"ברא את האדם…בצלם דמות תבניתו" לעומת "אין לו דמות הגוף ואינו גוף"

שו”תקטגוריה: הלכה"ברא את האדם…בצלם דמות תבניתו" לעומת "אין לו דמות הגוף ואינו גוף"
Copenhagen שאל לפני 6 חודשים

בפרק השלישי של המו”נ (חלק א) טוען הרמב”ם שהשפה העברית אינה משתמשת בשום פנים בביטוי “תבנית” בתיאורים המתיחסים לאל. ואכן חיפוש תנ”ך פשוט מדגים שהצדק בדבריו:
 
פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה וכו’ (דברים ד)
 
ישעיהו מגחך על עצם המחשבה הנלעגת המביאה בני אדם לקבל על עצמם אלוהיות בעלי תבנית אנושית:
יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (מד:יג)
 
ביחזקאל
וַיֹּאמֶר אֵלָי: בֹּא וּרְאֵה אֶת-הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה. וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל-גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל מְחֻקֶּה עַל-הַקִּיר סָבִיב סָבִיב. (ח:י)
 
תהילים
וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב (קו:כ)
אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם. בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל (קמד:יב) ועוד.
 
על מנת להמנע מלפני עיוור, האם לא ראוי להשמיט מילים אלו מברכונים? או להעיר הערה במקום שיש לעוקרן מפשוטתן?
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 חודשים

ראשית, אני חושב שיש בדבריך קפיצה מחשבתית. הביטוי תבנית שנשלל בנביאים הוא רק תבנית אדם או בעל חיים. לא שללו תבנית באופן כללי. ייתכן שאין שימוש במונח תבנית, אבל השלילה במובנה המפורש זה רק לתבנית אדם או בעל חי.
באשר לברכה, אם ההצעה היא רק מחשש שאנשים יטעו ויבואו להגשמה – לדעתי אין כיום חשש כזה. אם מדובר בטענה מהותית שמייחסת לבורא תבנית, כלומר שנוסח הברכה עצמו בעייתי ולא רק הכשלה של אחרים בטעות, אני לא בטוח שזו משמעות הברכה.
ניתן לפרש אותה באופן אחר. אקדים שבתחילה כתבו “ברא את האדם בצלמו”, ואז יש כפילות “בצלם דמות תבניתו”. למה לכפול? לכאורה זה אומר שיש לקרוא זאת אחרת: בצלם דמות – תבניתו (של האדם), כלומר תבניתו של האדם נעשתה בצלם דמותו של אלוקים. ההתחלה אומרת שהאדם עשוי בצלמו של אלוקים. ושמא תקשה הרי לאדם יש תבנית (ולאלוקים אין)? על כך עונים בצלם דמות (של אלוקים) – תבניתו (של האדם). התבנית של האדם קשורה בצורה מופשטת כלשהי לצלם דמותו של אלוקים, אבל לא שלאלוקים יש תבנית. ואם כך אז נוסח הברכה דווקא בא לשלול את הטענה שיש לאלוקים תבנית.
אפשר גם לחבר את דמות לתבניתו ולא לצלם, אבל המשמעות נותרת בעינה: בצלם (אלוקים) – דמות תבניתו (של האדם). 

איתי הגיב לפני 6 חודשים

הרס”ג כבר כתב מה”ט שצריך לגרוס “ובצלם” והכוונה היא שבצם דמות תבניתו של האדם התקין ממנו בניין עדי עד.

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 6 חודשים

תודה על התשובה.

אם הרמב”ם צודק בהכללתו לגבי המילה תבנית, הרי מדובר במונח המיוחד לתיאור צורה גשמית במרחב. לדעתי ההקשרים בהם נאמרים הדברים במקרא מראים שמה שנשלל הוא כל תבנית כזו (בניגוד לכמה דעות במחקר) ולא רק תבנית אנושית – אך אין כאן הטעם להכנס לפרשנות פולמוסית ארוכה.

