מהי אינטליגנציה? על חופש הרצון ושיקול דעת (טור 35)

בס”ד

בטור 31 עסקתי בשאלת הרציונליות של האדם הדתי. זה הזכיר לי כמה וכמה שאלות ודיונים בעבר שעסקו בשאלת האינטליגנציה, וחשבתי שזוהי ההזדמנות לפרוס מעט יותר את התמונה בעניין זה.

מהי אינטליגנציה?

קשה מאד להגדיר את המושג אינטליגנציה. הוא שנוי במחלוקת וטעון לעייפה במטעני פוליטיקלי קורקט. בדרך כלל קושרים אותו ליכולת להבין, להסיק מסקנות, לקבל החלטות ובעיקר למיומנות בפתרון בעיות. עמימותה של ההגדרה הביאה להרחבתה, כך שכיום מקובל להגדיר כמה סוגי אינטליגנציה.

ההגדרה בתחילת הערך בויקיפדיה היא:

אינטֶליגנציה (בעברית: מִשׂכַּל) היא מכלול הכישורים שבאמצעותם ניתן לפתור בעיות הדורשות חשיבה בצורה יעילה. מקור המילה אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה במילה הלטינית intelligere שמשמעה “לבחור”, “להחליט”, “להבחין”. בהתאם לכך, אינטליגנציה מוגדרת גם כיכולת להבין דבר מתוך דבר וכן כיכולת להבחין בין דבר לדבר. האינטליגנציה אינה ייחודית לאדם. קיימת גם אינטליגנציה בבעלי חיים ואינטליגנציה מלאכותית הנוצרת בקרב מכונות.

ובכל זאת, המושג הזה נקשר במקורו לבני אדם, ואף נחשב על ידי הוגים (בעיקר קדומים) כמייחד את האדם מול שאר היצורים. האם באמת, כפי שמקובל לחשוב כיום, יש אינטליגנציה לבעלי חיים או מכונות?

מבחן טיורינג

המתמטיקאי ואיש מדעי המחשב הנודע אלן טיורינג, שהיה אחראי על פיצוח האניגמה (הקוד הגרמני במלחמת העולם השנייה. הדברים מתוארים בסרט “משחק החיקוי”), הציע מבחן שיקבע מתי מכונות יכולות להיחשב כבעלות אינטליגנציה (בינה מלאכותית). יש שמנסחים זאת כמבחן שקובע מתי המכונה הפכה להיות אדם. במבחן הזה נותנים לאדם להתבטא בשפה טבעית באופן טקסטואלי (באמצעות מקלדת) ולקבל תשובות טקסטואליות בשפה טבעית (על מסך מחשב) מול שני גורמים, אחד אנושי והשני מכונה. אם האדם לא יצליח להבחין מיהו האדם ומיהי המכונה מבין שני עמיתיו לשיחה אז המכונה שמולו עברה את המבחן וניתן לומר שהיא בעלת אינטליגנציה אנושית (אדם?).

אמנם המבחן לא מוגדר היטב, שכן לא ברור מיהו השופט? ילד בן שלוש, ואולי בן עשר, או פילוסוף מיומן? האם השופט הוא אדם או אולי מכונה? מניין יודעים שהשופט הוא אדם? כמו כן, ניתן לדבר שיחה בת משפט אחד, ואולי יש לערוך שיחה של שלוש דקות, או לדרוש חיים משותפים לאורך זמן (כמו בסרט הידוע her, שמתאר אדם שחי עם תוכנת מחשב ומתאהב בה). כמו כן, לא ברור מה אמורים להיות נושאי השיחה הזאת, וכן הלאה וכן הלאה. בכל אופן, נראה שהמבחן הזה יש בו פוטנציאל להגדיר טוב יותר שאלות עמומות שנוגעות להבחנה בין אדם למכונה ולהגדרת אינטליגנציה בכלל, ורבים מאמינים עד היום שזה אכן הקריטריון להגדרה של אינטליגנציה אנושית.

מאז ועד היום נעשו לא מעט ניסיונות כאלה, ובשנת 2008 היו שתי הצלחות מרשימות למדיי. אחת היתה תוכנה שהצליחה לשטות ברבע מהשופטים ששוחחו עמה במשך חמש דקות ולא הצליחו לדעת האם מדובר במכונה או באדם, והתוכנה השנייה, ששמה בישראל יוג’ין גוסטמן, הצליחה לשטות בשליש מהם (יש לזכור שגם בניחוש אקראי מגיעים ל-50% הצלחה, כלומר לא נכון להשוות זאת להצלחה של 100%).

עלינו לזכור שהאינטליגנציה שבאה לידי ביטוי בשיחה היא רק אחת מיני רבות. בשנת 1996 הצליחה תוכנת כחול עמוק של IBM לנצח את גארי קספרוב אלוף העולם בשחמט. ועוד לא דיברנו על פתרון משוואות ובעיות מתמטיות שונות שבני אדם לא יכולים לבצע, דבר שמחשבים עושים דבר יום ביומו. דוגמה בולטת לדבר היא הוכחת משפט ארבעת הצבעים. המשפט קובע שאין מפה דו ממדית של מדינות משום סוג וצורה שאי אפשר לצבוע בארבעה צבעים שונים כך שאף שתי מדינות שכנות (בעלות גבול משותף) לא ייצבעו באותו צבע. יש הוכחה מתמטית שבחמישה צבעים ניתן לעשות זאת לכל מפה. השאלה האם זהו המצב גם בארבעה צבעים טרם זכתה למענה מוסכם. בשנת 1976 הוכיחו שני חוקרים מאוניברסיטת אילינוי לראשונה על ידי מחשב שהדבר אפשרי לכל מפה. הם בדקו 1,936 סוגי מפות שונים בתוכנית שרצה כ-1,200 שעות, כאשר הם מציגים הוכחה שכל מפה בעולם שקולה לאחד מהסוגים הללו. עשרים שנה לאחר מכן רוברטסון וחבריו הציגו הוכחה לכך שיש מיון אחר שבו די לבדוק רק 633 סוגים. אבל עד היום אין הוכחה למשפט הזה שלא נעזרת במחשב.

מעניין לציין שמתמטיקאים חלוקים ביניהם עד היום האם לקבל הוכחה כזאת כתקפה מבחינה מתמטית, אם כי דומני שלאף אחד מהם אין ספק שהמשפט נכון. בעיני חלק מהם המושג “הוכחה” כנראה לא חופף לפרוצדורה לשכנוע מוחלט (חשבו: מה נאמר על מצב בו היפנוזה הביאה אותנו להשתכנע במשהו).

ביקורות: החדר הסיני

הביקורת הידועה ביותר על מבחן טיורינג היא של הפילוסוף ג’ון סרל, שהציע כהמחשה את ניסוי החדר הסיני. אדם שדובר עברית בלבד יושב בחדר סגור ולידו חבית אינסופית מלאה אותיות סיניות. יש בחדר שני אשנבים, שמאחד מהם מוכנסות אליו שאלות כתובות בסינית, ואז הוא בונה תשובה מהאותיות שבחבית, ומוציא אותה מהאשנב השני. אם יהיה לנו זמן אינסופי ואותו אדם יקבל פידבק כואב על כל תשובה שגויה (למשל מכה של זרם חשמלי), לא מן הנמנע שהוא ילמד עם הזמן לתת תשובות סבירות ורלוונטיות לכל שאלה. האדם בחוץ יוכל לשוחח איתו מעדנות ולקבל תשובות ולא לדעת שבן השיח שלו כלל לא מבין על מה הוא מדבר. אם נקצה לאותו אדם זמן סופי אבל ארוך וחבית גדולה אך לא אינסופית של אותיות, נוכל אולי להגיע לשיחה “איטליגנטית” של כמה חודשים, שבועות, ימים או שעות. ואם נקצץ עוד יותר במשאבים נרד לשיחה של שעה או של כמה דקות. תלוי מה אורך השיחה שדורש מבחן טיורינג (ראה למעלה). בכל אופן, אם תגדירו את משך השיחה הדרוש קיים משך זמן ועומק חבית שיביאו אותנו להצלחה במבחן.

סרל טען שהאדם בתוך החדר, גם אחרי ש”למד” סינית לא באמת מבין את השפה. הוא מבטא מיומנות טכנית של החלפת סימנים אבל לא מתלווה אליה הבנה. במוחו של אותו אדם אין תהליך תוכני מקביל שמלווה את החלפת הסימנים. בדיוק משום כך, טען סרל, מחשב שיעבור את מבחן טיורינג לא באמת יודע לשוחח. הוא מבצע פעולה טכנית של החלפת סימנים, אבל שיחה כוללת גם מרכיב קוגניטיבי של הבנה שמתלווה להחלפת הסימנים. בלי זה אין כאן שיחה, ולא אינטליגנציה, ובוודאי שאין כאן אדם.

האם למים, לסלעים ולציפורים, יש אינטליגנציה?

בהגדרה שהבאתי למעלה מויקיפדיה נאמר שיש אינטליגנציה גם לבעלי חיים, וכפי שראינו יש טענות דומות לגבי מחשבים. הדוגמה של סרל מראה מדוע מדובר בשטות. ציפורים יודעות לנווט בצורה מאד מרשימה, ולכן מייחסים להן אינטליגנציה מסוג מסויים. אבל לפי ההיגיון הזה גם למים יש אינטליגנציה, וגם לסלעים. המים נעים בצורה שהתיאור המתמטי שלה הוא מורכב להפליא (משוואות נווייר-סטוקס). פיסיקאים לא יודעים לפתור את המשוואות הללו בשום מקרה מעבר לטריביאלי, וראה זה פלא המים עושים זאת יום יום ושעה שעה. הם מוצאים את המסלול שמתוות המשוואות הללו בכל מצב ותנאי בלי שום בעיה. המסקנה היא שלפי המדדים המקובלים בתחום הבינה המלאכותית למים יש אינטליגנציית על, הרבה מעבר לפיסיקאי המוכשר ביותר. גם בתוך הסלע מתרחשים תהליכים שמתוארים במשוואות שבני אדם לא יודעים לפתור. מתורת הקוונטים ברמת החלקיקים המיקרוסקופיים שבתוכו, והמשך בתהליכי ריקבון והתגבשות שאין לנו יכולת לחשב אותם בצורה מפורטת ומדוייקת. אבל הסלע עצמו עושה זאת ללא שום בעייה. המסקנה המתבקשת היא שגם לו יש אינטליגנציית-על.

כשהעליתי את הדברים בפני מתמטיקאי ממכריי הוא אמר שזו לא אינטליגנציה מפני שמדובר בפתרון בעיה אחת מסויימת ולא ביכולת לפתור מכלול של הרבה סוגי בעיות. אמרתי לו שלדעתי זה טיעון חלש, משתי סיבות: ראשית, הוא כמותי בלבד. יש כאן אינטליגנציה גבוהה מאד אלא שהיא לא רחבה דיה. האם הוא באמת מוכן לומר שלמים ולסלע יש אינטליגנציה? שנית, המים יודעים לפתור מכלול שלם של בעיות מתמטיות. זרימה של מים בכל תנאי סביבה היא בעייה שונה. זרימה באמבטיה, או בכיור או במתווה טופוגרפי כלשהו, או בנהר, או באוקיינוס, בטמפרטורות שונות ולחצים שונים, עם השפעות סביבתיות (כמו לוויתן ששוחה במים). המים עושים זאת בלי שום בעיה לכל תנאי ובכל מצב. האם יכולת לפתור מגוון כזה של בעיות לא זכאית להיקרא אינטליגנציה?

אז מה חסר: מודעות או שיקול דעת?

דומני שאדם שפוי לא יגדיר מים או סלעים כבעלי אינטליגנציה. אבל לגבי ציפורים יש רבים שאני מכיר שחושבים שאכן יש להן אינטליגנציה. מה מבדיל בין אלו לאלו? מה חסר למים שיש לציפורים? האם זה הדבר שמונח ביסוד המושג החמקמק  של האינטליגנציה? הדוגמה של סרל מדברת על מוּדעוּת, כלומר על תהליכים שמלווים את הפעולות הטכניות-מוטוריות של השיחה. גם במקרה של מים או סלעים ניתן לומר שאין שם מודעות שמלווה את ה”חישובים” הללו, ולכן אין זה אינטליגנציה. אבל לציפורים אולי יש מודעות כזאת ולכן שם יש לאנשים תחושה שניתן לדבר על אינטליגנציה. ומה על מחשבים? במובן הזה הם דומים לסלעים ומים ולא לציפורים. אמנם האינטליגנציה שלהם מכונה “מלאכותית”, אבל זה רק מפני שהיא נוצרה על ידי בני אדם ולא באופן טבעי. אין הבדל מהותי אחר בינם לבין מים. האם המסקנה היא שלמים יש אינטליגנציה לא מלאכותית? לא סביר.

אך למיטב שיפוטי ההיתלות במוּדעוּת היא טעות. הנקודה אינה מודעות אלא שיקול דעת. יצור שפועל באופן מכני שנגזר מהמבנה שלו, אינו יצור אינטליגנטי. ההבדל בין מים לאדם אינו המודעות וגם לא מגוון הבעיות שכל אחד מהם יודע לפתור אלא ההחלטה ובחירת טכניקת הפעולה והחשיבה. אדם מחליט באיזו דרך לנקוט כדי לפתור בעייה כזו או אחרת. אחרי ההחלטה יש לו גם כישורים לבצע אותה, אבל את זה יש גם לציפור, למים ולסלע. מה שחסר לכל אלו (כולל הציפור) הוא שיקול הדעת או ההחלטה. הם פועלים כפי שהם פועלים בגלל מבנה מולד שבתוכם שלא הם החליטו עליו. זוהי פעולה מכנית שלא נובעת משיקול דעת והכרעה, ולכן אין להכניס אותה תחת הכותרת אינטליגנציה. רק יצור שבוחר בדרך פעולה לפתרון הבעיה שבפניו הוא יצור בעל אינטליגנציה (נמוכה או גבוהה, תלוי במידת ההצלחה שלו). קיומו של ארגז כלים אינו אינטליגנציה. היכולת לעשות בו שימוש מושכל תוך שימוש בשיקול דעת היא אינטליגנציה. המסקנה היא שטעות לומר שלמים, סלעים, או ציפורים, יש אינטליגנציה נמוכה. אין להם אינטליגנציה בכלל.

כך הוא גם ביחס למחשבים. גם אם לא מקבלים החלטות, וגם אם מתבצע בתוכם תהליך של קבלת החלטה, הוא מתבצע באופן מכני ומוכתב לה בכפייה בדיוק כמו מים או סלע. המסקנה היא שיצור דטרמיניסטי לא יכול להיחשב בעל אינטליגנציה.

ההגדרות המקובלות בתחום הבינה המלאכותית

המסקנה היא שההגדרות המקובלות בתחום הבינה המלאכותית למושג אינטליגנציה, חסרות כל משמעות פילוסופית. מדובר על מיומנות בפתרון בעיות מורכבות, אבל כאמור זה לוכד רק אחד משני החלקים של המשוואה. יצור מכני שמיומן בפתרון בעיות ייחשב שם כבעל אינטליגנציה גבוהה, והדבר נכון גם לגבי מים או סלעים. לפי ההגדרה שהצעתי כאן זה לא המצב. רק אם אותו יצור בוחר בשיקול דעת את הפתרון והפתרון אכן נכון (פותר את הבעיה), רק אז הוא זכאי להיחשב יצור אינטליגנטי. מחשב אינו כזה, ולכן למחשב אין אינטליגנציה.[1]

חופש בתחום האינטלקטואלי

אנחנו רגילים לדבר על חופש הרצון שאחראי על היכולת שלנו לבחור באופן חופשי ואוטונומי בערכים ובהתנהגות במצבים שונים. תמציתו של חופש הרצון היא שהצעד או העמדה הערכית בהם נבחר אינם תוצאה שמוכתבת על ידי הנסיבות ששררו לפני ההחלטה. זו משמעותו של חופש הבחירה שלנו. ההכרעה מסורה לנו, ובאותן נסיבות עצמן פתוחה בפנינו הדרך לקבל החלטה לכאן או לכאן לפי ראות עינינו.[2]

דיון זה עוסק במישור הערכי, ושם החופש הוא של הרצון. לעומת זאת, כאן עמדתי על כך שיש חופש דומה גם במישור האינטלקטואלי, כלומר יש חופש גם לשכל ולא רק לרצון. גם בחירה של דרך פעולה לפתרון בעיה עובדתית או בחירת תיאוריה מדעית אחת מבין כמה אפשריות כרוכות בשיקול דעת, כאשר שיקול דעת הוא ההיפך מחישוב מכני. מדובר בהכרעה חופשית שבוחרת באופן חופשי מבין כמה אופציות בתיאוריה הנכונה או בעובדות הנכונות או בדרך הנכונה (עובדתית, לא ערכית) להתמודד עם בעיה כלשהי. ככל שהיצור החופשי הזה יכול להתמודד עם בעיות מסובכות יותר הוא בעל אינטליגנציה גבוהה יותר. אבל תנאי הכרחי לכך שנדון באינטליגנציה שלו הוא החופש, כלומר היותו בעל שיקול דעת.

הגדרת אינטליגנציה

המסקנה היא שהגדרת אינטליגנציה כוללת עוד מרכיב, מעבר לזה שנדון בתחום הבינה המלאכותית. האינטליגנציה שלנו זוהי היכולת להכריע באופן חופשי לכיוון הנכון בפתרון בעיות מורכבות. חשוב להבין שלפחות בתחום העובדות (ולדעתי גם בתחום הערכים) הכיוון הנכון לא תלוי בנו אלא בעולם עצמו. החלטה שלנו שתיאוריה מדעית כלשהי היא נכונה לא הופכת אותה לנכונה. אנשי מדע לא מוצלחים יבחרו באופן חופשי בתיאוריה לא נכונה, ואנשים שחלשים בפתרון בעיות יבחרו באופן חופשי בפתרון גרוע לבעייה שפגשו בה (הוא פשוט לא יפתור אותה). אבל ההכרעה תלויה רק בנו, וזה החופש שלנו.

במילים אחרות, אינטליגנציה מודדת את היחס בין שני דברים: ההכרעה בה בחרנו (באופן חופשי) מול ההכרעה הנכונה. ככל שיש חפיפה ביניהם האינטליגנציה של היצור הזה גבוהה יותר. אם המתאם נמוך אזי מדובר ביצור עם אינטליגנציה נמוכה. אבל ברגע שאין ליצור כלשהו יכולת לבחור חופשית במתודה או בצורת פתרון לבעייה אז אין לדבר על אינטליגנציה שלו (כאמור, גם לא אינטליגנציה נמוכה. אין לו אינטליגנציה בכלל).

במקרים של ציור, מים או מחשב, מדובר באינטליגנציה של מי או מה שיצר אותם ולא שלהם עצמם. למחשב אין יכולת לבחור חופשית בדרך הפתרון לבעייה, ולכן האינטליגנציה (התאמה בין החלטותיו לבין הפתרון הנכון) היא של המתכנת שלו ולא שלו עצמו. המתכנת בחר לכתוב תוכנה שמאפשרת למחשב לפתור את הבעיות. הוא היה זה שעשה שיקול דעת, ולא המחשב. גם אצל הציפור, המים, או הסלעים, האינטליגנציה היא של מי שברא אותם ולא שלהם עצמם.

אם הציפורים נוצרו בתהליכי אבולוציה, האינטליגנציה אינה של האבולוציה כמובן, שהרי גם היא תהליך מכני. אם בכלל, האינטליגנציה היא של מי שיצר את החוקים ששולטים עליה ומחוללים אותה. אם הגענו למסקנה שבבסיס העולם שלנו מונחת אינטליגנציה כלשהי, אז בהכרח ביסוד כל התהליכים שמתחוללים בו עומד יצור בעל הכרעה חופשית ושיקול דעת שקבע את החוקים ששולטים בו, ורק לו ניתן לייחס את האינטליגנציה שמופיעה ביצורים הדוממים ובעלי החיים בעולמנו. שום תהליך מכני בדרך לא יכול להיות מקור האינטליגנציה שאנחנו רואים סביבנו. זוהי בעצם גירסה של הראיה הפיסיקו-תיאולוגית לקיומו של אלוהים (ראה עליה במחברת השלישית כאן באתר).

כמובן שאפשר גם להגיע למסקנה שהעולם דטרמיניסטי, והחכמה שטמונה בו היא מכנית מהתחלה ועד הסוף. אין בנמצא שום יצור בעל אינטליגנציה, ובעצם מדובר במערכות מכניות ועיוורות ללא שיקול דעת. במצב כזה אין כלל בעולם יצורים בעלי אינטליגנציה, לא בני אדם, לא בעלי חיים ולא דוממים, וגם לא אלוהים. אבל בתפיסה כזאת המושג אינטליגנציה עצמו פשוט התרוקן מתוכן.

טיעון נגד הדטרמיניזם

אם נהפוך את התמונה שתוארה כאן הרי שמושג האינטליגנציה בעצמו הוא טיעון נגד הדטרמיניזם (ראה גם כאן). בעולם דטרמיניסטי-מטריאליסטי אין משמעות למושג אינטליגנציה, ולכן מי שחושב שיש תוכן למושג הזה בהכרח אינו דטרמיניסט. זוהי הוכחה “תיאולוגית” (ראה במחברת הרביעית שעוסקת כולה בלוגיקה ההפוכה הזאת), שכן היא יוצאת מהמסקנה ומגיעה ממנה להנחות. הדרך הישרה היא שאם יש לנו שיקול דעת אז (ורק אז) ניתן להגדיר אינטליגנציה, וכאן הצעתי להפוך את הכיוון ולטעון שאם יש אינטליגנציה אז בהכרח יש לנו שיקול דעת (לא תיתכן אינטליגנציה בלי שיקול דעת).

על הרציונליזם הדתי

בטור 31 עסקתי ברציונליות הדתית. דומני שהיא באה לידי ביטוי גם ביחס  לסוגיא זו של האינטליגנציה המלאכותית. ניתן לראות על כך את דבריי בתכתובת כאן (היא מתייחסת לתכתובת שלי עם יונתן כאן שכולה נוגעת לטור הזה).

אינטליגנציה רגשית

כפי שכבר הזכרתי, בשנים האחרונות הורחב מושג האינטליגנציה והכניסו תחת הכותרת הזאת עוד כמה סוגי כישורים. כיום מדברים על אינטליגנציות מרובות (שמונה במספר), וביניהן רגשית, מוטורית ועוד כמה אחרות. דומני שיש בהרחבה הזאת כמה כשלים והיא מהווה דוגמה טובה למדע בשירות הפוליטיקלי קורקט. אסביר כאן את אחד מהם.

ההרחבה הזאת נעשתה בדרך הבאה. היה מושג מקובל בציבור של אינטליגנציה. אנשים ידעו להצביע על כך שאיינשטיין או הרמב”ם הם אינטליגנטים מאד, וראובן פחות אינטליגנט מהם. זה בדרך כלל נקשר ליכולות אינטלקטואליות ולימודיות. כעת באו חכמי האינטליגנציע (הווארד גרדנר, פרקינס וסטרנברג) וזיקקו מתוך התפיסה האינטואיטיבית הזאת כמה מאפיינים שמגדירים את המושג. וראה זה פלא, יש עוד כישורים אנושיים שניחנו במאפיינים הללו. אם כן, הסיקו אותם חכמים, גם כישורים אלו חוסים תחת הכותרת אינטליגנציה.

אלא שאליה זו קוץ יש בה. הרי נקודת המוצא היתה אינטואיציה ראשונית לגבי המושג, והזיקוק היה אמור רק להמשיג ולהגדיר טוב יותר את תוכנה. אך מתברר שההמשגה הזאת מביאה לתוצאות אחרות מאלו שנגזרות מהתפיסה האינטואיטיבית. המסקנה המתבקשת היא שההמשגה פשוט נכשלה. המאפיינים שזוקקו לא באמת לוכדים את המושג האינטואיטיבי של אינטליגנציה. אז למה אותם חכמים (אינטליגנטים?) בחרו דווקא באופציה השנייה: לזרוק את האינטואיציה ולהישאר עם מה שזוקק ממנה? נפלאות הן דרכי הפוליטיקלי קורקט. התיאוריה הזאת קוסמת לרבים כיום, שכן היא מאפשרת לנו להתייחס לכל אדם כאינטליגנט. כעת לא רק איינשטיין או הרמב”ם הם חכמים ואינטליגנטים, אלא גם הסנדלר שלידי ומוכר הנעליים ברחוב שליד, ושחקן הכדורגל בקבוצה X והאמן Y. לאלו יש אינטליגנציה אינטלקטואלית ולאלו רגשית, מוטורית, מוזיקלית, או נטורליסטית.

אך לאור דברינו עד כאן, נראה שניתן להעלות עוד טענה כנגד הגדרת האינטליגנציות המרובות (או חלק מהן). חשבו על שחקן כדורגל מוכשר (למשל פרנץ בקנבאואר, הליברו, שהיה ידוע כגאון). האם יש לו אינטליגנציה גבוהה? ייתכן. אבל ניתן לומר זאת רק אם הוא מקבל החלטות מתוך שיקול דעת. אם ההחלטות הללו נגזרות באופן מכני מהבנה אינטואיטיבית שהוא ניחן בה, היכולת הזאת פשוט זורמת בו באופן טבעי, כי אז דומני שלא נכון לייחס לו אינטליגנציה גבוהה. כאמור, אינטליגנציה היא תוצאה של הפעלת שיקול דעת. הוא הדין לגבי אינטליגנציה רגשית. אם אדם מבין אינטואיטיבית את הזולת ונוהג כלפיו נכון אבל בלי שיקול דעת וחשיבה מודעת, ספק רב אם ניתן להתייחס לזה כאינטליגנציה.

משיקול דומה, כבשה אינה מוסרית (ראה במחברת הרביעית בתחילת פרק ט) למרות שהיא לא פוגעת באף אחד. היא עושה זאת מפני שזהו טבעה ולא בגלל שהיא בחרה בכך, ולכן לא נכון להתייחס אליה כמוסרית. אבל כבר למעלה ראינו שכמו שהבחירה היא תנאי להערכה מוסרית, שיקול הדעת הוא תנאי להערכה אינטלקטואלית.

[1] אנשי מדעי המחשב יכולים אולי לחשוב שמחשב שעובד בטכניקה של רשת נוירונים (neural network) כן מקבל החלטות ולא רק פועל מכנית. אבל זוהי טעות. רשת נוירונים היא פרוצדורה מכנית-דטרמיניסטית לגמרי, אלא שהפילוסופיה שלה שונה מזו של התוכנות הקלסיות.

[2] איני נכנס כאן להבחנה בין רצון חופשי לאקראיות, שלכאורה גם היא יכולה להיות מתוארת באותה צורה. הרחבתי בעניין זה בספרי מדעי החופש.

28 תגובות בנושא “מהי אינטליגנציה? על חופש הרצון ושיקול דעת (טור 35)

  1. אורן

    זכור לי שאמרת בשיעור האחרון שיש כזה דבר אונס בדעות. אבל לפי הטור הזה, אדם מחליט על דעתו מתוך שיקול דעת חופשי, אם כן, איך ניתן להחיל את מושג האונס על תהליך שהוא חופשי לחלוטין?

    1. מיכי מאת

      שלום אורן.
      כשאותו אדם מקבל החלטה חופשית שגויה השגיאה שלו היא באונס. זאת כאשר לאור הנתונים שבידו זו החלטה סבירה. אדם שגדל כחילוני ואלו הנתונים בידו סביר שיחליט להיות חילוני. אז הוא אנוס למרות שהחלטתו חופשית. הוא לא אנוס להחליט, אבל אדם סביר בהחלט יכול (גם אם לא חייב) להחליט כמוהו.

    2. אורן

      זה נשמע קצת סתירתי. מצד אחד אתה אומר שהשגיאה שלו היא באונס. מצד שני אתה אומר שהוא יכל להחליט אחרת ובכך לא לשגות. אז איפה האונס פה? בדר”כ אונס מתייחס למצבים שהאדם לא יכל לבחור אחרת.

      אולי אתה מתכוון שיש בחירות אינטלקטואליות מסוימות שהן בחירות לא חופשיות כי יש רק אפשרות אחת שנראית סבירה, וכל השאר לא. ועם זאת יש בחירות אינטלקטואליות מסוימות שבהן יש כמה דרכים סבירות, ורק שם בא לידי ביטוי חופש הבחירה האינטלקטואלי. תקן אותי אם אני טועה.

    3. mikyab123

      איני רואה כאן סתירה. אני טוען שאותו אדם מחליט באופן חופשי, אבל הוא לא אשם בהחלטתו. החופש הוא תנאי הכרחי לאשמה ואחריות להחלטתך, אבל לא תנאי מספיק. טול כדוגמה אדם שמחליט כשיש בידו מידע חלקי. הוא מחליט באופן חופשי אבל החלטתו שגויה והוא לא אשם בזה ולכן לא אחראי לזה.
      כאשר אדם נמצא במצב בו ההחלטה השגויה שלו היא סבירה, כלומר כל אדם סביר היה יכול לקבל אותה (אם כי לא מוכרח לקבל אותה. זו החלטה חופשית), אין עליו אחריות מוסרית.
      אני נזכר במקרה שהגיע לביהמ”ש העליון בתקופתו העליזה של אהרן ברק. אישה נסעה ברכב ועבר לפניה חתול. היא סטתה ופגעה באדם על המדרכה לידה והרגה אותו. אהרון ברק הרשיע אותה על אף טענת הסנגוריה שזו היתה פעולה של אדם סביר (כל אדם סביר היה עושה זאת במצבה), וטען שזו פעולה בלתי סבירה של האדם הסביר. אני לא מסכים איתו כמובן. זו פעולה במידע חלקי או בנסיבות שקשה לקבל בהן החלטה נכונה, ולכן למרות שהיא התקבלה באופן חופשי אין כאן אחריות מוסרית לתוצאה.
      כך גם אדם חילוני שבוחר באופן חופשי לא לקיים מצוות, לטענתי אם זה באמת מה שהוא חושב אין עליו אחריות. וכך גם במקרה שעליו מדבר הרדב”ז. המסקנה של אותו הוזה לא היתה הכרחית. לא כל אדם במצבו היה מגיע אליה, אבל זו מסקנתו. ודי בזה כדי לפטרו מאחריות.

  2. יוסף

    שלום,
    ומה עם אינשטיין ניחן בגאונות אינטואיטיבית? מי ערב לכך שהגאונות שלו נובעת משיקול דעת (כמו הכדורגלן לעיל)? למעשה נראה שעם ההגדרה הזאת, אין לנו שום אפשרות להעריך אדם בנוגע לאינטליגנציה שלו.

  3. mikyab123

    יש לשים לב שהמדד לאינטליגנציה לפי הצעתי מורכב משתי קומות:1. תנאי מקדים שיהיה לו שיקול דעת (בחירה). 2. שתוכן הבחירה שלו הוא חכם (הוא פותר בעיות נכון ומהר ויעיל). מידת האינטליגנציה (גאון או לא) תלויה רק בפרמטר 2. 1 הוא רק תנאי מקדים הכרחי אך לא מספיק.
    לגבי איינשטיין, את 2 כולנו יכולים לראות אצלו. לגבי 1 זו הנחה כמו לגבי כל אדם אחר. אני מניח שיש לו שיקוול דעת כלומר שהוא לא מכונה. נכון שאין ערובה לכלום. כך גם ניתן לשאול מניין נדע שיש לי או לך בחירה חופשית או נשמה או מודעות או כל דבר אחר. ההנחה היא שיש לו שיקול דעת ובחירה כמו כל אדם.

    1. יוסף

      אבל כתבת לגבי הכדורגלן:
      “אבל ניתן לומר זאת רק אם הוא מקבל החלטות מתוך שיקול דעת. אם ההחלטות הללו נגזרות באופן מכני מהבנה אינטואיטיבית שהוא ניחן בה, היכולת הזאת פשוט זורמת בו באופן טבעי, כי אז דומני שלא נכון לייחס לו אינטליגנציה גבוהה”

      למה אצל אינשטיין כולם יכולים לראות את 2 אבל אצל הכדורגלן אתה מסייג את זה? ההבחנה לא ברורה לי.

    2. mikyab123

      אם אתה יכול לראות אז זה אותו דבר. התרשמותי שונה. אצל כדורגלן זה קורה בזמן אמיתי וקצר מאד, ולכן לא סביר שיש שם שיקול דעת אלא זו יכולת שטבועה בו. לעומת זאת, איינשטיין חשב לפני שהגיע לפתרונות ולתיאוריות שלו. אבל כאמור זו ההתרשמות שלי. אתה כמובן יכול להתרשם אחרת. בשורה התחתונה אין טעם להתווכח על כך. מה שחשוב הוא העיקרון: אינטליגנציה קשורה רק להחלטות שמבוססות על שיקול דעת ולא על יכולות שמובנות בי.

  4. שחר

    1. הגדר אינטליגנציה ככזאת שמצריכה “רצון חופשי” שאינו דטרמיניסטי
    2. מכאן נובע שבעולם דטרמיניסטי אין שום יצור אינטליגנטי (כמו שהגדרנו אותו ב1)
    3. עולם כזה מבאס
    4. מסקנה – יש אלוהים ועולם לא דטרמיניסטי

    לא יודע מה בדיוק ההגדרה של הוכחה תיאולוגית, אבל את המהלך הזה לא הייתי מגדיר כהוכחה משום סוג

    דרך אגב, אני לא רואה שום הגדרה (חוץ מכזאת שמערבת פוטנציאל) שבה שימפנזה (או לפחות הכלאה של שימפנזה דולפין עורב ופיל) היא פחות אינטליגנטית מתינוק בן שנה.
    אם זה נכון, אז ממה נפשך, או שיש להם בחירה חופשית, או שתינוק הוא לא אינטליגנטי

  5. מיכי מאת

    שחר שלום. הגחכה אינה טיעון, ובפרט כשהאלטרנטיבה שהצעת כושלת לוגית.

    א. לא הגדרתי אינטליגנציה ככזו, אלא תיארתי איך אנחנו מתייחסים לאינטליגנציה (אם לא נרצה לומר שגם לסלע, מים, או אלקטרון יש אינטליגנציה, מה שרבים מאיתנו לא היו אומרים. אולי אתה חושב שלמיםם יש אינטליגנציה אבל דומני שאתה בדעת מיעוט. כך או כך זה ויכוח סמנטי).
    ב. לא מדובר ברצון חופשי אלא בשיקול דעת (שכל חופשי ולא רצון חופשי).
    ג. מסקנתי היתה נגד הדטרמיניזם ולא בעד אלוקים. המסקנות לגבי אלוקים נותרות לשיקול דעת הקורא. אבל לא ננעלו שערי הדמגוגיה.
    ד. עולם כזה הוא לא רק מבאס אלא לא נכון, כלומר לא מתאים לאיך אנחנו תופסים אינטליגנציה (ע”ע מים).
    ה. אם תרצה להכיר מהי הוכחה תיאולוגית (אגב, כמעט כל הוכחה היא כזו) – כלך לך למחברת הרביעית. כל הוכחה מבוססת על הנחות יסוד לא מוכחות. הוכחה תיאולוגית יוצאת מהגדרה מקובלת של מושג וגוזרת ממנה כמסקנה את ההנחות שמובילות להגדרה כזאת. זה בדיוק מה שעשיתי כאן, ונעשה על ידי כל פילוסוף (גם אם לפעמים לא במודע).
    ה. אתה עצמך עושה מהלך כזה בפיסקה האחרונה. מניח מה שאתה רוצה ומסיק מזה מסקנות.
    ו. אלא שבניגוד אליי אתה עושה זאת באופן כושל. מדוע? מפני שכשעברת מיכולות בפועל לפוטנציאל, לא נמלטת מהצורך להגדיר (אם כי ניסית לברוח מזה. אני חייב לומר שבריחה לא נראית לי אלטרנטיבה טובה יותר מהוכחה תיאולוגית). כדי לראות זאת, חשוב כעת על השאלה שעולה לגבי ההגדרה שהצעת: אלו יכולות צריכות להיות ליצור המבוגר (שאינטליגנטי בפועל) כך שהגור (שיש לו פוטנציאל להפוך לכזה) ייחשב גם הוא אינטליגנטי?
    לשון אחר: אתה אומר שאינך יכול להגדיר אינטליגנציה בפועל (מה שאני ניסיתי לעשות), ואז אתה מציע להגדיר את הפוטנציאל לאותן יכולות לא מוגדרות כאינטליגנציה. האם לדעתך זו הגדרה? אינך עומד כאן אפילו ברף הלוגי הכי בסיסי. לא שזה לא נכון, זה פשוט נונסנס.
    כעת להשלמת התמונה הפילוסופית, שים לב שמעבר לכך שמדובר בנונסנס, זה גם טיעון מעגלי ותמהוני: בעצם אתה אומר ש-X לא ניתן להגדרה, ולכן עלינו להגדיר את הפוטנציאל להיות X כ-X. לא פתרת את הבעיה ולא ענית על הצורך להגדיר אותה, ובעצם השתמשת במונח כדי להגדיר את עצמו.
    וזו האלטרנטיבה שאתה מציע להוכחה תיאולוגית? מוזר…
    ז. כעת ודאי תסכים שאין צורך לבחור אחת משתי האופציות שהצעת לי בסוף דבריך.

  6. שחר

    שלום,

    לא התכוונתי להגחיך, התכוונתי להציג סכמה של ההוכחה ולהראות שהיא איננה הוכחה.
    אתייחס לנקודות שהעלית:
    א. תיארת איך אתה מתייחס לאינטליגנציה. אני לא חושב שמים אינטליגנטים, אבל אני וגם כמדומני כל מטראליסט אחר חושב שאדם הוא אינטליגנטי (גם בלי שכל חופשי). כמו שכתבתי וגם אתה כתבת אני חושב שהרבה אנשים מתייחסים גם לחיות מסוימות כאל אינטליגנטיות. אני לא חושב שההיתיחסות היא בגלל שיקול דעת לא מטראליסטי (שאני חושב שלא קיים), אלא דווקא כן שילוב של רוחב ועומק ארגז הכלים ומודעות
    ג. נכון שהטיעון הראשי דיבר נגד הדטרמניזם, אבל התייחסות כמו שתיארת לאינטליגנציה מוביל בעקיפין (לפחות לטענתך, לא בטוח אם אני חולק עליך) לקיומו של אלוקים (“אם הציפורים נוצרו בתהליכי אבולוציה… זוהי בעצם גירסה של הראיה הפיסיקו-תיאולוגית לקיומו של אלוהים”)
    ד. מים הם לא הדוגמא הנכונה פה, בשלב הזה בטיעון מניחים שאין אף יצור אינטליגנטי, אז ראה ערך אדם היה יותר מתאים. בכל מקרה השימוש ב”מבאס” היה המקום היחיד שמזכיר הגכחה. היה אפשר לוותר
    ה – ז. הגדרה אלטרנטיבית, מעורפלת, כי אין לי חדה יותר, וגם לדידי יכול להיות שמדובר במעבר רציף הוזכרה בא. אני חושב שהטענה האחרונה שלי לא הובנה נכון. היא לא היתה הגדרה אלטרנטיבית לאינטליגנציה, אלא טענת ממה נפשך.
    לשיטתך, שאינטלגינציה דורשת שיקול דעת, עולה שאם חיות “חכמות” אינן אינטליגנטיות, אזי גם תינוק אינו אינטליגנטי. ואם הן כן אינטליגנטיות אזי צריכה להיות להן שיקול דעת אמיתי, לא מטריאסטי
    רק הוספתי שהיית יכול לחמוק מטענת הממה נפשך אם היית מוכן לתת לתינוק התייחסות של אינטליגנטי רק על סמך הפוטנציאל, משהו שאני *לא* חושב שיש לו הצדקה

    1. מיכי מאת

      שלום שחר.
      א. השאלה היא האם לשיטתך למים יש מעט אינטליגנציה או שאין להם בכלל אינטליגנציה. לשיטתך צריך לומר שיש להם מעט ולא שאין להם, שהרי גם הם יכולים לפתור בעיות, רק פחות (ובמילותיך, יש להם ארגז כלים, אלא שהוא קצת דל. לגבי המודעות ראה להלן). אבל דומני שכל אדם סביר יראה אמירה כזאת כאבסורד. בה במידה, אדם ישן שבמקרה מניע את ידיו וכותב פתרון נכון למשוואה, או אפילו פותר את משוואות השדה המאוחד שאיינשטיין לא מצא, לא מבטא ולו בדל אינטליגנציה. איני רואה כיצד ניתן להתווכח על כך.
      את עניין המודעות אני בכלל לא מבין. למה שהמודעות תהיה חשובה? הרי את הבעיה אני פותר מכנית לגמרי, אז מדוע זה חשוב שאני מודע למה שאני עושה? המודעות רק נלווית באופן פסיבי לפתרון ולא משפיעה עליו. אז למה שהיא תהיה תנאי לאינטליגנציה? זה בערך כמו לומר שאני כמי שאוהב לראות משחקי כדורסל בטלוויזיה מוגדר כספורטאי.
      רק אבהיר שהאדם הישן שהבאתי למעלה כדוגמה לפעולה שלא מעידה על אינטליגנציה לא הובא בגלל חוסר מודעות אלא בגלל חוסר שיקול דעת. המודעות לא רלוונטית לשאלת האינטליגנציה. אם התכוונת לשיקול דעת, אז זה בהחלט רלוונטי, אבל על כך הוויכוח בינינו.

      ה – ז. זו לא הגדרה אלטרנטיבית אלא חוסר הגדרה. לשיטתי אינטליגנציה דורשת שיקל דעת, ולכן לחיות אין אינטליגנציה (בהנחה שאין להן שיקול דעת. אני לא לגמרי בטוח בזה). לגבי שאלת הממה נפשך, ברור שלתינוק גם אין אינטליגנציה, לא רק בגלל לשאין לו שיקול דעת אלא גם בגלל שאין לו יכולת לפתור בעיות. מה השאלה?
      ההגדרה הפוטנציאלית אינה הגדרה אלטרנטיבית שמהווה אפשרות כלשהי ושאפשר להסכים או לא להסכים לה. זהו נונסנס מעגלי.

      סוף דבר, דומני שכעת הודית בעצמך שדטרמיניסט לא יכול להגדיר אינטליגנציה באופן קוהרנטי שעולה בקנה אחד עם מה שאנחנו רואים כאינטליגנציה (כלומר בלי לומר שלמים יש אינטליגנציה נמוכה, או לאדם ישן שמניע סתם ידיים וכותב באופן לגמרי רנדומי פתרונות למשוואות איינשטיין יש אינטליגנציה גבוהה). אבל זו בדיוק ההוכחה ה”תיאולוגית” לכך שהדטרמיניזם שגוי.

    2. שחר

      אין לי הגדרה מדויקת לאינטלגנציה, וגם אם היתה לי, זו רק הגדרה (או הסתכלות או תפיסה, לא ממש משנה) שלי, בטח אין הגדרה מוסכמת וסגורה לזה. אני חושב שהגדרה מעורפלת ולא חדה עדיפה על הגדרה חדה שלך שלטעמי פשוט לא מתאימה לאיך שאנחנו טופסים אינטלגינציה.
      אני לא בטוח שהייתי דורש מודעות בשביל אינטלגנציה, אבל מכיון שזאת הגדרה, לא ברור לי איך אפשר לשלול את זה (מבחינתך, לשיטתי). שוב, אני לא בטוח, אבל יתכן שלא אגדיר AI למשל כבאמת אינטליגנטי ללא מודעות עצמית.

      גם בהגדרה עם ערכים לא בינריים כמו שלי יכולות להיות נקודות אי רציפות או לפחות קפיצות, גם אם רציפות. יכולים להיות גם ערכים של 0 ממש, וערכים של אפסילון שמעשית הם אפס. למים הייתי נותן 0 ממש ולנמלה כנראה שערך קטן (בהנחה שאני לא דורש מודעות)

      לגבי התינוק. שוב, מכיון שזו הגדרה, אתה יכול לטעון אחרת (ואכן מהממה נפשך יצאת), אבל אן מדברים על מה האדם הסביר חושב, תינוק לטעמי הוא בהחלט אינטליגנטי (בלי קשר לפוטינציאל שאותו כבר אמרתי קודם שהבאתי דוגמא למשהו שהוא לא רלבנטי). הוא עומד בכל קריטריון שאני מעמיד (ולדעתי גם האדם הסביר). הוא לומד מגוון של דברים, והוא גם מודע לעצמו (באופן מוגבל). אני לא בטוח שהקריטריון “מה האדם הסביר חושב” הוא טוב בשביל הוכחה מסוג “אם אתה טוען X אזי יוצא שמה שהאדם הסביר חושב מרוקן מתוכן”, אבל אם כבר מסתכלים עליו כקריטריון, אזי אני לא חושב שיש הרבה אנשים סבירים שחושבים שתינוק הוא לא אינטליגנטי.

      אני כמובן לא מסכים עם סוף הדבר שלך. אני פעם הייתי מופתע איך שני אנשים, שניהם עם לוגיקה בריאה, לא טפשים, יכולים לגמרי לא להסכים על על נושאים כאלו.
      כמו שאתה כותב הרבה, לא מדובר פה רק על היקש לוגי וטאטולוגיה אלא הרבה הנחות וסבירויות והסכמות.
      במידה מסוימת חילופי הדברים האלו קצת מיותרים, אם כי לפעמים מהנים. אני לא חושב שיש איזשהו אדם לא טיפש שהיה לא מסכים איתך אחרי הקריאה הראשונית, אבל אחרי “הבהרות” היה פתאום מבין ומסכים.
      אולי נער שחושב על הדברים בפעם הראשונה.

    3. מיכי מאת

      שלום שחר.
      אני לא מסכים גם ברובד המתודולוגי (שבו אתה מתמקד כעת). לפעמים אדם תופס מושג מסויים באופן אחד, וכשמראים לו את ההשלכות הוא מבין שתפיסתו שגויה (ואז הוא משנה תפיסה), או לפחות שהבנתו את תפיסתו האינטואיטיבית היא שגויה (ואז הוא נוכח בכך שלא זו תפיסתו אלא מאז ומעולם היא היתה אחרת. הבעייה היתה בהגדרתו את תפיסתו).
      כך למשל קרה לגבי אינטליגנציה רגשית ואינטליגנציות מרובות. הם טוענים שהראו (לדעתי זה לא נכון) שלמרות שאם היית שואל פעם אדם כלשהו אם הנגר לידו הוא אינטליגנט הוא היה אומר שלא ועל איינשטיין הוא היה אומר שכן, כעת אחרי בחינה מחודשת הוא יענה כן על שניהם. וזה לא בהכרח שינה את תפיסתו אלא הוא נעשה מודע למה שהוא הבין אינטואיטיבית עוד קודם, והיה צריך סיוע כדי להמשיג ולהעלות זאת למודעות.

      דומני שהטיעונים שלי כאן מנסים לעשות דבר דומה למושג אינטליגנציה. אני טוען שלמרות שבמבט ראשוני אנשים חושבים שתינוק הוא אינטליגנטי, המשך עקבי צריך להביא אותם לכך שגם מים הם אינטליגנטיים וגם אדם שנע מתוך שינה יכול להיות אינטליגנטי. אני גם שולל את ההיתלות שלך ושל אחרים במודעות, שכן מודעות היא כמו לצפות במשחק כדורסל ולומר על עצמי שאני משחק כדורסל. מדוע שיהיה קשר בין מודעות לבין אינטליגנציה. המודעות היא חלק מהדרישות לשיקול דעת (שיקול דעת לא מודע הוא חסר חשיבות לדיון שלנו), אבל לא היא הפרמטר הרלוונטי. בדיוק כמו שגם אם לכל היצורים האינטליגנטיים יש רגליים זה לא אומר שלהיות בעל רגליים הוא פרמטר רלוונטי להגדרת אינטליגנציה.
      באמצעות טיעונים אלו אני מנסה להפנות את הדטרמיניסטים לבחינה מחודשת של עמדתם. בחינה כזאת עשויה לגלות להם שהם עצמם לא הבינו את משמעות האינטליגנציה לפי תפיסתם שלהם. הם מבינים שתלו אותה במודעות ולא היא. אחרים יבינו שתלו אותה רק ביכולת לפתור בעיות ולא היא.

