החלוצים

י"ד כתב:

שלום לרב,
בהקשר של השאלה הקודמת האם ניתן לראות את החלוצים כסוג של שבתאים כמו שתיאר זאת גרשום שלום? החלוצים טענו שלא ניתן להקים מדינה יהודית תוך שמירה על תורה ומצוות לא רק בהיבט הנפשי הפאסיבי של היהודים הדתיים אלא גם מבחינה טכנית (עבודות בשבת, ביטחון, תחזוק תשתיות ועוד). אתה שומע את הטענה הזו עד היום בהקשר של עבודות הרכבת בשבת ועוד. הם לא היו שבתאיים מבחינה רשמית, קודם כל כי אין יותר שבתאי צבי וחוץ מזה שהחילוניות נתנה להם כסות נוח אולם למעשה הם מאמינים נסתרים אשר אנוסים על פי מחשבתם להיות חילוניים כדי להחזיק את המדינה היהודית.
בהקשר זה דומני שגם החזון אי”ש כך סבר. על פי הביוגרפיה של בני בראון הסיבה שעל פי החזון אי”ש לא ניתן להשתתף במפעל הציוני וצריך לפרוש למדבריות היא ההתנסות שלו עם המושבים של פא”י ששכנעה אותו שההשתתפות של אדם במפעל הציוני מביאה את האדם בהכרח לעגל פינות מבחינה הלכתית. גם הרב קוק שהיה מיקל הרבה יותר הגיע לקרע דומה עם הקיבוץ הדתי על רקע חליבה בשבת. הקרע נמנע רק כתוצאה מהמצאת מכונת החליבה האוטומטית.
דומני שאם זה נכון אז גם לפי הרב מדובר במאמינים לא מודעים ולא באתיאסטים.

יש כאן ערבובים גדולים.
שבתי צבי היה אדם מאמין ששיבש את עיקרי האמונה וההלכה. לכן לגביו יש תופעה ופרשנות כזאת. אבל החלוצים כלל לא היו מאמינים ולכן הבעיה לא הייתה שהם שיבשו את העיקרים אלא לא האמינו כלל. לא קרב זה אל זה.
והשיקול של החזו"א היה רק תכליתי. זה היה חשש ממה שיקרה ולא קשור לשיפוט של המעשים והעושים עצמם.

כלומר מבחינתך "נחה עליו רוח ה'" היא ביטוי מושאל להתעוררות עצמית של השופט ולא סוג של נבואה מלמעלה המעוררת את האדם לפעולה?

ייתכן. אבל גם אם הרוח באה מה', זה לא שייך באדם שאינו מאמין ולא קשור אליה. לא קרב זה אל זה. וגם אם ה' העיר אותו, עדיין אין לזה ערך דתי. אני שופט את האדם ולא את ה' שהעיר אותו.