לגבי משמעותה המקורית של הברכה, נראה לי שיש לפחות סבירות כלשהי שהפרשנות הבלתי מגשימה אינה הפשט במקור. אם כי אולי אני טועה. הרי יש מימרות מגשימות בחז”ל לצד מימרות אנטי מגשימות – שאלת ההגשמה כנראה עוד לא הוכרעה בזמנם – לפחות לא בספרות ההיכלות. עובדה שהיו מגדולי ישראל שיצאו נגד מלחמתו של הרמב”ם בהגשמה, ואילו חשבו שהדעה ברורה בחז”ל לא ברור מדוע.

כמו כן, נראה שאצל החילוני (ואולי אף הדתי) הממוצע הברכה אינה מתפרשת בשמיעה ראשונה כפי שפורש כאן בצורה יפה אלא אם כן הוא שומע את ההסבר (שעדיין עשוי להשמע אפולוגטי). וכשלא בקיאים במקורות עשויים לבוא לחשוב שהם לכל הפחות אמביוולנטים כלפי השאלה. המדרש אומר שהיה צורך בסיבה חזקה לכתיבת דבר שעשוי להטעות כמו באמירה “נעשה אדם” – לימוד מידת הענווה. מהי הסיבה שמונעת מאיתנו להשמיט או לפחות להעיר?

להלן מהמדרש:
“אמר לפניו: רבון העולמים, מה אתה נותן פתחון פה למינים אתמהא. אמר לו הקב”ה: כתוב! והרוצה לטעות יטעה. כתוב, שאם יבוא הגדול ויאמר מה אני צריך רשות מן הקטן ממני, אומרים לו: למוד מבוראך…” (רבה, בראשית ה).

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

כפי שהסברתי אני לא חושב שזה הפירוש, ובוודאי לא איך שהוא נתפס כיום. עובדה שזה לא מפריע לאף שומע וכולנו רגישים להגשמה. לגבי החשש לטעות, כבר כתבתי שבימינו אין שום חשש כזה. וכבר הבאת בסוף דבריך את המדרש.

יהודה הגיב לפני 6 חודשים

הפירוש שהרב כתב כתוב בריטב”א לכתובות ח

gil הגיב לפני 6 חודשים

הריטב”א כיוון לדעת המהרמד”א! לולי דמיסתפינא אמינא שתבניתו של האדם איננה כפי שהיא כיום אלא תבנית אנדרוגינית שלפני הנסירה. כך פורשו הדברים בהרחבה אצל דניאל בויארין שמצא פירוש זה מדובר בהעמקה אצל פאולוס. המשמעות אצל זה,שהיה תלמיד רבן גמליאל היא שהאל הינו מעל המיניות וההפרדות ממש כך הוא יצר את צלמו מלכתחילה. והדברים ארוכים וככל הנראה גם לא נכונים

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

יהודה, אני שמח לשמוע. (שמח בשבילו, כמו שכתב גיל 🙂 ).
הסתכלתי בפנים, ואכן ממש מילה במילה:
גירסת הספרים אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו. פירוש בצלמו שהוא צלם דמות תבניתו של אדם, כי לגבי הקדוש ברוך הוא אומר צלם שהוא לשון הראוי להאמר על צורה בלא גוף ועל דבר שאין רשות לעין לתפוס ולראות, ועל האדם שהוא גוף אומר לשון תבנית שאינו נאמר לעולם אלא על דבר שאינו רוחני כדכתיב תבנית כל רומש באדמה.

גיל,
בויארין הוא צייד פרובוקציות ידוע.

פשיטא הגיב לפני 6 חודשים

” וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ”
” וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.”
“וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם. ”

בפשטות הברכה מכוונת לכך שתבנית אלוהים היא זכר ונקבה. ושהתקין לו מהתבנית הזו את הבניין עדי עד, האשה. גם הריבוי של “נעשה אדם” מכוון לזכר ונקבה שאומרים זאת. וגם הכרובים מרמזים על העניין.
הנביא ישעיה כמו הרמבם בדורו לא קיבלו את התפיסה הזו. אבל נראה שהיא יותר יסודית בתורה מאשר האמונה באי גשמות.
כך זה נראה מהפשט הפשוט.