      כדי להתגונן בפני טיעוניי לא די בהצעת הגדרה אחרת, ובוודאי לא בהצהרה לא קונסטרוקטיבית שיש הגדרה אחרת בלי להציג אותה, אלא אם מוצעת הגדרה שגם מתאימה לאיך שאנשים חושבים. לדעתי אנשים לא חושבים שמים או אדם ישן פועלים באופן אינטליגנטי, וכעת הם צריכים להתמודד עם יחסם ל-AI.

      התבצרות באינטואיציה הראשונית, כפי שאתה מתאר שאנשים עושים, היא לא שיטה טובה לקבלת החלטות ולבירור אינטלקטואלי. אולי אני אופטימי, אבל אני לפחות מקווה שאנשים (כולל אותי) כן מוכנים לבחון מחדש את עמדותיהם, ובפרט לבחון מהי עמדתם האמיתית (האם היא זהה למה שחשבו שהיא, ראה למעלה על ההבחנה הזאת). כאמור בחינה כזאת לא בהכרח משנה את העמדה אלא לפעמים מבהירה לך את העמדה שכבר האמנת בה קודם לכן.
      בקיצור, גם אם אין לך הגדרה משלך, אני טוען שלא יכולה להיות כזאת. עם זה אתה צריך להתמודד. במילים אחרות, תסביר איך לשיטתך תינוק הוא אינטליגנטי אבל מים או אדם ישן – לא (אפילו ההצעה לראות במודעות את ההבחנה לא באמת מועילה כאן, שהרי ספק רב בעיניי עד כמה לתינוק קטנטן יש מודעות. אבל כאמור מודעות היא הצעה בעייתית מאד כבסיס להגדרת אינטליגנציה, ע”ע כדורסל).

      אתה יכול כמובן להכחיש ולומר שמים ואדם ישן גם הם פועלים באופן אינטליגנטי, אבל זו כבר נראית לי ממש התבצרות לא סבירה. קשה לי להאמין שאתה עצמך חושב כך. זו המראה שניסיתי להעמיד בפני הדטרמיניסטים שחושבים שהם מבינים את המושג אינטליגנציה ומשתמשים בו באופן בהיר ועקבי. לדעתי ממש לא. כל עוד לא תציע הגדרה אלטרנטיבית שמסבירה את יחסך למים, סלעים, תינוק, או אדם ישן, באופן עקבי שתואם לתפיסות שלנו את המושג אינטליגנציה, הצהרתך נראית לי בעצם כמו האמירה “אין לי אלטרנטיבה אבל אני מסרב לשנות את עמדתי כי אני שמרן. עדיף לי להישאר בסתירה”. זה סוג ההתבצרות של בעלי חשיבה דתית שתמיד הפריע לי. אם יש קושי, הם אומרים: טוב, אני בכל זאת צודק אף שאין לי הסבר ובמשנתי יש סתירה. מוזר (אם כי לא מפתיע) בעיניי שאני מגלה התייחסות “דתית” כזאת גם אצל דטרמיניסטים שגם להם יש עיקרי אמונה שלא עומדים לבחינה ביקורתית.

      ולסיום, אני דווקא לא מתפלא מאי ההסכמות שתיארת. לפעמים באמת מדובר בסוגיא לא חד משמעית. אבל כשעולים טיעונים טובים (וזהו המצב כאן להערכתי), אז ברוב המקרים מדובר בעקשנות והתבצרות ולא בוויכוח אמיתי.
      אני נזכר שכך גם כתבתי כאן פעם לגבי הפילוסופיה. לרבים יש תחושה שאין טעם לעסוק בה כי יש מחלוקות שלא ניתנות להכרעה (הרי זה לא תחום אמפירי), ולכן התחום תקוע. אני ממש לא מסכים. לדעתי כמעט אין מחלוקות בפילוסופיה (אני מדבר בפילוסופיה שמבוססת על טיעונים ולא בשטויות אקזיסטנציאליות שקוראים גם להן היום פילוסופיה). או שה”חולקים” מדברים על זוויות שונות של הנושא ואין להם מחלוקת אמיתית, או שאחד הוא סתם עקשן. לדעתי במקרים מעטים מאד יש מחלוקת מהותית (למעט כמה שאלות פתוחות שאין טיעונים לגביהן כמובן). אני מתרשם שהשכל הישר של רובנו דווקא די דומה, ולכן ברוב הוויכוחים תחושתי היא שיש הכרעה אלא שלפעמים צד אחד מתעקש ולא מקבל אותה. זה כמובן יכול להיות גם אני (ברור לי שאני רחוק מאד מדרגת מלאך ואדם נקי מהטיות), אבל אני לא מקבל את הסקפטיות והייאוש מראש מכל ויכוח וניסיון ליבון והכרעה.

    4. שחר

      לגבי המתודולוגיה, אני חושב שהיא נכונה, רק שעובדתית, בדר’כ אנשים חושבים (בניגוד אולי למי שבדרך כלל מחשבות כאלו לא בראשו ופתאום נתקל במאמר) כבר ביררו לעצמם את הדברים לאיזושהי רמה.
      יש הרבה פעמים את התחושה כמו שאתה מתאר “אני מתרשם שהשכל הישר של רובנו דווקא די דומה, ולכן ברוב הוויכוחים תחושתי היא שיש הכרעה אלא שלפעמים צד אחד מתעקש ולא מקבל אותה”, אבל אני חושב שכמעט תמיד לשני הצדדים נדמה שהצד השני בוא זה שסתם מתעקש (כמו שבוודאי קורה גם פה  )

      כמו שכתבתי, גם בלי הגדרה שנותנת ערך אינטליגנציה מדויק לכל דבר ביקום אני יכול לדבר על יצורים אנטלגינטיים יותר ופחות, ועל סף מסויים שמתחתיו, כתלות ברוחב ובעומק של למידה ופתרון בעיות, וכן בתודעה (גם אם כשלעצמה לא עוזרת לפתרון בעיות) יצור הוא לא אינטלגנטי (ע’ע מיים). לפחות לעניין הרוחב והעומק של למידה ופתרון בעיות אני חושב שזו הגדרה מצוינת, עיקבית ואינטואיטיבית, גם ללא דטרמיניסטים, גם אם לא מדויקת. (אני לא יודע כמה משקל אני נותן לכל אחד מהפיצ’רים, ובכל מקרה אני לא יודע למדוד בדיוק את ארגז הכלים של כל יצור).

      דרך אגב, גם לך אין מדידה לאינטלגנציה, רק הוספת דרישה (שלטעמי פשוט לא קיימת ביקום) כתנאי מקדים.

    5. מיכי מאת

      ראשית אומר שלדעתי רוב האנשים שעוסקים ב-AI לא ביררו לעצמם את הנקודות הללו. וזאת מניסיון של שיחה עם כמה וכמה כאלה. לכן העובדה שנדמה להם שיש להם תמונה מגובשת לא אומרת שבאמת יש להם. מה שמאפיין את כל אלו שדיברתי איתם הוא שהם מתנגדים לדבריי בלי לענות על הקשיים שאני מציג. זו לא נקראת תמונה מגובשת וזה לא נקרא שהם חשבו על העניין.

      באשר לתוכן דבריך, אני חוזר שוב ושוב על ההבחנה ואתה שוב ושוב מתעלם ממנה.
      אתה בהחלט יכול לדבר על יצורים אינטליגנטיים יותר או פחות, שכן ההבחנה הזאת מדברת על רמת האינטליגנציה. אגב, לגבי זה אנחנו לגמרי מסכימים (לכן גם טענתך בסוף ההודעה שלא הצגתי מדדים לאינטליגנציה לא קשורה לדיון שלנו. המדדים מוסכמים). הוויכוח בינינו לא נוגע בשום צורה למישור הזה. אני מדבר על תנאי הסף ולא על השאלה איך מכמתים אינטליגנציה. הוויכוח שלנו הוא איך מגדירים מיהו יצור אינטליגנטי ומי לא. אני לא מבין מדוע אנחנו חוזרים שוב ושוב לנקודה הלא רלוונטית של הכימות.

      הגדרת ופתרון בעיות היא אכן הגדרה מצוינת לאינטליגנציה, וכך גם כתבתי בעצמי בפוסט עצמו. אז למה לחזור לזה שוב ושוב? לא זו הנקודה שבוויכוח. זו הגדרה למדידת אינטליגנציה, והיא מוסכמת. אבל היא לא נותנת את תנאי הסף. גם אני מסכים שמי שפותר בעיות טוב יותר הוא יותר אינטליגנטי. מה שאני טוען הוא שאם הפתרון הזה לא נעשה מתוך שיקול דעת הוא לא מבטא אינטליגנציה.
      אני חוזר שוב ושוב על טענתי שמים הם לא בעלי אינטליגנציה נמוכה אלא אין להם אינטליגנציה בכלל. אני טוען שאת זה אתה לא יכול להסביר. זו הנקודה ואין בלתה, וחבל להסתובב במחוזות אחרים. אם תוכל תגיד לי מה אתה אומר על זה או על אדם ישן ושאר הדוגמאות שהבאתי. [אני מקווה שלא נחזור שוב לשאלת המודעות, שאותו כבר שללתי (=צופה הכדורסל), אלא אם תסביר מה לא נכון בדבריי]

      אתה טוען שאני מוסיף דרישה שלא קיימת ביקום (שיקול דעת חופשי). זו הנחתך כמובן, אבל טענתי תוקפת אותה עצמה. לכן אתה לא יכול לחזור עליה כאילו יש כאן טיעון נגד עמדתי. כשתסביר לי מדוע מים הם לא אינטליגנטיים אז תוכל להמשיך ולאחוז בטענתך שאין דבר כזה שיקול דעת חופשי.

    6. שחר

      אני חוזר ועונה לגבי מים. ההגדרה שלי ליצור אינטלגנטי הוא יצור מעל רמה מסוימת של למידה ופתרון בעיות (בעניין המודעות שחוזרת כל פעם אגע עוד מעט). אני נותן ציון שמורכב מארגז הכלים (כולל למידה, ויכולות ). בעיניי יש סף של ציון שמעליו היצור אינטלגנטי ומתחתיו לא. אם הוא מתחת לסף, כמו מים, אז הוא לגמרי לא אינטלגנטי. מעל הסף, הוא אינטלגנטי ברמות שונות. שוב, זוהי רק סמנטיקה של המילה אינטליגנטי לטעמי.
      אתה פשוט מלביש פונקציית מדרגה אחרת על העניין שמשתמש במאפיין לא פיסיקלי (אם הוא לא דטרמיניסיטי הוא בסוף לא פיסיקלי), עדיין לא רואה למה זאת טענה עדיפה

      לגבי המודעות. מבחינתי היא פשוט מרכיב חשוב (ואולי אף הכרחי) בסל היכולות של יצור אינטלגנטי. אתה יכול לחשוב אחרת, אבל אין פה את העניין של צופה במשחק כדורסל. חלק ממשחק הכדורסל שלי הוא מודעות עצמית. יכול להיות שתודעה היא רק פונקציה של מורכבות שכלית, ואם כל הוא מאפיין לא בלתי תלוי, אבל בכל מקרה אם פורטים יכולות לפרטים קשה להגדיר מהם המאפיינים הבלתי תלויים.

      הערה טכנית למנהל הבלוג. אני חושב שעל חלק מהתגובות אפשר להגיב ישירות ועל חלק לא.

    7. מיכי מאת

      שחר שלום.

