הדתי בוויכוח הזה טוען טענות ענייניות, ודווקא הצד החילוני נוהג בחוסר יושר ומוסר.

האם שיקולים אלו מסורים לגילדה המקצועית[4]

לא נכנסתי כאן לשאלה המטרידה כיצד נותנים לגילדה המקצועית של הרופאים לקבוע כללי אתיקה ולמיין מועמדים על פיהם, ולהשליט כך על תחום הרפואה והעוסקים בו עמדות מוסריות מסוימות (חילוניות) וממש לא מוסכמות. עצם העובדה שוועדה של אנשי מקצוע מהגילדה מראיינת מועמד וממיינת אותו לפי תפיסות עולם היא עצמה שערורייה. מי שמם לקבוע מה נכון ומה לא נכון אתית? מה בהכשרתם כרופאים מסמיך אותם לזה? השערורייה מתעצמת עוד הרבה יותר כשמדובר במיון שמכתיב למועמדים תפיסת עולם מופרכת מבחינה מוסרית, שכל מי שלא דוגל בה ולא מוכן לרצוח בנסיבות שלחברי הוועדה נראה שראוי לעשות זאת לא יתקבל ללימודי רפואה. במדינת ישראל מי שממאן לרצוח לא מתקבל להיות רופא. לא יאומן כי יסופר.

מוסר והלכה

למרבה האירוניה הפוסט הזה נכתב מזווית ראיה חילונית לגמרי. שימו לב שדיברתי אך ורק על שיקולי מוסר, ואלו הרי אמורים להיות משותפים לי ולכל אדם חילוני. דווקא ההלכה יכולה להקל יותר בנושא ההפלות, שכן יש מקורות הלכתיים שמציעים להגדיר עובר בגיל כלשהו במהלך ההיריון (40 יום, שלושה חודשים וכדומה) כאדם. אלא ששיקולים כאלו, גם אם מקבלים אותם, הם שיקולים הלכתיים שנוגעים לאיסור ההלכתי “לא תרצח”, ואין להם דבר וחצי דבר עם האיסור המוסרי על רצח (ראה טור 15).

מה שעולה  מכאן הוא שהבחינה המוסרית של השאלה הזאת מחמירה לאין שיעור יותר מהבחינה ההלכתית שלה. במילים אחרות, החילוני היה אמור להיות מחמיר גדול הרבה יותר מעמיתו הדתי בשאלת ההפלות, ובוודאי לא פחות ממנו. לכן כל כך מתסכל שהטיעונים הללו לא מוצאים אוזן קשבת בין חילונים שהמוסר כן אמור (והוא בדרך כלל אכן כזה) להיות נר לרגליהם. לא מדובר בהלכה אלא במוסר. זה לא משיגעס של דתיים אלא שיקול מוסרי פשוט ונכון. טיעונים כמו החופש לבחור וזכות האישה על גופה וטיעונים נגד החפצת נשים, אינם אלא דמגוגיה פוליטיקלי קורקטית שתומכת ברצח באופן עיוור מסיבות בלתי רלוונטיות.

[1] אגב, אם לא ניתן לעצור אותו באופן אחר, לדעתי האישית מותר להרוג אותו. ראה על כך במאמרי כאן.

[2] זה מזכיר לי ששמעתי פעם מפרופ’ שטיינברג שסיפר על חוויותיו בכנס אתי באירופה שעסק בשימוש בתאי גזע. במדינות מסוימות באירופה אסור השימוש בהם בגלל הפוטנציאל שלהם ליצור אדם, ולכן שימוש כזה הוא בגדר רצח (זו התפיסה הנוצרית הרווחת. הם מחמירים הרבה יותר מהיהודים בעניינים אלו). אין צורך לציין שבאותן מדינות הפלה כמובן מותרת. שטיינברג סיפר שהוא לא הצליח לקבל מבני שיחו הסבר סביר כלשהו לשערורייה הלוגית-אתית הזאת.

[3] ראה בעניין זה  את דבריי בטור 35.

[4] ראה בעניין זה את הטורים 2526.

43 תגובות בנושא “על ההפלות: הלכה, מוסר ודיון ציבורי (טור 73)

    1. עמיר

      קח ניסוי מחשבתי: אתה כרגע מת, הלב שלך מפסיק לפעום, המוח שלך מפסיק לשלוח אותות חשמליים והדם מפסיק לזרום בעורקייך. מה שכן אתה חוזר לחיים עוד 9 חודשים בריא ושלם כמו שהיית לפני שמתת, כל זה בתנאי שלא עורפים לך את הראש בזמן שאתה מת. אז האם לערוף לך את הראש בזמן שאתה מת נחשב לרצח או שדווקא לא? אם תגיד שזה כן נחשב לרצח, אשיב לך באותו מטבע שהרי אתה מתבלבל כי רק בפוטנציאל אתה אדם חי, בתכלס כרגע אתה מת אז המעשה הוא כשר למהדרין כי צריך לשפוט עניינים על פי מצבם הנוכחי ולא על פי הפוטנציאל הטמון בהם. ברור שזה אבסורד לחשוב ככה, מה שפה המצב אפילו יותר קיצוני כי פה אתה ממש מוגדר כמת לכל דבר (ולכן אין עלייך שם אדם בכלל באותם 9 חודשים) ואילו העובר ניתן לטעון שהוא חי, חושב, מרגיש ומה לא…

