איזון בין לימוד אמונה ללימוד תורה

שו”תקטגוריה: אמונהאיזון בין לימוד אמונה ללימוד תורה
שואל שאל לפני 6 שנים

אני ‘חרדי ליטאי’. בן שלושים. לומד בכולל. ב”ה החברותות טובות, האוירה רצינית, והלימוד פורה.
לפני כמה חדשים, התחיל ראש הכולל [כמעט בן גילנו – 35 נראה לי], במסגרת שיחתו השבועית, לדבר ולעסוק הרבה בענין ‘אהבת ה”. היתה שיחה מעט חריפה [זה הסגנון שלו] שבה תמה כיצד אנו מזניחים חלק גדול מהמצוות. בראשן – אמונה, אהבת ה’, יראתו וכו’.
לתומנו סברנו שזו ‘עוד שיחה’, ובשבוע הבא יהיה נושא ‘רגיל’ – פרשת שבוע, וכיוצא בהללו.
אלא… שמאז ועד עתה, ראש הכולל החל לעסוק באינטסיביות בעניני ‘דבקות בה”, אמונה, ‘לחיות עם הקב”ה’, ולא נרגע מהענין.
ה’מוטו’ המרכזי הוא שלא יתכן שיהודי אברך ת”ח, שלומד 8-10 או יותר שעות ביום, בעצם חי ‘במנותק’ מהקב”ה: לא חושב עליו, לא ‘מכיר’ אותו, לא ‘מדבר’ אתו באמת [אלא רק בתפילה וגם זה לא תמיד]. ממלמל ברכות בלי כוונה. ועוד ועוד.
 
וכאן באנו במבוכה – 
ראש הכולל מציע וסבור שכל אחד כדאי שיקדיש מזמנו כשעה ביום, לעסוק בזה. ‘לדבר עם הקב”ה’. [אח”כ ראינו שהכייון לקוח מסדרת הספרים ‘בלבבי משכן אבנה’. אולי הרב מכיר].
מצד אחד טענותיו נשמעות הגיוניות.
מצד שני, התחושה היא שהדרך שקיבלנו בישיבות איננה כזו. אף אחד מעולם לא דיבר כך. דיברו שהלימוד עצמו הוא הדבקות הכי גדולה, והתורה היא שמותיו של הקב”ה וכו’.
 
מה עושים?

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

שלום רב.
אכן ידועים דברי ר”ח וולוז’ינר שהדבקות בה’ היא הלימוד עצמו ולא שהלימוד הוא אמצעי לדבקות (שהוא החוויה הרליגיוזית, כתפיסת החסידים). אבל גם הוא מדבר על קב חומטין של ירא”ש שמשמר את החיטה (=הלימוד) כולה, ע”ש בדבריו. לכן להבנתי אין כל פסול בדרישה כזאת, ולהיפך. האם לעשות זאת דרך דיבור עם הקב”ה או בצורה אחרת, כאן דומני שאין מרשמים קבועים, אבל אולי כדאי לנסות ולראות.
בסופו של דבר, אם תחושתך/כם היא שעיסוק כזה לא מרבה אהבת ה’ ויראתו אלא רק יטריד ויפריע אז כמובן אין בכך טעם. במצב כזה דומני שכדאי לדבר עם ראש הכולל ולומר לו את זה באופן גלוי. סיפור להדגמה. אבי ז”ל נכנס להיות מנהל בי”ס תיכון דתי. הוא אמר לי שאחת הבעיות שהוא רואה שם היא חוסר בירא”ש ואהבת תורה. שאלתי אותו מה בדעתו לעשות, והוא אמר להפחית את מספר שעות הגמרא לחצי. נדהמתי כמובן, אבל הוא הסביר שאם מרבים שעות גמרא לאנשים שלא אוהבים זאת זה מרשם בדוק להרע את המצב. לדעתי הוא מאד מאד צדק וזה לקח לכולנו. לא תמיד כשיש לנו בעיה (גם אם נסכים שהיא קיימת), ריבוי העיסוק הישיר בה משפר את המצב. ודוק היטב.
בהצלחה,
מיכי 

Back to top button