שאלה על שיקול דעת

אני מבין ששיקול הדעת מתבטא גם בבחירת האסטרטגיה לפתרון בעיה. אבל לאחר שבחרתי אסטרטגיה ובסופה השתכנעתי שטיעון מסוים נכון — פעולת ההשתכנעות עצמה, האם גם היא אקט חופשי של שיקול דעת, או שהיא כבר כפויה על ידי מה שהבנתי? אם גם היא חופשית, באיזה מובן? ואם לא, איפה בדיוק עובר הגבול בין שיקול הדעת החופשי לבין ההבנה שנכפית על האדם?

כדי להבין היכן עובר הגבול, יש לחלק את תהליך ההגעה למסקנה לשני שלבים נפרדים.

השלב הראשון הוא ההיווכחות הראשונית בטענה או עצם ההבנה שלה. השלב הזה יכול להיות כפוי עליך. זהו תהליך חישובי או תפיסתי. בדיוק כפי שכאשר אתה פוקח את עיניך ורואה קיר מולך, המראה הזה כפוי עליך ואינך בוחר לראות אותו, כך גם התחושה הראשונית שמסקנה מסוימת הגיונית כפויה עליך. אם כי, גם זה לא בהכרח תמיד כך.

השלב השני הוא שלב אישור האמת, וכאן יכולה להיכנס לפעולה מערכת הבקרה ושיקול הדעת החופשי. לאחר שההבנה צפה בתוכך, אתה הוא זה שמחליט האם לאשר את הטענה הזו שנראית לך אמיתית, לתת בה אמון ולאמץ אותה כמסקנה סופית.

עליך להבחין היטב בין שני סוגים של "כפייה": מצב שבו המחשבה כפויה עליך על ידי המבנה המוחי והנסיבות (שזה דטרמיניזם), לבין מצב שבו אתה "כפוי" על ידי הכרת האמת. כאשר אתה שוקל טיעונים, מתבונן בהם, ומכריע שההוכחה נכונה – אי אפשר לומר שהמסקנה כפתה את עצמה עליך באופן דטרמיניסטי. להפך: העובדה שכעת אתה משוכנע ומרגיש "כפוי" לאמת מסוימת, היא התוצאה של שיקול הדעת החופשי שהפעלת בעצמך, ולא הסיבה לו.

אפשר להמחיש זאת דרך דוגמה של אשליות: כאשר אתה חווה פטה מורגנה, המוח שלך והחושים כופים עליך לראות מים מרצדים. ההיווכחות הזו כפויה עליך. אך כאן נכנס שיקול הדעת המבקר, שיכול להחליט שלא לאמץ את התצפית הזו כאמת. באותו אופן, כאשר מופיעה אצלך תובנה שכלית או אינטואיציה לגבי נכונותו של טיעון, ההופעה שלה אמנם אינה נתונה לבחירתך, אך ההכרעה האם לסמוך עליה ולאשר אותה כאמת היא האקט החופשי של שיקול הדעת.

תודה רבה.

אם אני מבין נכון, בשלב השני אני מפעיל שיקול דעת חופשי ומאשר (או לא מאשר) את מה שנראה לי נכון.

אבל לאחר שהפעלתי את שיקול הדעת הזה, אני כבר לא יכול בכנות לאשר את ההפך. כלומר, אם שופט בחן את הראיות והגיע למסקנה שהנאשם אשם, הוא כבר לא יכול פשוט להחליט לזכות אותו, כי מבחינתו זו כבר אינה האמת.

השאלה שלי היא: באיזה מובן היה יכול להכריע אחרת?

האם הכוונה היא שבאותו מצב בדיוק, עם אותן ראיות ואותו אדם, שיקול הדעת היה יכול באמת להגיע למסקנה אחרת? או שהכוונה היא רק שאילו שיקול הדעת שלו היה מתפתח אחרת, אז ממילא גם המסקנה הייתה אחרת?

בנוסף, יש לי קושי נוסף:

איך אפשר להגדיר את ההכרעה הזו כחופשית, אם אדם אינו יכול להאמין כרצונו?

הרי לא מעט אנשים אומרים דברים כמו: “הלוואי שהייתי מאמין באלוהים, אבל אני פשוט לא מצליח להאמין.”

לכאורה, המשפט הזה נשמע כאילו האמונה שלהם נכפית עליהם. הרצון שלהם הוא להאמין, ובכל זאת הם אינם מסוגלים. אז באיזה מובן אפשר לומר שהאמונה או ההכרעה השכלית שלהם חופשיות? מה ההבדל בין מצב כזה לבין כפייה?

אני מרגיש שזו בדיוק הנקודה שאני עדיין לא מצליח להבין

מתנהלים כאן שלושה דיונים מקבילים באותו נושא עצמו. אענה עוד פעם ובזה אעצור.