      בלי לשים לב אתה שוב עונה על השאלה כמה אינטליגנציה יש למים ולא על השאלה האם יש להם. מה שאתה אומר כאן הוא שלגבי שאלת ה”כמה” נהוג להעביר קו מעל רמה מסוימת ולקרוא למי שמעליו יצור אינטליגנטי ומי שתחתיו לא. מה שאני טענתי הוא שאין כאן רצף שאתה יכול להעביר בתוכו קו. המים בכלל לא נמצאים על אותו ציר כמונו, ולכן זו לא שאלה כמותית. הם נמצאים על הרצף של היכולת החישובית, אבל היא לא המדד היחיד לאינטליגנציה. אתה בעצם טוען שזו רק יכולת חישובית, ולכן המים נמצאים על הרצף. זה נשמע לי הזוי (בעצם תירוץ כדי להשאיר את ההנחה הדטרמיניסטית שלך בתוקף). אבל כנראה שיש לנו ויכוח שלא ייפתר כאן.
      גם לגבי המודעות לא באמת ענית. הרי שאלתי מדוע העובדה שמישהו מודע לחישובים שהוא עושה משנה להגדרתו כאינטליגנטי. זה שיש לו מודעות משפר את היכולת החישובית שלו? משום מה גם המודעות נמצאת אצלך על הרצף. יתר על כן, קודם הגדרת אינטליגנציה לפי מדדים של יכולת לפתור בעיות, כעת אתה מכניס פנימה את המודעות (בלי שיש בזה שום היגיון). עושה רושם שאתה משחק בהגדרות כרצונך בלי מחוייבות למשמעויות וההתייחסויות המקובלות רק כדי להישאר בעמדתך.
      שים לב שגם חוקר המוח שמנהל איתי ויכוח כאן במקביל, הסכים כנקודת מוצא שמייחסים אינטליגנציה ליצורים בעלי רצון (לדעתי: שכל) חופשי. אלא שבגלל הדטרמיניזם שלו (שלא עד הסוף ברור לי, כי לגבי עצמו הוא כתב שיש חופש גם לא במישור האופרטיבי, וטרם קיבלתי ממנו תשובה על כך) הוא מעדיף לראות זאת כהגדרה או דרישה אופרטיבית ולא דרישה על העולם. גם דבריו לדעתי מבטאים התעקשות רק כדי להישאר בעמדתו (הדטרמיניסטית?), אבל הוא לפחות מסכים לעובדה הפשוטה שאין משמעות לדבר על אינטליגנציה של מים (כי אין להם חופש, לפחות במישור האופרטיבי).
      טוב, כך לפחות זה נראה לי. אני מבין שגם דבריי נראים כך בעיניך. ישפטו הקוראים.

  7. lifesimulator

    שלום מיכי,

    בהמשך לשיחתנו הקודמת, ולרשימה זו שחוזרת על חלק מהנקודת שהעלת בה.

    עמדתי (לא יודע עד כמה היא ייצוגית לכל חוקרי הבינה המלאכותית) היא כזו:

    1. אין לי דרך לדעת שכל אדם אחר חוץ ממני הוא בעל מודעות (קרי “נשמה”, קרי “רצון חופשי”), אבל כדי לתפקד בעולם הזה אני מניח הנחה אופרטיבית: מי שמדבר ומגיב לעולם כאילו יש לו מודעות הוא לכל דבר ועניין בעל מודעות. אפשר לקרוא לזה אמונה, או אקסיומה. לכן אני מקבל שלבני אדם אחרים חוץ ממני יש מודעות.

    2. אם מחשב יעבור את מבחן טיורינג, כלומר הוא ידבר ויגיב לעולם כאילו יש לו מודעות (זה לא בדיוק מה שטיורינג הגדיר אבל מבחינתי זו המשמעות), לא תהיה לי ברירה מבחינה רציונלית אלא לתת לו להנות מהמסקנות של אותה ההנחה ב-1, כלומר להניח שגם לו יש מודעות (קרי “נשמה”, קרי “רצון חופשי”), גם אם הוא עשוי מברזל.

    3. מסקנות 1 ו-2 עומדות ברשות עצמן ולא קשורות לשאלה מהי אינטליגנציה, האם העולם דטרמיניסטי, ואם יש או אין בו רצון חופשי.

    כעת לגבי שאלת האינטליגנציה ודטרמיניזם:

    אני מקבל את ההגיון שלך שאם העולם דטרמיניסטי (אין בו “חופש”) אז אין משמעות להגדרת אינטליגנציה כ”יכולת להכריע באופן חופשי לכיוון הנכון בפתרון בעיות מורכבות”, משום שאז המשמעות היא שאין אינטליגנציה בעולם. מכאן, אפשרות אחת (שבה אתה בחרת) היא להסיק שהעולם לא דטרמיניסטי, אבל האפשרות השנייה (הבחירה שלי) היא שההגדרה הנ”ל לאינטיליגנציה היא לא הגדרה טובה.

    בעולם דטרמיניסטי שאין בו בחירה חופשית אלא מערכות מכניות שניתן להבדיל בינהן בגלל האופן שבו הן מעבדות אינפורמציה, ההגדרה לאינטליגנציה תהיה נגזרת של מורכבות עיבוד האינפורמציה במערכות האלו. אין לי עדיין הגדרה מדוייקת מספיק איך להסתכל על מערכת מכנית (כמו מולקולת מים, ציפור, או בן-אדם) ולקבוע האם היא אינטיליגנטית או לא. יש לי אינטואיציה שאפשר להגדיר זאת במונחים של אנטרופיה ותורת האינפורמציה, ואני צריך לחשוב על הנושא יותר לעומק לפני שאבוא עם הגדרה משלי.

    אז למה חלקנו בכל זאת מגדירים אינטיליגנציה כ”יכולת להכריע באופן חופשי לכיוון הנכון בפתרון בעיות מורכבות”? משום שהמודל שבו אנחנו פועלים בעולם הוא כזה שיש בו רצון חופשי. אין בכך כדי לקבוע שמודל זה הוא “הנכון”, אלא רק שהוא שימושי, שנאמר: “כל המודלים טועים, אבל חלקם שימושיים”. יכול בהחלט להיות שהמודל הדטרמיניסטי הוא “הנכון”, אבל הוא אינו שימושי כדי לפרש את העולם (מכל מיני אילוצים). ההגדרה של אינטליגנציה כ”יכולת להכריע באופן חופשי וגו'” היא שימושית תחת מודל הרצון החופשי, ואין לי אלא לשער שתהא אשר תהא ההגדרה של אינטליגנציה במודל הדטרמיניסטי, היא תהיה קורלטיבית אליה.

    ועוד הערה לסיום לגבי “רצון חופשי”:
    אני מניח שכשאתה מדבר על “דטרמיניזם”, אתה מדבר עליו במובן הרחב, כלומר ככזה שכולל הטלות קובייה – תגובות שקורות כתוצאה מאקראיות טהורה. יכול להיות שמה שמיוחס במודל המודעות שלנו ל”רצון חופשי” הוא (במודל הדטרמיניסטי) תוצאה של שרשרת מאורעות שחלקם נבעו מאקראיות טהורה שכזו.

  8. מיכי מאת

    שלום רב, ותודה על ההתיייחסות. אתייחס לנקודות שהעלית לפי המיספור שלך.

    1.
    א. אקדים שמדבריך בסעיף זה לא ברור למה כוונתך כשאתה מדבר על “הנחה אופרטיבית”. זה יכול להתפרש כהנחה על העולם שאינה וודאית. או לחלופין כהנחת עובדה שלא טוענת מאומה על העולם אלא רק על עצמך ומחשבתך. מדבריך בהמשך עולה שכוונתך כנראה למשמעות השנייה, ואתייחס לזה שם.
    ב. אתה מזהה משום מה מודעות עם נשמה ורצון חופשי. אין זהות ביניהם.
    ג. בדיון על האינטליגנציה אני מדבר על שכל חופשי ולא על רצון חופשי. האינטליגנציה לא קשורה לרצונות וערכים אלא בעיקר לחשיבה ושיקול דעת.
    ד. לשיטתך יוצא שלפחות לגבי עצמך אתה יכול לומר (לא רק “אופרטיבית”) שיש לך רצון חופשי ונשמה ומודעות.
    ה. אם אכן זו מסקנתך אז איני רואה מדוע לא להכליל ולהסיק זאת לגבי שאר בני האדם. בדיוק כמו שאתה מסיק שכל הגופים בעלי המסה נופלים לכדור הארץ, על אף שראית זאת רק לגבי כמה מהם, או שכל הפוטונים נעים במהירות האור למרות שראית זאת רק לגבי מעט מאד מהם אם בכלל.
    אולי כוונתך לומר שהכללה על בסיס מקרה אחד היא חלשה? טוב, אבל זה יותר טוב מלאמץ את המסקנה ההפוכה שמבוססת על אפס מקרים (הרי מעולם לא ראית אדם שאתה יכול לומר לגביו שהוא חסר מודעות/נשמה/חופש).

    2. אני חולק עליך. אם צילמתי אדם לא אומר שהצילום הוא אדם כי הוא נראה כמוהו. העובדה שיש שני עצמים דומים לא אומרת שזה אותו סוג עצם. האדם שעומד מולי דומה לי ולכן אני מסיק מהמודעות שלי לגביו. מחשב לא דומה לי ואני יודע בדיוק כיצד הוא נבנה ושהוא רק חיקוי לאספקטים מסויימים של בני אדם שעשוי מברזל כי תיכנתו אותו לעשות זאת. אין שום סיבה בעולם להניח שיש לו מודעות. בעיניי זו שטות.

    3. כאן לא ממש הבנתי. אתה מסיק שיש לך רצון חופשי ומניח אופרטיבית שגם לאחרים יש, אבל אין לזהה קשר לשאלה האם באמת יש להם (כלומר בלי קשר לשאלת הדטרמיניזם)? אני מניח שכאן כוונתך לענות לתהייתי בסעיף 1א, ולומר שאתה מדבר במשמעות השנייה. אבל לגבי עצמך דיברת במשמעות הראשונה (כי שם אתה רואה זאת באופן בלתי אמצעי). אז לזה ודאי יש קשר האם העולם דטרמיניסטי או לא. אם באמת היא שהוא דטרמיניסטי איך אתה יכול לומר שלך עצמך יש רצון/שכל חופשי?
    יתר על כן, כמו לגבי שאלת הרצון החופשי כך גם לגבי הדטרמיניזם אתה יכול לדון רק במישור ה””אופרטיבי”. אם כך, עליך להניח לפחות אופרטיבית שהעולם אינו דטרמיניסטי (שהרי אופרטיבית אתה מניח שלבני אדם יש רצון חופשי). אבל גם המדע הוא דיון אופרטיבי לפי אותו היגיון, וכל חוקיו הם אופרטיביים (שהרי הם הכללות מכמה עובדות שראינו לחוק כללי). אם כך, בין כה וכה אנחנו מדברים רק במישור האופרטיבי, אז על מה הויכוח?
    במילים אחרות אתה רק מעלה תהייה ספקנית, שכאמור רלוונטית לא רק לשאלת האינטליגנציה והרצון החופשי אלא לכל טענה שאומר או שאתה תאמר על העולם. לכן בעצם יכולת לומר את כל דבריך בקצרה כך:
    מיכי, אני מסכים לכל מילה שכתבת אלא שיש לי ספק האם כל זה (כמו כל טענה אחרת שכל אחד אומר) הוא רק מודל סובייקטיבי שלנו או שזה מתאר את העולם עצמו.

