בעיה במשנה של התקינות הפוליטית?

שלום הרב,
לאחרונה יצא לי להרהר בעקרון היסודי בהקשר של התקינות הפוליטית ונתקלתי בבעיה. לדעתי הרב יסכים שהעיקרון המוסרי היסודי העומד בבסיס התפיסה הזו היא: "לשקר על מנת לא לפגוע בבני אדם". כאשר שאלתי את עצמי – על פי הצו הקטגורי של קאנט (שאני נוטה להחזיק בו), או לפחות על פי אחד מהניסוחים שלו – האם זהו עיקרון שהייתי מעוניין להפוך לאוניברסלי? אני חייב לומר שהתשובה האינטואיטיבית שעלתה לי לראש היא כן, ואפילו לא הייתה לי שום בעיה עם זה. זאת אומרת, אני כן יכול לדמיין מצב בו אנשים משקרים לאנשים אחרים על מנת לא לפגוע בהם. יתר על כן, רוב האנשים שאני מקשיב להם, כאשר הם מדברים על הבעיות בתקינות הפוליטית, הם בדרך כלל טוענים אודות התוצאות והנזקים שאליה היא מובילה ומתוך כך היא בעייתית\לא מוסרית. אך אם אני דאונטולוג, אני לא יכול לזגזג בין שני המשנות בהתאם לצרכים והאג'נדות שלי. כמו שהרב לא פעם אמר: "אם משהו הוא נכון הוא נכון. התוצאות בעייתיות? נתמודד איתן", ואני מקבל את זה לגמרי. אם כך, אני צריך לשפוט את הבעיה במושגים דאונטולוגים, אך אני לא באמת חש בעיה עקרונית בלשקר לאנשים על מנת לא לפגוע בהם. אולם העסק טיפה יותר מורכב, כיוון שהעיקרון כולל שתי חובות מוסריות חשובות מאוד אשר מתנגשות אחד בשני: מחד, "לא לפגוע באנשים" ומאידך, "לומר אמת". אני חייב לומר שדי תקוע פה. איך מכריעים בין שתי ערכים חשובים באותה מידה?
תודה