ברכה על בדיקת חמץ

שלום, הרב.
בתוס' בריש פסחים כתבו "ונראה לר"י דאע"ג דסגי בביטול בעלמא החמירו חכמים לבדוק חמץ ולבערו שלא יבא לאכלו". והנה התוס' בריש ברכות כתבו שאין לברך על קריאת שמע שעל המיטה "שאינה אלא מפני המזיקין", וכ"כ התוס' חולין ק"ה שאין לברך על מים אחרונים "שאינן אלא לצורך האדם". והתקשיתי שבצירוף שיטת בעלי התוס' בשתי הסוגיות הנ"ל צ"ע האמור בפסחים ז' "אמר רב יהודה – הבודק צריך שיברך", והמפרשים דנים מאי הו"א שאין דין לברך על בדיקת חמץ, אך אליבא דהתוס' צ"ע לאידך מ"ט יש לברך, והרי בדומה לק"ש שעל המיטה "שאינה אלא מפני המזיקין" ומים אחרונים "שאינן אלא לצורך האדם", כך בדיקת חמץ (אליבא דהתוס') הינה "שלא יבוא לאכלו", ומה החילוק לעניין ברכת המצוות?
מה דעתך?