    2. ולדימיר

      הההדל הוא בין מה שיש, למה שיכול להיות. כשאתה עורף את הראש של שנמצא בהשהיית חיים, אתה לא רק מונע ממת לחיות- אדם חי, בעל מחשבה עצמאית, כל מה שהוא היה, הולך לאבדון. עובר (עד רמה מסויימת בהתפתחות) לא היה כלום, לא חשב, אין דבר חשוב שאובד

    3. עמיר

      זה הבדל טוב וגם לי קצת יצא לחשוב עליו אבל הוא לא נירא לי מהותי, מה נגיד על תינוק שניה אחרי שייצא מהרחם, אפשר לחשוב כבר מה איבדנו אם נרצח אותו, שנייה וחצי של מחשבה תינוקית שספק אם יש בה משהו שמזכיר אינטלגנציה. ובכל זאת להרוג תינוק גם אחרי שניה שיצא מהרחם נחשב רצח לכל דבר ואף אחד מאיתנו לא יעלה בדעתו לעשות את זה מאותן סיבות שאנשים כן בוחרים לעשות הפלה

  1. ישי

    אני לא חושב שההשוואה למפגר או רוצח טובה. שם מדובר באדם שחסרות לו פונקציות, וכאן השאלה היא האם מדובר באדם. נשמע שגם אתה מסכים שתאי זרע וביצית אינם אדם (ומעניין מה תגיד על ביצית מופרית, האם אתה מתנגד להשמדת עוברים מוקפאים או שאתה חושב שצריך לשמור אותם במקפיא לנצח כי הרי הם בני אדם). השאלה איפה עובר הקו היא שאלה טובה, אבל היא לא דומה לשאלה לגבי אנשים עם תפקוד חלקי (אפשר אולי לדמות לצד השני, אנשים על סף מוות, וגם שם רבים לא רואים בעיה של רצח ברגע שתפקודים מסוימים נפסקו, וכנראה שגם אתה לא מחכה לריקבון מוחלט כדי להגדיר מישהו כמת אלא מסתפק בתפקודים כמו נשימה, דופק ופעילות מוחית).
    הרי לפי קו הטיעון מלא הפאתוס שלך, צריך להתנגד גם לרצח תאי זרע כי לא ברור איפה הגבול עובר. העובדה היא שהגבול עובר איפשהו רק שלא ברור איפה, וכשברור לנו כשהקו עובר איפשהו (זרע) אנו לא מדמים זאת לאדם חלקי אלא ללא-אדם.
    הטענה שלא סביר שכולם מסכימים שעובר אינו אדם מתוך מחשבה מעמיקה היא טובה, אבל היא סתם אד הומינם כלפי הצד השני בוויכוח. אז נכון, כולם מטומטמים (חוץ ממך), אבל זה לא מוכיח בשום דבר את עמדתך.

    לגבי איסור לא תרצח, גם אם אין חפיפה, ברור שמדובר באיסור מוסרי. זה נכון שכשהוא נכנס להלכה הוא עובר משפטיזציה וכך נוצרת אי חפיפה. בכל אופן, אפילו אם נניח שאיסור רציחה הוא בגלל פגיעה בהוד שביסוד בלי שום קשר למוסר, צריך לשאול למה בהריגת עובר אין פגיעה כזו. התשובה הסבירה לשאלה היא שההלכה לא רואה את העובר כאדם. ההלכה אמנם לא מדברת (לשיטתך) בשדה המוסרי, אבל סביר שהקביעה שלה לגבי רצח עובר נובעת מטענת עובדה ערכית שתוכנה הוא שעובר אינו אדם. את הקביעה העובדתית-ערכית הזו אפשר להעביר גם לשדה המוסרי.

    1. מיכי מאת

      1. טענתי על הקונצנזוס נועדה להוכיח שהשיח מתנהל באופן לקוי ולא להוכיח את עצם טענתי.
      2. לגבי ביצית מופרה יש רק פוטנציאל לחיים אבל עדיין אין שם חיים ואין איברים. בכל אופן, אני מוכן לקבל טענה שאין להשמידם כלל, או שניתן להשמידם כשיש סיבה קלה יותר מאשר סיבה שתצדיק הפלה. כשיש קו עמום אין פירוש הדבר שאין קו בכלל. המעבר מערימה ללא ערימה הוא עמום, ועדיין ברור שאבן חצץ אחת אינה ערימה ומיליון הן ערימה.
      3. הגדרת אדם היא ערכית, ולכן היא בהחלט יכולה להיות תלויה בהקשר הנורמטיבי בו מדובר. יכולה להיות הגדרה של אדם במישור המוסרי שתהיה שונה מההגדרה ההלכתית. בדיוק בגלל שלא מדובר על עובדה אלא על הגדרה ערכית – אין שום סיבה להניח שהקו עובר באותו מקום.
      4. ועוד הערה סגנונית. כשמדובר בלגיטימציה ציבורית לרצח המוני ללא שום הצדקה אני נוטה לפאתוס. מה לעשות?!