השופט שוקל בדעתו ומגיע למסקנה. הוא יכול היה להגיע למסקנה שונה. עובדה ששופטים שונים מגיעים למסקנות שונות על בסיס אותו חומר ראיות. השאלה האם זה דטרמיניסטי, מקרי, או שיקול דעת. מה שקורה אחר כך אינו חשוב. מצדי שיהיה דטרמיניסטי. כל החלוקה הזאת בין השלבים היא מלאכותית.
חוסר היכולת לאמץ שקר אינו דטרמיניזם! כפייה דטרמיניסטית פירושה שמבנה המוח שלך כופה עליך את המסקנה בתהליך עיוור, חישובי ומכני, ללא קשר לאמת. לעומת זאת, בשאלות מורכבות כמו קיום אלוהים או תיאוריות מדעיות, יש שיקולים לכאן ולכאן, ואתה מפעיל שיקול דעת חופשי כדי להכריע מה סביר יותר. כשאתה מכיר במשהו כאמת (למשל ש-2+2=4 או המסקנה שהגעת אליה לגבי אלוהים), אתה הוא זה שהחליט שזו האמת, ולכן היא אינה כפויה עליך מגורם חיצוני או ממנגנון מוחי עיוור. אחרי שהגעת אליה אתה אכן נוהג לפיה.
בשורה התחתונה: העובדה שאתה נאמן למסקנה שאליה הגעת, ואינך יכול להחליט סתם כך לחשוב ההפך ממה שנראה לך נכון, אינה הופכת אותך למכונה. אדרבה, היא מעידה שאתה אדם אוטונומי שמפעיל שיקול דעת אינטלקטואלי.

אז הרב בעצם טוען, שכן הכרעה היא תוצאה של החלטה.כי כתבת ״אתה הוא זה שהחליט שזאת האמת״

האם נכון?
אחרת עדיין לא מובן לי איך זה חופשי ללא יכולת להחליט או להכריע.

במידה ולא תענה, אז תודה רבה בכל זאת!

אכן

אז הרב בעצם טוען, שכן הכרעה היא תוצאה של החלטה.כי כתבת ״אתה הוא זה שהחליט שזאת האמת״

האם נכון?
אחרת עדיין לא מובן לי איך זה חופשי ללא יכולת להחליט או להכריע.

במידה ולא תענה, אז תודה רבה בכל זאת!

אבל שוב, לצד זאת, אדם לא יכול לבחור שבעיניו סביר שיש אלוקים.

או ש2+2 שווה 5
לא בגלל שזה לא האמת, אלא כי עובדתית, הוא לא מצליח להאמין בזה.
או שהוא מאמין בזה או שלא.
אז האמונה הזאת, עדיין לא ברור לי איך היא תוצאה של שיקול דעת חופשי.

הרי גם אם היה רוצה, הוא לא יכול, אבל לא רק החל מהרגע שהחלטה הופיעה, אלא אפילו לפניה.

האמת שקצת מסובך להסביר את זה, וזה לא נראה שהתחושה הבסיסית של בן אדם זה שהוא ריבון לאמונות שלו ולדעות שלו.

אני באמת לא מצליח לתפוס את זה עד הסוף.
אם הרב שוב יכול להסביר אודה לו מאוד.
או האם הרב מתכנן חושב לעשות סדרת שיעורים בנושא.

מאוד אשמח לתגובה מהרב
הנושא מאוד מטריד אותי ואני לא מצליח להגיע ולהבין את עיקר הדבר.
אם הרב יוכל להסביר ולענות על מה שכתבתי, אשמח.
תודה רבה

אבל שוב, לצד זאת, אדם לא יכול לבחור שבעיניו סביר שיש אלוקים.

או ש2+2 שווה 5
לא בגלל שזה לא האמת, אלא כי עובדתית, הוא לא מצליח להאמין בזה.
או שהוא מאמין בזה או שלא.
אז האמונה הזאת, עדיין לא ברור לי איך היא תוצאה של שיקול דעת חופשי.

הרי גם אם היה רוצה, הוא לא יכול, אבל לא רק החל מהרגע שהחלטה הופיעה, אלא אפילו לפניה.

האמת שקצת מסובך להסביר את זה, וזה לא נראה שהתחושה הבסיסית של בן אדם זה שהוא ריבון לאמונות שלו ולדעות שלו.

אני באמת לא מצליח לתפוס את זה עד הסוף.
אם הרב שוב יכול להסביר אודה לו מאוד.
או האם הרב מתכנן חושב לעשות סדרת שיעורים בנושא.

יש דברים שאינם תוצאה של שיקול דעת כמו 2+2=5. גן בבחירה ערכית יש דברים שלא אעשה או שכן אעשה בלי דיקול דעת. אני לא ארצח בלי שיקול דעת (זהו חלון הבחירה של הרב דסלר).

תודה רבה הרב