האם יש אמת בפסיכואנליזה ?

כמובן שאיני מומחה וקשה לסמוך על דבריי. שאלות כאלה תמיד תמוהות בעיניי, שהרי נניח שאומר לך שאין לי אמון בזה. למה שתאמין לי ולא לפסיכולוגים רבים שאומרים אחרת? במה אני עדיף עליהם? אבל אם אתה שואל בכל זאת לא אמנע מלומר את דעתי. להתרשמותי הפסיכואנליזה (אגב, יש כמה. וזה גופא מאושש מאד את דבריי) אינו אלא אוסף הזיות שטותיות וחסרות כל בסיס. אגב, יש קשר בין שתי שאלותיך: אם זה היה נכון סביר שהטיפול בשיטות הללו היה אמור להועיל. להתרשמותי גם במקרים, הנדירים מאד להערכתי, שטיפול פסיכולוגי באמת מועיל במשהו (מעבר לפלצבו כמובן, שבמחקר בפסיכולוגיה מאד קשה לנטרל את השפעתו), אני מתרשם שזה לא בגלל ידע פסיכולוגי סדור או תמונת נפש אמינה, אלא אינטואיציות טובות של המטפל (שכמובן הידע יכול אולי להועיל לו לגבש אותן). אין כאן דיסציפלינה וידע דיסציפלינרי שניתן להשתמש בו באופן שיטתי. ועובדה היא שמספר השיטות הוא כמספר המטפלים והמטופלים וכולם טוענים להצלחות (ואני מפקפק גם בזה). אגב, אציין שיש לי על כך הסכמות (וז"ל: "עברתי בין בתרי דבריו וראיתי כי טוב, נטע נאמן צנצנת המן…") מכמה פסיכולוגים מנוסים ששוחחתי עמם על כך (אלה שחברים מספיק קרובים שלי שמוכנים לדבר ביושר ולוותר על המשחקים והכבוד המקצועי). בפסיכיאטריה זה קצת אחרת כמובן, אבל גם שם הרכיב הנפשי חמקמק מאד ומשפיע מאד, ולכן גם זה לא ממש גוף ידע מדעי רגיל. אמנם כבר כתבתי כמה פעמים שהפסיכואנליזה של פרויד היא יצירה גאונית, אף שאין בה ממש. הוא המציא יש מאין שפה שלימה שאפשר לנסח בה היפותזות בפסיכולוגיה ולדון בה באופן יותר שיטתי. גם אם השפה הזאת הזויה ומומצאת היא לפחות מאפשרת שיח שיטתי יותר ובדיקה של היפותזות.