    2. ישי

      2. מה זה “אין שם חיים”? זה בדיוק הדיון – מתי יש חיים ומתי לא. אם שנינו מסתכלים על אוסף אבני חצץ ואני חושב שזו לא ערמה ואילו אתה כן, כנראה שערמות של פאתוס לא ישכנעו אותי לשנות את דעתי (ואפילו אם תאמר לי שלדעתי “אין שום הצדקה” בלי לתת שום הצדקה לדעתך, זה כנראה לא ישכנע אותי, מוזר אני).
      3. באופן תיאורטי יכול להיות הבדל, אבל ‘המוציא מחברו’ כאן הוא אתה. אם ניקח שוב את דוגמת הערמה – ההנחה הפשוטה שלי היא שיש לה הגדרה אחת. מי שרוצה לטעון אחרת צריך לתת איזשהו נימוק לטענתו. לומר שהגדרת תחילת החיים לעניין איסור רציחה ההלכתי שונה מעניין הגדרת החיים בעניין אחר מצריכה חילוק כלשהו. כמובן אתה יכול גם לטעון, כדרכך המופרכת לראות בהלכה משהו שאין לו שום קשר למוסר או לכל דבר מוכר אחר, שאיסור רציחה כלל לא קשור למושג החיים, ואז כבר באמת דרכינו נפרדות, אבל דומני שעד שם טרם הגעת (אם כי לא נכון לומר כאן ‘טרם’, שהרי אתה מתקדם דווקא בכיוון ההפוך).

    3. מיכי מאת

      2. אכן. אבל בהבדל מערימת אבנים, אם מדובר בדיני נפשות גם אתה מקפיד לא להיכנס אפילו לספק. אני לא קונה את הלוקש שעובר מבחינתך או מבחינת כל אחד אחר הוא אפילו לא ספק נפש. אלו שטויות במיץ. אני לא ממש מתרשם אם זה לא משכנע אותך, בדיוק כמו שלא אתרשם מזה שכשאומר 2+3=5 יהיה שוטה כלשהו שלא ישתכנע בזה. אם יש אדם שיש לו עמדה נחרצת לגבי עובר הוא אכן לא ישתכנע, אבל מה לעשות קשה לי להאמין שיש אדם כזה (לפחות אחרי שהוא ניצב מול הטיעונים שמראים לו שהוא סתם הולך שבי אחרי תעמולה ליברלית).
      3. אני לא מסכים. אין שום סיבה שיהיה קשר ביניהם. אבל זו שאלה לא חשובה לדיון, ולכן חבל לבזבז עליה זמן. כל אחד ודרכיו המופרכות…

    4. ישי

      2. אני חושב שזה פשוט נובע מחולשה סינתטית שלך. היא לא מביאה אותך לשום מסקנה לגבי עובר אלא לספק, אבל היא כל כך חזקה שאתה לא מאמין שמישהו אחר יכול לחשוב משהו בוודאות. משום מה לגבי ביצית מופרית אתה לא כל כך מאמץ את הספק, אלא רק מרשה לאחרים לאסור על השמדתן. גם לגבי זרע וביצית לבד לא ברור מניין פתאום יש לך וודאות, ואתה לא גוזר איסור מוסרי על השחתת זרע או השמדת ביציות מוקפאות.

    5. ישי

      בכלל אני חושב שאתה עושה לעצמך חיים קלים כשאתה מדמיין את הצד השני כעדר שוטים שהולך אחרי הרוח הליברלית. זה יכול להסביר את דעתו של פלוני שחכם הוא מה ראה לשטות זו, אבל בסופו של דבר אחרי שהסברתי שפלוני קיבל מאלמוני ואלמוני מפלמוני, יש אנשים שהמציאו את הרעיון הזה. האנשים האלה כנראה לא חשבו שכל רצח למען חירות האישה הוא מוצדק, אלא כנראה חשבו שעובר הוא לא בדיוק חי. אז כן, כנראה שיש אנשים כאלה.
      דומני שגם חלק גדול מהרבנים שמתירים הפלה (בסיטואציות מסוימות כמובן, ולא באופן גורף כמו שזה בחברה החילונית) לא עושים את זה בהשפעת הרוח הליברלית הזו שדווקא לה הם מתנגדים בכל תוקף (ולכן הם גם מתנגדים להפלות ככלל) אלא מתוך הנחה שעובר אינו אדם.

      מחשבה נוספת שעלתה לי הלילה היא שכלל לא בטוח שהעניין דומה לפרדוקס הערמה. לכאורה האיסור המוסרי לרצוח תלוי בנשמה (אין בעיה לרצוח גולם), ואף שאיני מומחה לנשמות נראה לי סביר שזה עניין דיכוטומי – או שיש נשמה או שאין. העמימות, אם כן, לא נובעת מעצם העניין כמו בהגדרת ערמה, אלא רק מהיכולת שלנו לזהות את הנשמה.

  2. אברום תומר

    מעניין מאד.
    יש פה אכן סוגיה מורכבת עם שני צדדים, אבל להישאר עם מסקנה שמדובר בסוגיה מורכבת נכונה בבית המדרש (מכל סוג שהוא) או בעיון פילוסופי, אך כשמדובר בסוגיה בה אנשים מוכרחים לקבל הכרעות ממשיות מידי יום, לא עוזר לומר שזה מורכב. הרי על פי דבריך כל חלוקה בין המקרים והנסיבות שהביאו לבקשת ההפלה היא שרירותית מכיוון שמדובר ברצח, וכך גם כל חלוקה של מצבי התפתחות העובר. על פי עמדתך המוצגת לעיל, גם שימוש בגלולת מניעת הריון ביום שאחרי מהווה רצח שהרי אין לנו כל יכולת להצביע על נקודה אחרת של הפיכה לאדם מרגע הפרית הביצית.
    בנוסף, דומני שאתה מציג באופן קצת קיצוני את עמדת התומכים, גם אם אכן קיימת הנחת יסוד חזקה מדי של זכות האישה על גופה. רוב המתייחסים לסוגיה כן מחלקים בין שלבי היווצרות הוולד, וגם הועדה שמאשרת הפלות עושה כך, כאשר בתחילת ההיריון מקלים יותר וככל שהוא מתקדם כך קשה יותר לקבל אישור. ייתכן שיש בכך משום שרירותיות מוסרית, אבל פרקטית לא ניתן להימלט מחלוקה כזו, ועובדה היא שגם ההלכה עשתה כך.
    אגב, אם מדברים על סטטיסטיקה בעניין, בישראל יש מעט הפלות יחסית, ורובן (מעל 60%) מתרחש בתחילת הריון (עד 7 שבועות). לאחר 23 שבועות פחות מ-1.5% מההפלות מתרחשות, ואני מאמין שמדובר בנסיבות הקשות יותר- בדר”כ רפואיות שלא זוהו קודם. אפשר בהחלט לערער על מוסריות ההחלטה הזו. אבל לומר שנשים יכולות להפיל סתם כי ההיריון לא הגיע בתקופה נוחה- לא נראה לי שיש הרבה שיתמכו בכך, וגם הועדה לא יכולה מבחינה חוקית לאפשר זאת (אם משתמשים בתירוצים שונים כדי לאשר בכל זאת מדובר בשערורייה חמורה).

    1. מיכי מאת

      בכוונה לא דיברתי על המדיניות של הועדות ועל החוק אלא על השיח ועמדות הציבור. יש הבדל משמעותי ביניהם. הועדות רק מעלימות עין באופן שערורייתי, אבל הנורמות שלהן אכן מתחשבות בהבדלי גיל ושלב ונסיבות. אבל בשיח הציבורי זה לא קורה, וידועה הביקורת של הליברלים על עצם קיומן של ועדות (מי הם שיחליטו עבור האישה?!).

  3. אורן

    עוד כמה דברים ראויים לציון:

    1. כמות ההפלות בישראל בשנה מוערכת ב20,000 הפלות מדווחות ועוד כ20,000 פיראטיות, מה שהופך את הפלה לסיבת המוות המובילה, ומבחינה כמותית שקולה כנגד כל הסיבות האחרות ביחד (סרטן, מחלות לב, מחלות כליה, תאונות דרכים, טרור, וכו). בניגוד לשאר סיבות המוות, הפלה היא סיבה שניתן למונעה יחסית בקלות ובמהירות, וללא השקעה כספית כמעט.
    2. כ-99% מהפניות לועדה להפסקת הריון מקבלות אישור הפלה למרות שלפי החוק יש קריטריונים ברורים לאישור הפלה שלא נאכפים ע”י הועדה והיד שם קלה על ההדק באופן תמוה.
    3. אגודת אפרת לא מעורבת כל כך במישור הפוליטי-ציבורי (למיטב ידיעתי) אלא במישור האזרחי כלכלי ע”י פניה לטוב הלב והרחמנות של השוקלות הפלה, וסיוע כלכלי להן במידת הצורך. בארה”ב הברית יש עשרות אם לא מאות ארגונים שפעילים בין השאר גם בפן הפוליטי, ובישראל אין אפילו ארגון אחד כזה. בכלל השיח הציבורי בישראל בנושא הזה הוא משום מה דל ביותר ביחס לשאר העולם.
    4. בארה”ב עד שנת 73 הפלות היו אסורות לפי חוק, ומה ששינה את המצב הזה הייתה פסיקה משפטית בפס”ד רו נגד וייד שבו נפסק שהחוק לאיסור הפלות אינו חוקתי. בפס”ד עצמו נכתב שבית המשפט לא מתיימר לקבוע את נקודת התחלת החיים, אלא רק קבע שמבחינה משפטית אין לעובר מעמד של “אדם” ולכן זכות האישה גוברת כל עוד לא יוגדר אחרת ע”י המחוקק.
    5. לגבי מקרים של אונס וגילוי עריות, ניתן לחשוב על פתרונות של מסירת הילד לרשויות הרווחה או לאימוץ.

  4. אבנר

    נראה לי שהדיון איננו האם עובר מוגדר כבר אדם או לא, אלא האם מותר לאישה להרוג חלק מגופה (שעקרונית מותר) אעפ שהעובר הוא למעשה אדם אחר.
    דומה לזה תהיה השאלה האם מותר לתינוק סיאמי אחד להרוג את חברו (אם זה אפשרי בכלל. אינני יודע)

    1. מיכי מאת

      לא הבנתי. ברור שלתינוק סיאמי אין שום היתר להרוג את אחיו (אין שום מניעה טכנית. אפשר לעשות את זה) אם לאחרים זה אסור. אין שום הבדל בינו לאדם אחר. הוא הדין לגבי האישה.

    2. אבנר

      ברור שזה לא פשוט, וגם כאן יש שאלה איפה עובר הגבול – לאדם מותר לכרות את רגלו ; האם לאדם בעל שני ראשים מותר? וכו’
      מה שרציתי בעיקר להצביע עליו זה שאם מעבירים את הדיון מהשאלה האם זהו אדם, להאם זהו אדם נבדל -הרבה מהסתירות שהשארת לאלוהי הלוגיקה נפתרות. וכן הטיעון של זכות האישה על גופה נהיה ברור יותר (הופך מטיעון פרגמטי / כלכלי לטיעון מהותי על ליבת הדיון)

  5. שלומי

    ישר כח.
    תמיד נדהמתי מהתופעה הזאת. למתבונן ברור שהליברל הרדיקלי לא תומך בביצוע ‘הפלות’ באין ברירה אלא תאב לקיומן של הפלות. רואים את זה שוב ושוב, וטיעונים הזויים כמו ‘זכות האשה על גופה’ (גם דקה לפני הלידה?) הם בברור רק סיפור כיסוי. גם לאחר קריאת המאמר מאיר העיניים דומני שפשר העניין עדיין סתום.
    אולי דבריו של ‘מעשיהו לייבניץ’ כאן https://youtu.be/IlLeF7qzhxU
    יגרמו להרהור נוסף אצל תומכי המתת העוברים?

  6. מאיר

    מזדהה כמעט עם הכול, רק שאני לא בטוח שההפרדה החדה שאתה עושה בין ההלכה למוסר נכונה במקרה הזה.
    פרדוקס הערמה אומר שאי אפשר לקבוע איפה עובר הגבול, אבל זה לא אומר שאין מצבים שברור שהם מאחד מצדי הגבול (למשל פריט אחד בלי ספק אינו ערמה, גם שניים).
    40 היום שקבעה ההלכה (לשפיכות דמים, לא להשחתת זרע), הם מפני שהעובר הוא “מיא בעלמא” ואין לו צורת איברים (או במילים אחרות צבר תאים), דהיינו הרחק מעבר לקו הערמה.
    אז נכון שאולי אפשר היה להתווכח אולי גם 41 יום עוד לא מתחיל הספק (ומן הסתם לא כל העוברים מתפתחים בקצב שווה, ולא עוד אלא שלא מחשבים את 40 היום מתחילת ההיריון אלא מהזיווג, וההיריון יכול להתחיל לא מעט זמן אחרי הזיווג). ברור שיש כאן הצבת גבול וחיתוך מגדיר כמצופה מקביעה משפטית, אבל כנראה השיקול ההלכתי לא תלוש מהשאלה המוסרית הפשוטה (והמסובכת) מתי האדם מתחיל להיות אדם, ומתי גדיעת חייו היא שפיכות דמים.

    1. מיכי מאת

      אני לגמרי מסכים שפרדוקס הערימה לא אומר שאין מצבים ברורים. להיפך, כתבתי בכמה מקומות (וגם כאן) שיש.
      לגבי ההלכה, כתבתי כאן שהקו ההלכתי והמוסרי לא עוברים בהכרח באותו מקום (בדיוק בגלל שהשאלה אינה ממתי הוא אדם, שאלה חסרת תוכן שאין עליה תשובה, אלא ממתי אסור להרוג אותו).

  7. אורן

    כעת נזכרתי שלפני כמה חודשים ראיתי סרטון על הרב אלישיב שבו מצוין שהוא פסק שעובר שנוצר בתהליך הפריה חוץ גופית, לפני שהושרש ברחם אישה, מותר להשמידו (דובר על עוברים שיודעים שתהיה בהם מחלה גנטית כלשהי). הפסיקה נמסרה מפי הרב פרופ’ שטיינברג החל מדקה 1:08:20 של הסרטון בלינק הזה:
    https://www.youtube.com/watch?v=YX6JHWmZBTg
    זה יוצא מטעמו של רבי ישמעאל בגמרא בסנהדרין דף נז עמוד ב
    אשכח רבי יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב: בן נח נהרג בדיין אחד, ובעד אחד, שלא בהתראה, מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב. משום רבי ישמעאל אמרו: אף על העוברין. מנהני מילי? אמר רב יהודה: דאמר קרא אך את דמכם לנפשתיכם אדרש – אפילו בדיין אחד, מיד כל חיה – אפילו שלא בהתראה, אדרשנו ומיד האדם – אפילו בעד אחד, מיד איש – ולא מיד אשה, אחיו – אפילו קרוב. משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין. מאי טעמיה דרבי ישמעאל? – דכתיב שפך דם האדם באדם דמו ישפך, איזהו אדם שהוא באדם – הוי אומר זה עובר שבמעי אמו.

    כלומר, העובר לפני שהוא במעי אמו, אינו נכנס בגדר “אדם שהוא באדם” ולכן אין פה שפיכות דמים.

    נשאלת השאלה אם גם מבחינה מוסרית הדבר יהיה מותר. לכאורה נראה לי שמכיוון שלפני שהעובר מושרש במעי אמו, הוא מצריך התערבות אקטיבית כדי להחיות אותו (בניגוד לעובר שכבר נמצא ברחם שאז מבלי התערבות הוא יחיה), לכן אין פה בעצם השמדה של עובר מכיוון שממילא הוא לא היה יכול לחיות אלא אם היו משרישים אותו ברחם כלשהו. זה דומה מאוד להבחנה בין המתת חסד אקטיבית לפסיבית.

  8. ami

    ראשית, המאמר מעניין ומעורר מחשבה. האבחנה כי מדובר בשיח שהינו חילוני-מוסרי ולאו דווקא דתי חשובה ומחדדת את הדיון. לעצם העניין, לטעון כי ה”ליברלים” הם עדר מלוכד שטוען טענות מופרכות, זאת טענה די מופרכת בעצמה. יהיה זה חכם ומועיל יותר לנסות לחפש את “שורש האמת” שנמצא אצל היריב.
    כולם מסכימים כי רצח פסול, השאלה היכן מקרה ביניים עומד ביחס לרצח. העובר נמצא במצב ביניים בין אדם חי למהות חלקית אחרת, כפי שהוסבר בפוסט. כמו מצבים אפורים אחרים מסתבר כי החברה היא זו שקובעת לעצמה את הגבולות, מתי מדובר בהריגה מותרת ומתי מדובר ברצח אסור. אם המקרה הנדון (הפלות, הרג מחבל, עונש מוות, וכדומה) ממש דומה לרצח בדם קר ברור שיש לאסור. אפשרות אחרת היא כי דווקא ברור כי לא הפעולה איננה רצח, אך עדיין מתבקש לאסור את הפעולה בגלל אפקט המדרון החלקלק.
    איזו סיבה יש לאסור הפלות? ברור כי לא מדובר ברצח ממש, כי במקרי קיצון כמו אונס כולם יתירו (למעט נוצרים קיצונים). ברור גם שליברלים יותר רגישים למעמד האשה, ואילו שמרנים שואפים להשאיר את המצב החברתי הקיים על כנו (זאת ההגדרה לשמרנות).
    נותר לשאול, האם התרת הפלות תגרום למדרון חלקלק ויתחילו להרוג תינוקות, ילדים ואנשים? זה טיעון משונה שרק אנשים שמרניים יכולים לטעון (בדומה לטענה כי היתר של יחסים חד-מיניים יביא למשכב בהמה, טענה מופרכת נוספת). זה גם מוכחש אמפירית. בכלל, טענות של מדרון חלקלק צפוי שיהיו שכיחות יותר אצל שמרנים, שמטבעם חיים במצב של חרדה מפני שינויים (זה הרי מה שמניע את שמרניותם). מסתבר כי ראשית המאמר מעניין ומעורר מחשבה.
    הקושיה ממקרה אלאור אזריה טובה, אך אותה השאלה עומדת במלוא חריפותה גם לדתיים-שמרנים. מדוע הם צועקים על קדושת החיים במקרה של עובר במעי אמו, ומתכחשים לקדושת החיים של אדם (ערבי) חי ומנוטרל?
    במקרה אלאור אזריה השמרנים אינם חוששים למדרון חלקלק, כנראה כי מדובר בערבי (כלפי מחבלים יהודים הם כנראה יגלו יותר רחמנות). יוצא מכך, לאור קיומם של לאומנים וגזענים רבים בחברה, החשש של הליברליים למדרון חלקלק (שבו יחליקו השמרנים) הוא חשש סביר (אם כי אפשר להתווכח על זה, וויכוחים כאלו אכן קיימים בתוך החברה הליברלית).

    1. מיכי מאת

      אני לא מדבר על מדרון חלקלק. אתה מערבב אפיסטמולוגיה עם אונטולוגיה. הבעיה אינה במידע שלי אלא במציאות עצמה. זה לא ספק האם העובר חי, אלא העובר הוא בעל חיים קלושים.
      הקושיא על השמרנים לגבי אלאור אזריה כמובן יכולה להישאל, אבל אני לא מסכים לזה. הם לא מזלזלים בחייו כאדם אלא טוענים שיש להרוג אותו מדין רודף כדי למנוע סכנות. ואכן לגבי מחבלים יהודים יש יותר מקום לא להרגם (בלי קשר לרחמנות), שכן סכנתם מועטת יותר. במידה שהם מהווים רודף צריך להרוג אותם באותה מידה.