M הגיב לפני 6 חודשים

כדאי להוסיף שבמורה נבוכים מהדורת מקבילי גם הביא פירוש דומה. מקבילי גם הוסיף שם אפשרות שמשמעות המילה תבנית בזמן המשנה היתה שונה מזו שבזמן המקרא וממילא אין בעיה ליחס אותה לאל.

נ.ב. אני אישית חושב שהתורה השתמשה בלשונות הגשמה כי לא היה אפשר להעביר את המסר של הפשטה בימי קדם ומשום כך גם חזל אולי סברו כהגשמה. משום כך נדמה לי שכל הפרויקט של לפרש מחדש את פסוקי ההגשמה מיותר כי התורה השתמשה בלשונות אלו בכוונה כמסר ולא התכוונה לפירוש המופשט שלהם (בדומה לפעולה המיותרת של פירוש מדעי של פסוקי פרשיית הבריאה). גם הרמבם הציע במורה מעיין כיוון שכזה בענין לשונות התפילה.

נ.ב.ב. היות וזה נושא פופולרי לאחרונה, אציין למעונינים כי בערך ‘הגשמה’ באנציקלופדיה העברית יש ריכוז של כמה טיעונים טובים לטובת התפיסה שחזל באמת לא האמינו בהגשמה ושזה לא אפולוגטיקה מאוחרת של אוהבי הפילוסופיה. גם בספר צלם אלוהים של יאיר לורברבוים (שלא סובר כך) יש ריכוז של טיעונים מהמחקר לענין סוגיה זו.

קובי הגיב לפני 6 חודשים

M, אין מאחד האחרונים שטען כך במפורש? (התורה השתמשה בלשונות אלו בכוונה כמסר)

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 6 חודשים

עדיין צורם בעיניי. ההסבר של הרב מיכי מצריך שינוי בהוראת ביטוי השייכות מהאל (צלמו) לאדם (תבניתו) באותו משפט. כאילו היה מדובר באיזה פרשן שהכניס כאן את מילותיו כדי להוסיף על הביטוי הקודם. הרב מיכי מוכן לשנות זאת מכוח השאלה מדוע מופיעה הכפילות “בצלמו” ואחרי כן שוב “בצלם דמות תבניתו” – הרי כבר הבנו שהוא בצלמו.

אך אפשר לענות באותה מידה ש”בצלם דמות תבניתו” נועד להבהיר שלא רק שהאדם נברא בצלמו (היינו הצורה המופשטת) אלא גם בתבניתו (Shape) ובכך ענינו על שאלת הכפילות. ואז יוצא שמה שנותר בהשוואה בין הפרשנויות הוא חוסר הדחיקות בהעתקת ביטוי השייכות למישהו אחר תוך כדי משפט. פירוש זה נראה פשוט יותר: אשר ברא את האדם בצלמו (של האל), ולא סתם בצלמו אלא בצלם דמות תבניתו (של האל).

אלא שהבנה שכזו יוצרת סתירה במסורת, וכשעולה הצורך ליישב מסורת בינה לבין עצמה מתקבלות פרשנויות כמו של הרב מיכי (והריטב”א). אך מבחינה פרשנית פתרונו של רס”ג נשמע לי מתקבל על הדעת יותר. הוא לא סתם היה נלחץ להוסיף ו’ אילו חשב שהפשט כרב מיכי וריטב”א. רס”ג אומר: אני מוכן לדחות (או: לשפר) את המסורת כשהיא מבצעת טעויות בסדר גודל כזה. הרב מיכי וריטב”א: לא מוכן שהמסורת תבצע טעויות בסדר גודל כזה.

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

אני מוכן לכל ואין לי בעיה לשנות מסורת אם היא נראית שגויה. עשיתי זאת כאן לא פעם. אלא שלא השתכנעתי שהיא שגויה. להיפך, הפירוש הפשוט נראה כדבריי.

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 6 חודשים

זה כנראה עניין להערכה אישית. לא מוכר לי ביטוי מבודד כזה באיזשהו מקום בחז”ל הנקרא “בצלם דמות” שאליו מתייחסת המילה “תבניתו”. הייתי מצפה לראותו בעוד מקומות. אז או שאני אומר שהמקום היחיד שהוא מופיע הוא בברכה זו או (פשוט יותר) שאין זה פירושה. אומנם יש את “בצלם” (“חביב אדם שנברא בצלם”) לפי הפירוש השני שהוצג כאן אך הדבר היה יוצר צורת הבעה עוד יותר בלתי שגרתית. ברכה מתחילה בשטף דיבור, עוצרת פתאום על מילה אחת כדי לומר עליה משהו (“בצלם – דמות תבניתו”) כשכינוי השייכות מועתק מהאל לאדם, ואחרי כן חזרה לשטף הדיבור הקודם.

לפי רס”ג אילמלא הוספת האות ו’ המשמעות הייתה שה’ ברא את האדם בצלמו (באיזה צלם?) צלם דמות תבניתו ואין הפסקה בריתמוס של הברכה.

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

כבר אמרתי שאפשר בשתי הצורות: צלם – דמות תבניתו, או בצלם דמות – תבניתו. אבל בכל אופן עדיין איני רואה את הדוחק.

M הגיב לפני 6 חודשים

קובי – איני יודע, יש בקיאים ממני. רק אגיד שהרמב”ם עצמו, בדבריו על ההגשמה בברכת אבות, מרמז בדיוק על כיוון כזה ומיחס אותו לחז”ל. בכל מקרה, הרעיון כשיטה כללית כבר מופיע בהקשרים שונים לגבי התורה אצל הוגים שונים (ע”ע הסברת העבדות במקרא, מצוות אשת איש, טעמי הקורבנות ועוד).
נאמר לי כי יש במכון ידעיה טיוטא של מאמר בנושא (שאולי מתישהו יתפרסם) שמביא כמה ראיות שחלקן פחות מוכרות להרחקת ההגשמה וגם את את הכיוון הזה.

יהודה הגיב לפני חודש 1

צריך לזכור ששפה ומילים הם חלק מתרבות והבנת העולם לפי התרבות. כאשר מדברים על טווח של אלפי שנים צריך דוקא מתוך התוכן להבין את כוונת המילים ולא להיפך . (כפי שנכתב למעלתבנית = shape). בגלל מחסור במושגים לפעמים משתמשים גם באותה מילה במשמעות שונה לפי ההקשר.
בנוסף ביהדות יש את סתרי התורה ולכן “בלשון בני אדם דברה תורה”. בכל דור ודור לפי שפת הדור.
הבנת עולמנו כיום שונה לחלוטין ממה שהיה ידוע בזמן העתיק ובזמנו של הרמב”ם. כיום כל בן תרבות יודע מהי מערכת שלמה (כמו מערכת החינוך, מערך התחבורה וכד’) מושג שלא היה קיים בעבר הרחוק.
לדעתי הכוונה בפסוקים אליהם אנו מתייחסים ב”תבנית” הינה למערכת אקולוגית.
לכן לדעתי, שאלת ההגשמה ממנה חשש הרמב”ם נפתרה עם ההבנה של מערכות אקולוגיות .כפי שגוף האדם הינו מערכת אקולוגית אחת עם אברים ונשמה, כך גם הקב”ה כולל את הכל העולם הגשמי והרוחני (התחתון והעליון) כמערכת אקולוגית אחת אינסופית . כך אפשר גם להבין את ושכנתי בתוככם כפיזי ורוחני בו זמנית.

השאר תגובה