    כעת לגבי שאלת האינטליגנציה ודטרמיניזם:

    אכן, שתי האפשרויות יכולות לעמוד לדיון. לכן שאלתי האם לדעתך למים יש אינטליגנציה? או לאדם ישן שידיו נעות ובמקרה כותבות את משוואת שרדינגר וגם פותרות אותה. אם תשובתך חיובית – יש לך הגדרה מאד מוזרה (או כלשונך “לא טובה”) לאינטליגנציה. ואם היא שלילית – אז אתה מגיע להגדרה שלי.
    מה שאני טענתי הוא שבתמונת עולם דטרמיניסטית לא ניתן להציע הגדרה עקבית למונח אינטליגנציה שתתאים לאיך שאנחנו תופסים אותו ומשתמשים בו. אתה טוען שאפשר, אבל לא מציע הגדרה כזאת. זה מה שקרוי במתמטיקה משפט קיום לא קונסטרוקטיבי, וכל עוד אין לו הוכחה אין לו משמעות בדיון שלנו.
    חשוב לשים לב שמורכבות (אנטרופיה היא רק מדד מתמטי למורכבות) לא יכולה להגדיר אינטליגנציה אלא רק להוות מדד לרמת האינטליגנציה. חשוב להבחין בין הטענה “למים יש אינטליגנציה נמוכה” לבין הטענה “למים אין אינטליגגנציה”. קריטריונים של אנטרופיה ומורכבות יביאו אותך לטענה הראשונה (כלומר שלמים יש אינטליגנציה, מה שממש לא מתאים למשמעות שאנחנו רגילים לתת למונח אינטליגנציה) ואילו אני טוען את השנייה.

    בסופו של דבר אתה מבהיר כאן שאכן כוונתך רק לטעון טענה ספקנית. זה אכן המודל שלנו, אבל מי אמר שהוא מתאר את העולם. במילים אחרות,, תמיד ייתכן שאנחנו חיים בסרט (מטריקס). אבל את זה אפשר לומר על כל טענה שהיא, ואני לא רואה בזה משהו שבאמת שווה להתווכח עליו. השיח שלנו הוא אופרטיבי ובמישור הזה אנחנו מסכימים. כל השאר הוא דיון פילוסופי על ספקנות. כבר למעלה הצעתי איך היה עליך לנסח את התגובה לדבריי בקיצור נמרץ (“אני מסכים לגמרי…”).

    להערתך בסוף לגבי רצון חופשי התייחסתי בהרחבה בספרי מדעי החופש. כאן רק אומר בקצרה שערבוב בין אקראיות לבין רצון חופשי הוא טעות מושגית. יתר על כן, כפי שהסברתי שם תהליכים אקראייים באמת (לא כמו הטלת קוביה אלא כמו תהליכים קוונטיים) לא מוכרים לנו בכלל מניסיוננו ומעולמנו (אלא רק בתורת הקוונטים, כללומר בסקלות קטנות מאד, הרבה פחות מנוירון, ובוודאי לא מהחיים שלנו, וגם זה עוד לא ממש מוסכם בין הפרשנים של התורה המוזרה הזאת. ע”ע משתנים חבויים וכו’). לעומת זאת, רצון חופשי מוכר לנו היכרות אינטימית ומוצקה לגמרי מתוך עצמנו (כמו שאתה עצמך הסכמת בהתחלה). אז ממש לא מובן לי מה ההיגיון להניח שמה שמוכר לנו בצורה הכי אינטימית הוא סרט בדיוני, ולהעדיף פרשנות שמה שאנחנו רואים הוא בעצם מכניזם (עד כמה שאקראיות היא מכניזם) שלא מוכר לנו בניסיוננו בכלל.
    אגב, הטלת קוביה אין בה שום דבר אקראי כמובן. חוקי ניוטון לגמרי. אמנם זה מורכב וכאוטי (בגלל תנאי ההתחלה) אבל לא אקראי. גם את ההבדל הזה הסברתי בספרי הנ”ל. זו לא רק הערה נוקדנית, אלא היא קשורה למה שכתבתי כאן. הטלת הקוביה אכן מוכרת לנו אבל היא לא אקראית. אקראיות אמיתית לא ראינו בניסיוננו מעולם.

    1. lifesimulator

      לגבי הגדרה אופרטיבית וכו’, אבהיר עוד את דברי. בחיי היום-יום אני מסתכל על העולם דרך מודל שבו לי ולאנשים שאני פוגש יש רצון חופשי ומודעות. זה מודל מאוד שימושי להתנהל איתו בעולם, למרות שאני חושש שאינו נכון. לזה אני מתכוון באופרטיבי.

      אז למה אני לא אומר פשוט “מיכי, אני מסכים לכל מילה שכתבת אלא שיש לי ספק האם כל זה הוא רק מודל סובייקטיבי שלנו או שזה מתאר את העולם עצמו”? כי אני חושב שתחת מודל המודעות הזה זה לא עקבי להניח שלאנשים אחרים יש מודעות אבל למחשב – בהינתן שאי אפשר להבדיל בין התנהגותו להתנהגות אנשים – אין מודעות. זאת מהסיבות שכתבתי בטענות 1 ו-2. חוסר העקביות הזה הוא משהו שאני מזהה גם אם אני בכלל לא מאמין בנכונות של המודל התודעתי – לזה התכוונתי בסעיף 3.

      מודעות/ רצון חופשי / נשמה: אניח את האבחנה בינהן לדיון אחר ואשתמש מעתה רק במושג “מודעות” (או “תודעה”).

      הסיבה שאני חושב שלאנשים אחרים יש מודעות היא לא בגלל שאני מכליל מעצמי בלבד (N=1) לפרטים אחרים שנראים כמוני. אני חושב שלמישהו (או משהו) יש מודעות כשהוא מתנהג באופן שמשקף את הנאראטיב התודעתי שלי – כי אני יכול לדמיין כוונה במעשיו, לשים את עצמי במקומו. כשזה קורה, לאחר שיחה ארוכה או צפייה ממושכת (מבחן סובייקטיבי שאני עורך, אם תרצה), אני מוכן להניח שלמי (למה) שעומד מולי יש תודעה. לאחר שפגשתי הרבה אנשים (ניסוי עם N גדול) וכל מי שבחנתי עמד במבחן הפרטי שלי, אני מוכן להכליל את התוצאה ולומר שכל מי שנראה כמו בן-אדם כנראה גם היה עובר את המבחן הסובייקטיבי שלי, ומכאן שיש לו מודעות.

      מבחן טיורינג הוא קירוב אובייקטיבי למבחן הסובייקטיבי שלי. אם המחשב הצליח להוליך אותי שולל וחשבתי שהוא בן-אדם, משתמע מכך שהוא עבר את המבחן הסובייקטיבי שלי למודעות. אם המחשב הצליח להוליך שולל מספיק בני-אדם, אז משתמע שיש בין בני האדם קונצנזוס שאותו מחשב הוא בעל מודעות.

      כעת נחזור למודל הדטרמיניסטי ואינטליגנציה. “מה שאני טענתי הוא שבתמונת עולם דטרמיניסטית לא ניתן להציע הגדרה עקבית למונח אינטליגנציה שתתאים לאיך שאנחנו תופסים אותו ומשתמשים בו. אתה טוען שאפשר, אבל לא מציע הגדרה כזאת. זה מה שקרוי במתמטיקה משפט קיום לא קונסטרוקטיבי, וכל עוד אין לו הוכחה אין לו משמעות בדיון שלנו.”

      הפוך. אתה טוען טענת אי-היתכנות. חובת ההוכחה היא עליך. אני טוען שיכולה להיות הגדרה לאינטיליגנציה בעולם דטרמיניסטי (ונותן קווים כלליים לדמותה) שתאפיין במדוייק את אותן הישויות שהיית קורא להן “אינטליגנטיות” במודל התודעתי. בטקסט שלך לא הצלחת להוכיח שלא יכולה להיות הגדרה של אינטליגנציה במושגים דטרמיניסטיים.

      “האם לדעתך למים יש אינטליגנציה? או לאדם ישן שידיו נעות ובמקרה כותבות את משוואת שרדינגר וגם פותרות אותה. אם תשובתך חיובית – יש לך הגדרה מאד מוזרה (או כלשונך “לא טובה”) לאינטליגנציה. ואם היא שלילית – אז אתה מגיע להגדרה שלי.”

      אז הנה, אני חולק עליך – לדעתי ניתן להגיע בעולם דטרמיניסטי להגדרה שתאפיין את זרימת האינפורמציה בדוגמאות שהבאת כ”לא אינטיליגנטית”. אם אתה חושב שלא, חובת ההוכחה היא עליך, ולא עלי החובה להביא לך הגדרה אלטרנטיבית לאינטליגנציה בעולם דטרמינסטי.

    2. מיכי מאת

      עדיין לא ברור לי מה פירוש אופרטיבי. אם אתה רק חושש שהוא לא נכון, הרי זה נכון לגבי כל טענה על העולם. כל טענה על העולם אינה וודאית (כולל זו עצמה). אם כוונתך לומר שלדעתך זה לא נכון (אם כי כמובן גם זה לא וודאי), אז אתה בעצם אומר שאתה חי בסרט (מבחירה). זה אפילו לא סרט מועיל/שימושי אלא רק סרט שהתרגלת אליו. במה הוא מועיל? במחילה, בעיניי זהו תירוץ של אדם שלא מוכן להודות שהוא אכן מאמין ברצון חופשי למרות שהוא מאמין בו. אגבף פגשתי הרבה כאלה.
      כשלעצמי כאדם רציונלי אני לא מדקלם מילים שלדעתי אינן נכונות, ובוודאי לא חי כל פיהן אם לדעתי הן לא נכונות. אני חייב להוסיף שקצת קשה לדבר ולדון עם אדם שמה שהוא אומר לך בעצם נכון רק אופרטיבית. אז עליי להתווכח האם זה שימושי ולא אם זה נכון? וזה שאתה אומר שהאמת הזאת היא אופרטיבית זו עצמה אמירה אופרטיבית או אמת במובנה המקובל? אתה מבין שאי אפשר לדבר כך.
      אני לא מתווכח על עקביות של משנתו של אדם שרוצה לחיות בסרט עקבי. יבחר לו כל אחד את סרטיו הוא. אני גם לא ממש מבין מדוע אתה רוצה לשכנע אותי לחיות בסרט שלך.
      כשאתה משתמש במונח מודעות כדי לבטא נשמה או רצון חופשי אתה עושה טעות גדולה, או לפחות משתמש בשפה מאד מבלבלת, יען כי זה ממש לא אותו דבר. ובפרט שלטענתי אינטליגנציה לא תלויה במודעות אלא בשכל חופשי (ולא רצון חופשי), אז בשביל מה לשרבב לכאן את עניין המודעות?!

      לכל השאר קשה לי להתייחס כי איני יכול להבין האם כשאתה אומר שאתה מייחס או לא מייחס משהו למישהו או שמבחן טיורינג אומר משהו כוונתך למישור האופרטיבי או לטענה שטוענת משהו. על אמיתות אופרטיביות איני רואה טעם להתווכח.

      אנחנו לא עוסקים בהוכחות אלא בטיעונים והנמקות. אני נימקתי היטב מדוע לדעתי אין הגדרה כזאת. הנימוק שלי כלל כמה שאלות שעליהן טרם ענית. אתה טוען שיש בלי נימוק. סתם כך, ואז עובר לדיבורים “אופרטיביים” שאני לא יודע איך להתייחס אליהם פרט לראייתם כחיים בהכחשה (כפי שהסברתי).
      לא הבחנתי בדבריך בשום הגדרה (או הסבר במובן כלשהו) שמכניסה תחת כנפיה את היישים שאנחנו מכנים אינטליגנטיים ומוציאה את אלו שלא. שוב ושוב אתה לא עונה לשאלותיי הפשוטות והממוקדות:
      1. האם מים הם יצור אינטליגנטי, ומדוע?
      2. האם אדם ישן שכותב במקרה פתרון של משוואה סבוכה הוא אינטליגנטי?
      3. למה מודעות רלוונטית לאינטליגנציה, אם מדובר ברפלקסיה פסיבית (כלומר החשיבה מתנהלת מכנית והמודעות רק צופה בה ומודעת אליה, סוג של אפיפנומנה)?
      באמצעות השאלות הללו אני טוען טענה מנומקת שלדטרמיניסט אין הגדרה שתתאים למה שכולנו מבינים כאינטליגנציה, ואתה חוזר ואומר שיש (הגדרה אופרטיבית?). אדרבה, הראה זאת (בלשוני, טען טענה קונסטרוקטיבית).
      הרי אתה עצמך אומר שאתה מאמץ את השיח הליברטני לצורך השימושיות, כלומר גם אתה לא מסתדר בלעדיו. מה רע בראייה הזאת גופה?
      ואגב, עוד לא ענית לי כיצד אצל עצמך אמרת בהודעה הפותחת שאתה רואה תודעה ורצון חופשי באופן אמיתי (המעבר למישור האופרטיבי נעשה בגלל בעיית הדיאגנוזה של האחרים). כיצד זה מתיישב עם התמונה הדטרמיניסטית שלך לגבי שאר העולם? האם הטענה שכולם שונים ממך לא זוקקת הנמקה, רק הטענה שהם שווים לך? אני ממש לא מבין את הלוגיקה.