  9. מ.

    שתי שאלות לי אליך הרב מיכאל
    1. מה דעתך על גלולות “היום שאחרי” (שחלקן מונעות מהביצית המופרה להשתרש ברחם). האם כאן גם כן אתה מפקפק מבחינה מוסרית, או שברור שזהו מצב כל כך ראשוני שאי אפשר להתייחס אליו כאל חיים קלושים, ולכן יש לאסור מבחינה מוסרית.
    2. כידוע ההלכה העקרונית מורה שמפילים את העובר של האישה המוצאת להורג, כי לא דוחים הוצאה להורג. האם להרגשתך יש כאן התנגשות בין מוסר והלכה (או בין שתי הוראות מוסריות), ומה דעתך במקרה זה.

    1. מיכי מאת

      1. אני מפקפק, מפני שזו מניעה אקטיבית של השתרשות. אם היה מדובר באי השרשה פסיבית (כלומר לא לקחת את הביצית להשרישה ברחם) זה היה קל יותר. אני מניח שעדיין יש כאן יותר מקום להקל במקום של מצוקה קשה.
      2. אכן התנגשות בין מוסר להלכה. אולי יש כגם היבט מוסרי באי השהייה של ההוצאה להורג.

    2. מ.

      תודה. לגבי 1, קשה לי לראות כספק חי או כ’חי קצת’, מה שאין לו רמה, אפילו ראשונית, של מודעות. וביצית מופרה אין לה מודעות יותר מאשר כל תא אחר בגוף.
      כשאין אפילו התחלה התמיינות לתאי עצב, קשה לראות בכך ספק חי.
      נכון שמישהו יכול להגדיר הגדרה שונה של חי, אבל אישית מתקשה לקבל הגדרות כאלה. מה שעושה אותנו לשונים מחומר דומם הוא ההרגשה/המודעות/החישה (וכשאני מדבר על חישה, אני לא מתכוון לכל ריאקציה לסביבה. מבחינתי תרמוסטט לא יודע שקר או שחם).

    3. מיכי מאת

      אכן נכון. לכן יש בהחלט מקום להקל בשלב כזה. ועדיין שאלת המדרון החלקלק והפוטנציאל לא מרוקנת את זה לגמרי מתוכן. כפי שהזכרתי, יש מדינות שאוסרות מחקר בתאי גזע בגלל שרואים אפילו אותם כהתחלה של חיים.
      לגבי תרמוסטט אני לגמרי מסכים. ראה בטור 35: https://mikyab.net/%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%92%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C-%D7%93/
      אבל גם הרגשה ומודעות וחישה אינם תנאי מוחלט. איני יודע מה יש לתינוק שרק נולד או למפגרים עמוקים בעניינים אלו.

  10. נתי

    הרב מיכאל שלום,
    רק לאחרונה הגעתי ולמדתי להכיר את האתר הזה, אז ראשית יישר כח, גם אם בדברים רבים אינני מסכים הוא מרתק ומעניין (לאורך השנים קראתי לא מעט מאמרים ותגובות של הרב, מודה ולא אבוש, שלספרים טרם הגעתי…).
    הערב קראתי את שני המאמרים/פוסטים האחרונים, ושניהם עוסקים בנושאים חשובים, הסיבה שממש שמחתי על המקריות שבקרבת 2 המאמרים היא שבמקרה או שלא לדעתי יש קשר ביניהם.
    השאלה לגבי אחידות ורדידות הדיון בנושא הפלות העסיקה אותי לא מעט לאחרונה (האסימטריה שהצגת בפתח הדברים הלא גלומה בשמות בהם מכונות 2 העמדות: pro life-pro choise וככזו היא ממש צועקת לשמיים).
    והגעתי למסקנה הנעוצה בשורש המאמר הקודם: רוצה לומר, שבמאמר הקודם נגעת בסתירה מובנית בתפיסת עולם מערבית: יש כמובן אנשים מוסריים עם התנהגות נאצלת, אבל עצם קיום תורת מוסר חילונית ללא מערכת חיצונית של טוב ורע מוטלת בספק רב בלשון המעטה. אלא שכמובן ביומיום האדם המצוי יכול לחיות עם זה בשלום, כנראה כי הטוב מוטבע כבר בנו, האנשים הנורמאטיביים, באופן כזה או אחר (ויהא מקורו אשר יהא).
    אבל כמובן שישנן שאלות שלא יכולות להינתן עליהן תשובה במסגרת תורת מוסר אנושית/חילונית וכד’. דוגמא טובה לכך זה נושא ההפלות. לא חושב שיש מקור אנושי שיוכל להגדיר רגע מסוים בו מתחילה ההגדרה של חי. אותו טוב שמוטבע בנו גורם לאדם הממוצע, גם התומך בהפלות, לחלק נניח בין הפלה בשבוע ה-5 להפלה בשבוע 32 אבל ללא יכולת הסבר מדוע.
    יוצא אם כן שנושא ההפלות הוא אחד המקומות בהם השקפת עולם מערבית-חומרית המניחה אפשרות לקיום תורת מוסר מתערערת מאוד. וכשיש ערעור על יסודות הקיום, התגובה הופכת ליותר מתגוננת ופחות עניינית.

