על הקוגיטו ומחשבה דטרמניסטית
מועדים לשמחה!
דקארט חיפש עוגן לידע על המציאות, ומצא אותו ב"אני המודע" – החשיבה הרציונלית היא, לדבריו, הכלי שניתן להבין את העולם.
שאלתי היא, הרי איננו באמת שולטים בחשיבה, והיא מופיעה/מבליחה פתאום באופן דטרמיניסטי, ואיננו יכולים לבחור על מה לחשוב. האם זה לא מערער את עצם מושג החשיבה?
תודה רבה!
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לא הבנתי כלום.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאלה היא לגבי האמון שאנו נותנים בחשיבה. הרי עד כמה שאיננו מחליטים על מה לחשוב אלא המחשבות חולפות במוחנו מאסיסואציות דטרמיניסטיות לחלוטין, כיצד ניתן להכיר את העולם באמצעותו? ובכלל, כיצד ניתן לסמוך על כלי שאינו בשליטתנו?
לא הבנתי את הקשר לקוגיטו. אתה סתם שואל איך אפשר להאמין לחשיבה שלנו בהנחה (הלא נכונה) שהיא נקבעת דטרמיניסטית. מה זה קשור לקוגיטו? מעבר לזה, לאיזו תשובה אתה מצפה ממני? כזאת שלא מבוססת על חשיבה? על כל תשובה שאתן לך ץוכל לטעון שזו רק החשיבה שלי ואין להאמין לה.
השואל מבלבל בין 'חשיבה' ל'תודעה'.
יכול להיות שהמחשבות שלך הן דטרמניסטיות, ואכן, אינך 'חושב', אך ה'תודעה' שלך היא עצם ההכרה בחישה (כ'סימן').
הקשר לקוגיטו היא שדקארט זה שהעמיד את החשיבה הרפלקטיבית כבסיס לידע על העולם, ועד כמה שהחשיבה עצמה היא דטרמניסטית זו מפיל את העוגן שלו
כלומר החשיבה מפילה את עצמה?
דוד. כן, משום שהנחת היסוד הקארטיזאנית היא שה"יש החושב" הוא כביכול ישות מבודדת שיכולה להשקיף מבחוץ על המציאות ולפרש ולהבין אותה. אך אם החשיבה מופיעה פתאום בלי אפשרות לזמן אותה, נדמה שבלתי אפשרי לסמוך עליה עקרונית
אני לא מבין איך המשפט "החשיבה מפילה את עצמה" והמילה "משום" מסתדרות ביחד… האם אתה טוען טענה או כותב רצף של מילים ללא משמעות?
דקארט לא חידש כלום בעניין החשיבה אלא בעניין התודעה להסיק מהחשיבה זה קודם להכול
דוד. דקארט לא בא להוכיח את קיום התודעה, זו טעות נפוצה. הוא בא למצוא עוגן שיאפשר לבנות תפיסת עולם. הקוגיטו הוא ספק מתודי
אם כך הוא היה אמור לומר כך "אני חושב משמע אני חושב"
אכן, הרב מיכי כמדומני כתב על כך מאמר פעם
קראתי את המאמר זה לא מה שהוא אומר שם מה שהוא אומר שם למיטב הבנתי זה לאחר שמקבלים את ההנחה שהשכל הוא הכלי שלנו לדעת על המציאות עכשיו מנסים להוכיח להוכיח שכלית ש"אני" קיים משום שאני חושב ומבחינה הגיונית לא ניתן לומר שאני לא חושב כי זה כמו לומר אני "חושב שאני לא חושב" שזה סתירה ולכן חייב להיות שאני חושב! כלומר כל הקוגיטו מתחיל מהאקסיומה שסתירה לא יכולה להתקיים לא זה מה שהוא בא להוכיח, והסיבה שהוא לא אמר "אני חושב משמע אני חושב" כי בא להוכיח את ה"אני" ולא את ה"חושב" (אם הוא הצליח או לא זה סיפור אחר)
דוד. נכון! זו בדיוק הטענה: הקוגיטו לא בא להוכיח את ה"תודעה", אלא דווקא את ה"חשיבה" (מכך שבהכרח יש פעילות של חשיבה)
לא הבנתי אני אמרתי הפוך שהקוגיטו בא להוכיח את התודעה ולא את המחשבה אתה טוען שזה הפוך? אם זה בא להוכיח את המחשבה השאלה שלך לא קשה כי הקוגיטו בנוי במבנה לוגי אם אני חושב החשיבה קיימת ואם אני לא חושב אז גם החשיבה קיימת (לפי ההבנה שלך שזה בא להוכיח תחשיבה) בתוך המערכת הזאת של לוגיקה הטיעון הזה תקף גם אם חשיבה היא דטרמניסטית אתה יכול לטעון שזה מעגלי אבל אין טענה בזה שהחשיבה דטרמניסטית
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer