שאלה על שיקול דעת

שלום הרב מיכי,

אני מנסה להבין את תפיסתך לגבי שיקול דעת ליברטני, ונראה לי שעדיין לא תפסתי נקודה יסודית.

אם הבנתי נכון, שיקול הדעת אינו תוצאה של שרשרת סיבתית, אך גם אינו שרירותי. האדם עצמו הוא זה ששופט, והשיפוט הוא פעולה חופשית של הסובייקט.

הקושי שלי הוא זה:

כאשר אני מבין שטענה מסוימת נכונה (למשל ש־2+2=4), איני מרגיש שבחרתי להבין זאת. אני פשוט רואה שזו האמת, ואיני מסוגל להבין אחרת באותו רגע.

אם כך, באיזה מובן השיפוט הזה הוא חופשי? הרי לא הייתה לי אפשרות לשפוט אחרת.

ואם התשובה היא שהשיפוט הוא “אני”, ולא משהו שפועל עליי, עדיין איני מבין מה פירוש הדבר. אם איני יכול לבחור כיצד אשפוט או מה אבין, מדוע אין לומר שהשיפוט פשוט כפוי עליי, גם אם הוא אינו כפוי על ידי גורם חיצוני?

במילים אחרות: מהו בדיוק ההבדל, לשיטתך, בין “אני פשוט מבין” לבין “אני מוכרח להבין כך”? מדוע הראשון נחשב פעולה חופשית של הסובייקט, ואילו השני היה דטרמיניזם?

אשמח אם הרב יוכל להסביר את ההבחנה הזו, משום שזו הנקודה שבה אני מרגיש שאני עדיין לא מבין את הליברטניזם