    1. נתי

      אני לא בטוח למה כוונתך, אם על עצם האיסור נדרש פסוק… וגם השלבים הרי הם במחלוקת. אבל זו לא הנקודה העיקרית: הרי עינינו הרואות כי יש מערכות חילוניות שקבעו כללים שונים לפי תקופות ההריון (נניח הבחנה בין שלישי ההיריון כקובעים סיבה מספקת להפלה). אבל אני לא חושב שמוסר חילוני יכול להסביר לעצמו בצורה אמתית למה עובר בשבוע ה-12 נניח, ניתן להפיל גם מטעמי נוחיות נטו, וכן הלאה..

    1. נתי

      ראשית, אם ניקח נניח את יום ה-40: ניתן אמנם לדון האם נגזרת של מצב רפואי (נניח ריקום איברים) תחת ידע מדעי קדום שהיה ידוע בזמן חז”ל, או אמת מטאפיזית (נניח “זריקת נשמה”), אבל בין כך ובין כך קביעתו היא הלכתית ומרגע שנקבע, לאדם הדתי יש הגדרה של נקודת זמן משמעותית. אני לא רואה שגם בהינתן כל המידע הרפואי לכל בני האדם, תחת מגבלות התבונה האנושית, ניתן להגיע לאמת מידה מוכרחת לוגית. גם בהינתן המידע, ניתן בידי כל אחד לקבוע אמת מידה אחרת ממתי יהיה איסור ולא ניתן יהיה לתקוף את זה מוסרית, ומכאן שחכמה אנושית לא יכולה לקבוע כאן אמת מידה מוסרית.
      במאמר מוסגר, אציין שגם על הערתך בעניין הסברה ניתן לומר כי זו בעצם כבר שאלה איך אתה מבין את ההלכה, שאלה שלשיטתך תצטרך לענות בצורה כנראה שונה ממני, אבל איך שאני תופס את הדברים מה שנקבע כהלכה, ולא משנה אם הוא נשען על סברה או פסוק, מתקבל כקביעה הלכתית זהה בסופו של דבר (כמובן שזו אמירה שיש לה הרבה נגזרות, כמו השאלה האם פרופסור למשפטים שיושב ודן בדיני טוען ונטען סברתו שקולה לסברת תלמיד חכם שלומד בבא בתרא נניח אבל הנגזרות האלה יחרגו הרבה מהדיון כאן).

    2. מיכי מאת

      אתה מפספס לגמרי את הנקודה, ואחזור שוב. אם ההלכה נקבעה על פי סברא, למה לא יכול כל גוי לקבוע קו כזה מסברתו שלו? אל תסתכל על יהודי כיום אלא על מי שקבע בעצמו את ההלכה הזאת. אמורא, תנא, או ראשון. מה שהם ידעו לעשות כל אדם יכול לעשות. מותר התנאים מאנשים אחרים הוא השימוש בפסוקים. אם הם לא הוציאו את זה מפסוק אז הם השתמשו בסברא. כלומר יש סברא שבאמצעותה ניתן להגיע לקו הזה, אז כל גוי יכול גם הוא להעלות סברא כזאת. ההתקבלות כהלכה אינה רלוונטית. גם במוסר יכול אדם לקבל להלכה את קביעתו של מוהר”ר ע’ קאנט זצ”ל. זה יפתור לך את הבעיה?

  11. נתי

    אני לא מפספס אלא פשוט חולק עליך… אשאל זאת אחרת: נניח מחשבה משפטית שעיקרה בסברות, כמו מיגו וכד’. לטעמך זה חלק של התורה בכלל או שזה חלק מהידע המשפטי שהצטבר ביהדות, ולא נראה שיש טעם ללומדו למי שלא עומד לשפוט עכשיו או למשל להיות עורך דין?
    אבל כמו שציינתי זו לא עיקר הנקודה. הנקודה בעיניי היא שיש כאן בעיה ללא פיתרון אפשרי בשכל אנושי. לאיש עם מערכת מחויבות הלכתית יש כאן קבלת ההלכה כמדריך מעשי, מה מותר ומה אסור (וזאת גם אם אקבל את טענתך שההלכה והמוסר הנם בשני מישורים שונים (טענה שאני לא בטוח שאני מקבל).
    לעומת זאת למי שמחויב לשכל בלבד, איש תרבות המערב כדוגמה, אין פתרון הכרחי כאן.
    כל מה שטענתי שהמענה לשאלתך אם אין פיתרון הכרחי איך זה שכולם מתכנסים לאותו פיתרון הוא לא “תנועה עדרית, שלא להתחבר לדתיים וכד'” אלא שהוא בא להסתיר בדיוק את זה: שאין לנו כלים שכליים לקבוע מסמרות בשאלה הזו כלומר שהשכל לא יכול לשמש מדריך כללי בכל תחום מוסרי אפשרי

השאר תגובה