מקור ברור בחז"ל לגביי הנחת תפילין כל יום
לפניי כמה זמן הבנתי לפי ai עפ"י המחברות שלך. שאתה טוען שאין מקור ברור מחז"ל להניח תפילין כל יום, ושם שאלתי מי הם חז"ל לפי הגדרתך והוא ענה בצורה מפורטת את שמות כולם לא זוכר כבר, עד חתימת התלמוד. וראיתי גם פה בשו"ת הלכה מלפניי חצי שנה, שאתה שואל מי אמר שעקרונית צריך להניח תפילין כל היום. אז לכן הבאתי לך שני מקורות מהגמ' עירובין צ"ו עמוד א'. ומנחות ל"ו עמוד ב'. וכתוב שם שמצוות תפילין כל היום ולומדים זאת מפסוק ושזו מצווה שאין הזמן גרמא. כמו הנשים שהניחו תפילין בעליה לרגל ולא מיחו בידן משום שזו מצווה שאין הזמן גרמא. לכן אני טוען שבשל כך לא נמצא מקור ברור בחז"ל לעולם שצריך להניח כל יום כי עקרונית צריך כל הזמן, המחלוקת היא רק אם זה מדרבנן או מדאורייתא למעט החרגות כמו לילה מסיבות שונות ושבת בגלל ששבת היא אות בעצמה וכו' . והסתפקו בזה שיניח פעם אחת בבוקר וסמוך לטלית. אם צריך כל הזמן ובימינו [בגלל ההחרגות או שתמיד היו את ההחרגות] רק כל היום ומשום נוחות אנשים לא יכולים כל היום. אז בתחילת היום עדיף מלכתחילה
זה הגיוני לא?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
מחקתי את שאלתך הקודמת כי לא הייתה שם שאלה. כעת אני מבין למה התכוונת. אבל איני מסכים.
מה שכתוב בגמרא הוא שזמן המצווה הוא כל היום. כלומר שאפשר להניח כל היום או כל רגע ביום. אין מגבלה. אפשרות אחרת היא לפרש שיש חיוב בכל רגע ביום (כך אתה מפרש). אבל לפי פירושי וגם לפי פירושך זה לא קשור לדברים שלי.
טענתי הייתה שהמקור לחיוב להניח תפילין דווקא פעם ביום אינו ברור. אם המצווה היא תמידית וכל היום, הרי שכל רגע שאתה ללא תפילין (כשאינך אנוס או כשאינך מנוע מסיבות של גוף נקי וכדומה) אתה מבטל מצוות עשה. מניין צמחה הקביעה ההלכתית שיש רף מינימלי של "מצווה יומית", ושמי שהניח פעם אחת ביום יצא ידי חובתו לאותו יום ולא נחשב כמי שביטל עשה לגבי שאר היום? האם יש שיעור למטה של זמן הנחה שבו יוצאים ידי חובה?.
ואם לפי פירושי, זה בכלל לא מתחיל. הגמרא רק אומרת שאין מניעה מלהניח בכל רגע בכל יום. אבל אולי החובה היא רק פעם בשבוע או בשנה? ואת ה]עם הזאת תעשה ברגע כלשהו באחד הימים ולא משנה איזה. זמן תפילה הוא עד ארבע שעות, האם אני צריך להתפלל בכל רגע באותן ארבע שעות?!
לכן אני טוען שבדברי חז"ל לא מופיע חיוב להניח דווקא פעם ביום. ההלכה המקובלת כנראה נשענת בעיקר על דברי עולא (ברכות יד ע"ב) האומר ש"כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו". אך לכאורה, החיוב הזה אינו בגדרי מצוות תפילין עצמה, אלא דרישה צדדית שנועדה למנוע מצב של עדות שקר בעת קריאת שמע. אם כן, מי שנאנס וקרא קריאת שמע בלי תפילין, מניין שחובה עליו להניחן מאוחר יותר באותו יום דווקא?.
אמנם יש מקור אחר שמצאתי שמורה לכאורה על כך ש"יום" הוא יחידת החיוב הבסיסית של המצווה, והוא בירושלמי. איתא בירושלמי (הוריות פ"א ה"ג): "נביא ומדיח יכול אם יאמרו לך אל תתן תפילין היום תן למחר תשמע להם, תלמוד לומר ללכת בהם בכולן לא במקצתן הרי עקרת שם כל אותו היום". מהברייתא הזו משמע שכל יום עומד כמצווה בפני עצמה, וביטול של יום אחד נחשב לעקירת המצווה. וגם את זה לדעתי אפשר לדחות.
כבר הפניתי בעבר למאמרו של ידידי הרב יצחק מאיר יעבץ ("התפילין – לזכרון לפני ה' תמיד"), שעוסק בהרחבה בשאלה זו ובניסיון להבין כיצד מצווה שחיובה תמידי מיושמת כחיוב יומי. בכל אופן, כפי שכתבתי בעבר, זה הכל לפלפולא; להלכה מקובלנו שיש חובה להניח תפילין כל יום, גם אם זה פועל יוצא של המצווה התמידית.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
ראה בפמ"ג שהובא בביאוה"ל לז/ב
מה ראית שם? גם הוא לא מביא מקור.
