גבולות במצוות

שלום וברכה,
 
האם לדעתך יש מקום לפרופורציה הגיונית – שאינה מיוסדת על מקורות – כלפי קיום המצוות?
 
אנסה להסביר זאת באמצעות דוגמא: ראיתי שר' חיים קנייבסקי נשאל בנוגע לדיני גניזה וכבוד הספרים האם פירורי המחק של מחיקת דברי תורה צריכים גניזה…. כעת אחדד יותר את שאלתי: ייתכן שהלכה כמערכת משפט צריכה באמת לעסוק גם במקרי קצה (ולו בכדי להבהיר את העקרונות), אולם אני תוהה האם לא אמור להיות לאדם אינטואיציה פשוטה שיש גבולות היגיון, ולא על זה דיברה התורה. האם אתה מסכים? בהנחה שכן, האם אתה מסכים שאלו עקרונות חשיבה שאינם מחולצים ישירות מתוך התורה, אלא הם קדם הנחות הגיוניות? כלומר, ייתכן וגם ניתן להביא לכך הוכחה מהפוסקים, אולם באופן עקרוני גם ולא הייתה הוכחה ישירה, הרי שזה פשוט ברמה ההגיונית. רק אציין שהדוגמא הנ"ל היא רק המחשה, תאורטית ייתכן שזו דווקא שאלה טובה וכו'.
 
שאלה דומה: האם יש גבולות למצוות שמעבר עליהן לחומרא אינו 'יראת שמים' אלא טיפשות? דוגמא: נניח ולצורך הדיון כתוב בתורה שאתרוג צריך להיות צהוב, האם לדעתך אדם שמדקדק באמצעות זכוכית מגדלת ולתור אחר כל נקודה ונקודה באתרוג ולבדוק שמא זה צהוב או חלילה וחס נקודה עם גוון אחר – זו כבר טיפשות? כעת אנסה להסביר יותר: אני מבין שהקו מאוד לא חד, אבל בהנחה שיש קו (יש?), האם שאתה שומע סיפור על אדם כזה – ששואל ומתייעץ וכו' וכו' ובודק באמצעות עוד מכשיר ועוד מכשיר וכו' – האם שאתה שומע על כזה אדם אתה מהרהר "אמנם איני חושב שזה המכוון בדיוק של התורה, אבל באמת זו דרגה דתית גבוהה, ואין ספק שהקב"ה שמח מכך", או שאתה מהרהר שזהו סתם בורות והתנהלות לא הגיונית. למעשה, גם את זה אפשר לחדד לשתי שאלות: (א) האם אדם כזה הוא ירא-שמים יותר? (ב) האם התורה 'שמחה' מכך? ייתכן שאמנם זו טיפשות והתורה לא כיוונה לכך, אבל התנהגות זו מצביעה על יראת שמים (אינדיקציה).
 
עכ"פ מה דעתך על כך?