  9. lifesimulator

    כשאני אומר מודל אופרטיבי אני מתכוון למודל שבו בחרתי להשתמש (כי הוא שימושי כדי להשיג את המטרות שלי ברגע נתון). פיזיקאי יכול להסתכל על נמר ולקבוע שהיצור הזה הוא לחלוטין דמיוני, שהרי הכל אטומים, והעובדה שלארגון מסויים של האטומים הללו קראנו “נמר” זו כבר המצאה של המוח שלנו. כשאנחנו מסתכלים על העולם אנחנו בוחרים להשתמש במודל מופשט יותר מהמודל הפיזיקלי האטומי, כי הוא שימושי יותר, אך כשאנחנו עושים זאת אנחנו מסתכנים בכך שהמושגים שאנחנו ממציאים לאותן התארגנויות של אטומים במודל ה”נמוך” יותר אינם מוגדרים היטב, או אפילו סותרים את עצמם. עם זאת, הם עושים את העבודה ברוב המקרים, ולכן אנחנו משתמשים בהם.

    ובכל זאת, אם תבקש ממני להגדיר נמר במונחים של אטומים, יהיה לי קשה מאוד. אני משוכנע למדי שניתן לתאר את הסטטיסטיקה האופיינית של ארגון האטומים של נמר באופן שיהיה קורלטיבי לשימוש שלנו במושג “נמר”, אך אם תדרוש ממני להביא לך את האפיון הסטטי הזה אני אמחה נמרצות – זו עבודה קשה ואני לא רואה בה טעם. אם בכל זאת תתעקש אני אלמד אלגוריתם ממוחשב להסתכל על ארגוני אטומים בעולם ולקבוע אילו מהם מייצגים נמר. אני די משוכנע שאצליח בכך, אלגוריתמים היום נהיים די טובים בזה, ומבחינתי זה מספיק בשביל לקבוע שניתן לאפיין את המושג “נמר” שאנו משתמשים בו במודל ה”גבוה” באמצעות מושגים מהמודל האטומי ה”נמוך”, גם אם אין לי דרך פשוטה לתאר לך את האפיון הזה מלבד להצביע על הקובץ שבו נשמרו הפרמטרים של האלגוריתם.

    כך היחס בין המודל הדטרמיניסטי למודל המודעות בהתייחסות לעצמינו ולעולם. אני לא רואה בעייתיות בכך שהמודל ה”נמוך” שמתאר איך העולם עובד יהיה מודל דטרמיניסטי, בעוד שהמודל ה”גבוה” מתאר כל מיני תופעות סטטיסטיות של חישוב מידע וקורא להם בשמות כמו “מודעות”, “אינטיליגנציה”, “רצון חופשי” או “שכל חופשי”. וכאמור, קשה לי לאפיין מהן התופעות הללו בשפתו של המודל הנמוך, לי אישית אין את הכלים לכך. לכל היותר אני אוכל לבנות מכונה שלולא תדע מראש שהיא מחשב תוכל להישבע שיש לה את כל התכונות המוזכרות למעלה.

    לשאלותיך, מים אינם יצור אינטיליגנטי, והאדם שישן הוא יצור אינטיליגנטי, אך ידיו שפותרות את המשוואה הסבוכה (במקרה, יש להניח) לא נעות כתוצאה מחישוב אינטיליגנטי. מהו “חישוב אינטיליגנטי”? אני מוכן להתחיל לחשוב על זה איתך. האם אתה מוכן להשתעשע עם הרעיון? נגיד אני חושב שאחד המאפיינים של חישוב אינטיליגנטי הוא חישוב שמסוגל לחזות באופן עקבי את העתיד לבוא באמצעות ייצוג שהוא פשוט משמעותית מהקלט שהוא מקבל. מים לא עושים חישוב כזה, וגם ידיו של האדם הישן לא נעו בגלל חישוב כזה.

    לגבי עצמי, אני יודע שיש לי מודעות, ויש לי רצון, אני מתנהג כאילו הוא חופשי (זה לא מעשי מבחינתי כרגע להתנהג אחרת) אך מאמין שמאחורי הקלעים דברים קורים באופן דטרמיניסטי, וזה בסדר.

    1. מיכי מאת

      שלום רב.
      יש חולשה מובנית בטיעונים שלך, שחוזרת שוב ושוב.
      אתה טוען שאתה מאמץ תפיסה “אופרטיבית” ובו בזמן מכחיש את אמיתותה. אם אני תופס את המציאות באופן A אז ברירת המחדל שלי היא שהמציאות היא אכן A. אמנם ניתן להעלות ספק בשאלה האם אני תופס אותה נכון ואז זה אולי רק מודל אופרטיבי או אשלייה, אבל מה שאתה עושה אינו ספקנות אלא נקיטת עמדה הפוכה. אתה מאמץ את התפיסה הנגדית לתפיסה האינטואיטיבית שלך, כלומר מחליט שהמציאות היא “לא A”. אבל זו לא ספקנות בריאה אלא ביטחון בהיפך ממה אתה עצמך חושב. אני לא מצליח לתפוס מה ההצדקה לכך.

      בקיצור, אם אכן קשה לך להתייחס למציאות כאילו היא דטרמיניסטית ולכן אתה מאמץ מודל של רצון חופשי, המסקנה המתבקשת היא שאכן יש לנו רצון חופשי. חובת הראיה היא על מי שטוען את ההיפך. ושוב, איני אומר שהוא בהכרח טועה, אבל אני כן טוען שלאמץ בלי שום סיבה עמדה שגורסת שאני חי בסרט זו תפיסה הזויה וחסרת בסיס (היא עצמה משקפת חיים בסרט). זה כמו לומר שאמנם בפועל אין חוק גרביטציה אבל לי קשה לתפוס את העולם כאילו אין בו חוק כזה ולכן אני מניח אופרטיבית שהוא קיים. אם קשה לי – הרי זה כנראה מפני שאכן יש חוק כזה. זו התפתלות ממש לא מובנת בעיניי. זה כמו לומר, אתה אמנם נשמע לי צודק אבל בכל זאת אני מחליט שלא. למה?
      בה במידה אפשרי גם שבפועל יש פיות ורק לי לא נוח לתפוס את העולם כאילו יש בו פיות. האם הטענה שאין פיות לדעתך היא רק “אופרטיבית”?
      אם אכן אין לנו חופש – אנא הסבר למה קשה לך לבנות תמונת עולם דטרמיניסטית? האם זה לא פשוט בגלל שהיא לא נכונה? במחילה, נראה לי מביך לחזור על דבר כה פשוט שוב ושוב, אבל איני רואה בדבריך תשובה לנקודה זו.

      ומעבר לכל זה, לא ענית לי על השאלה הבאה ששאלתי אותך: פתחת את דבריך בהודעה הראשונה בזה שלגבי עצמך אתה כן מאמץ תפיסה של חופש (לא דטרמיניסטית) באמת, ורק לגבי העולם הסובב אתה רואה אותה כ”אופרטיבית” (בגלל הבעיה של other minds).
      אז אני שואל (וכבר שאלתי): אם לגבי עצמך זו לא תפיסה אופרטיבית, למה להניח שלגבי האחרים כן? הרי לגבי עצמך כבר קיבלת שיש חופש. עקרונית אפשרי כמובן שאתה יצור יחידאי, אבל צריך סיבה כדי להסיק זאת (ובפרט כשאתה עצמך מניח שאם לך ולאחרים יש מודעות אז גם למחשב שעובר את מבחן טיורינג יש. כלומר אתה לא נוטה לחלק בין יצורים דומים).

  10. משה

    לרב מיכאל אברהם שלום,
    נניח שנותנים לשני אנשים לפתור בעיה מתמטית, אחד אינטליגנט ואחד פחות. הראשון מצליח לפתור והשני לא. שניהם מאוד התאמצו והפעילו שיקול דעת על מנת למצוא את הדרך הנכונה לפתור את הבעיה. מה ההבדל ביניהם? להבנתי ההבדל הוא שלראשון ישנם נתונים (שכליים או אחרים) המאפשרים לו להבין טוב יותר את הבעיה ו/או לקרוא נכון יותר את “המצב” המתמטי ו/או להבין טוב יותר את הדרכים לפתרון וכד’ ובכך לפתור את הבעיה. השני סובל מדיס-קלקוליה וכל פעם שהוא רואה משוואה המוח שלו מתמלא במספרים חסרי פשר. כמה שהוא יתאמץ ויפעיל שיקול דעת הוא לא יצליח לפתור את הבעיה כי אין לו את הבסיס לעשות זאת.
    ומכאן לטענה שלי – גם בתחומים אחרים מצב זה קיים. למשל בתחום הבין-אישי. שני אנשים ניצבים בפני דילמה בין-אישית (לדוגמה חבר הזמין אותם לביתו והם לא יכולים לבוא אבל מאוד לא נעים להגיד “לא”). שניהם מאוד מתאמצים ומפעילים שיקול דעת כיצד לצאת מהמצב בשלום. אחד מצליח והשני לא. זאת מכיוון שהראשון מבין טוב יותר את הסיטואציה, מבין טוב יותר את מה שעובר על החבר וכד’, ולכן לאחר שיקול דעת הוא הצליח למצוא את הדרך הטובה לפתור את הבעיה. לשני אין את הכישורים הללו. למה לא נאמר שלראשון יש אינטליגנציה בנושא הזה? (כמובן מדובר על כך שהראשון, באופן כללי, בהרבה מקרים, מגיע לתוצאה טובה יותר באופן מובהק מהשני). במה זה שונה מאינטליגנציה שכלית רגילה? גם הכדורגלן – ייתכן ויש דברים שהוא עושה באופן אוטומטי, אבל בהחלט יש דברים שהוא עושה מתוך שיקול דעת, ולא לכל אחד יש את היכולת הזו. הרי גם איינשטיין פתר את התרגיל 1+2 באופן אוטומטי (בשונה מילד בכיתה א’ שמנסה למצוא את הדרך הטובה לפתור זאת – אצבעות), ויכול להיות שגם משוואות עם נעלם אחד הוא פתר באופן אוטומטי בלי להפעיל שיקול דעת.
    בקיצור, אני טוען שאינטליגנציה נשענת על יכולות שונות שיש לאדם, יכולות המקלות עליו למצוא את הדרך הטובה לפתור בעיות בעזרת שיקול דעת. שיקול דעת לבד לא מספיק, הוא צריך כלים לעבוד איתם. ויכולות כאלו קיימות בהרבה תחומים – חברתיים, רגשיים וכד’. זה לא בהכרח אומר שכל האינטליגנציות שהוגדרו הן אכן אינטליגנציות.
    בברכה,
    משה

    1. מיכי מאת

      יש בדבריך שתי טענות שונות: 1. שהיכולת גם היא חלק ממדדי האינטליגנציה (ולא רק שיקול הדעת). אני לגמרי מסכים. כתבתי ששיקול הדעת הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק. 2. שאם מופעל שיקול דעת אזי כל יכולת מבטאת אינטליגנציה. כאן אני נוטה לא להסכים. אבל זה דורש להיכנס להגדרות של יכולות שונות ולהבחינן זו מזו, וכמובן שאין טיעון מכריע לכאן או לכאן. אבל כמובן שכל זה רק אם מופעל שיקול דעת והפתרון לא נעשה מכנית ובלי מודעות.

    1. מיכי מאת

      איני יודע מהי נבואה, ואני גם בספק עד כמה הרמב”ם ידע. אם מדובר בקליטה פסיבית אז נראה שאין בה אינטליגנציה. אם הנביא הוא אקטיבי (וכך נראה ממה שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד) אז ייתכן שיש.

השאר תגובה