וזה שאין מקור למנ"מ? הרי יש מסורת.
יש כאלו שפסקו או פוסקים[זתומרת גם היום] רק לפי חז"ל עד חתימת התלמוד?
*אגב אני מכיר שתי דעות שאומרות שמי שקורא ק"ש בלא תפילין טלית וציצית אינו מעיד עדות שקר אם אח"כ הניח ושם והתעטף וכו' נראה לי שכתבו באותו יום ובכל מקרה מניח שזאת כוונתם. יכול להיות שגם הם היו אומרים שאם הניח תפילין וטלית מתישהו בחיים. אז לא העיד עדות שקר. (הרבי מליובאוויטש באחד מכתביו). והרב מיכאל זריהן מתוך סדרת ספריו מעיין חיים.
ראיתי גם פה באת, שהביאו נראה לי מקור לזה שתפילין כל היום זה תשלומין לבוקר.
אולי הם לומדים מהפסוק מימים ימימה פלוס הפסוק וקשרתם(וקשרתם לאות על ידכם) ואז אתה יוצא ידי חובה בקשירה פעם אחת ביום. למרות שמהודר יותר כל היום אבל לא חובה. כמו שמהודר יותר להניח אותם איך שהגיע זמן ציצית ותפילין. מעניין אם הם לומדים משהו גם מוהיו לאות על ידכם כי לפי זה אין הגדרת זמן.
אני רוצה לחזור שניה לזה שאין מקור מחז"ל לתפילין כמו שאמרתי בהתחלה. מכיוון שמצוותן תמיד. והסיבה שאנחנו לא מתחייבים על ביטול מצוות עשה, היא משום שלחז"ל יש תוקף לבטל מצוות עשה רק בשב ואל תעשה. ולכן גם כשיש אנשים שיודעים שלא ירדמו שלא ישיחו דעת מהתפילין ושלא יפיחו בהם וכדומה. התורה על פי רוב תדבר. ולכן פטורים רוב הזמן לא שאסור למי שיכול ורוצה. עכשיו מה אתה אומר על זה?
ולגביי האיסור בלילה זה כבר גזירת חכמים גם משב ואל תעשה בלילה. אבל שמעתי שמותר להשאירם עליו בלילה אם הניח קודם השקיעה אבל מצד מראית עין יש אומרים להוריד בשקיעה. לגביי שבת כתוב שבגמ' שזה גם אות ולא ידוע לי יותר מזה.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, אבל לא בנקבות, לפי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. ומכל מקום אם רצו להניח אין ממחין בידן, ושכר יש להן אבל לא כשכר האיש, שאינו דומה שכר המצווה ועושה כשכר שאינו מצוה ועושה (קידושין לא.). ובמסכת עירובין בריש פרק המוצא תפלין (דף צו.) אמרו זכרונם לברכה שמיכל בת שאול הייתה מנחת תפלין ולא מחו בידה חכמים. ושם אמרו אשתו של יונה הייתה עולה לרגל ולא מחו בידה חכמים.
[זה לשון החינוך]
אני שואל בנוסף מה מסקנת הגמ' תפילין הן מצוות עשה שהזמן גרמא או לא ומה נפסק להלכה לגביי אם הם מצווה שהזמן גרמא או לא.
הן מצוות עשה שהזמן גרמא בגלל שזה נוהג רק בימי חול, ולא בשבת ויום טוב.
ולפי הרמב"ם גם בגלל שלילה אינו זמן תפילין מדאורייתא, אבל כול הראשונים חולקים עליו.
ועדיין אין שום ראייה שצריך להניח כל יום או כל היום, אלא שזה מוזר שאין קצבה למצוה בכלל.
המצווה בפשטות היא להניח כל היום אבל היו זמנים שהבינו שהדרישה של גוף נקי היא גוף נקי מעבירות ולכן כמעט לא הניחו תפילין (כך כותב הכלבו והמאירי ועיין סמ"ג עשה ד וכן בחינוך על מצוות תפילין). ואז בא הסמ"ג ואחריו באו רבינו יונה והרא"ש והחינוך ושאר הראשונים וקבעו שכולם יניחו תפילין בתפילת שחרית כאשר אין כמעט חשש לעבירות ואחרי התפילה יסירו את התפילין ולא יניחו אותם שאר הזמן כדי שלא יבואו לעבירה עם תפילין. וגדר שגדרו ראשונים לא נפרץ.
וסיפר לי אבי שפעם הלך בקניון חילוני ונתקל בתלמידי ישיבת תורת החיים שבה נוהגים להסתובב עם תפילין כל היום כשהם מסתובבים בקניון עם תפילין ותמה עליהם איך הם מסתובבים בקניון עם תפילין? מילא בישיבה אבל במקום כזה שבו נשים מסתובבות בלבוש לא צנוע ואפשר להגיע להרהורי עבירה וענו לו שאכן טעות היא בידם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer