האם יש לרב יושר אינטלקטואלי לגבי הזוהר?

תודה על המענה המפורט. ברצוני להשיב בקיצור יחסי אך באופן ממוקד לפי הנקודות שעלו.

1. לגבי טענת ה”אורקל מדלפי”

אני מבין את הביקורת, אך נדמה לי שההשוואה ל”אורקל מדלפי” מפספסת את אופי הטענה כאן.

הטענה שלי אינה שמדובר בתיאור כללי של שחיתות או מצוקה, אלא בדפוס משולב:
תיאור של מצב חברתי־רוחני בתוך החברה היהודית עצמה, זהות פנימית של גורמים הפועלים מתוכה (“ערב רב”), יחס שיטתי ומתמשך ללומדי תורה, ותיאור של מנגנון של צמצום/הגבלה כלכלית כלפיהם.

אפשר כמובן לטעון שהדפוס עדיין ניתן להתאמה רחבה, אך לא ברור לי שנכון למחוק את עצם השאלה באמצעות האנלוגיה ל”אורקל מדלפי”, כאילו אין כאן שום תוכן מבחין.

2. על שאלת הנוסטרדמוס והפרכה עקרונית

הנקודה שלי לא הייתה שכל טקסט עתיק הוא נבואה אמיתית אם מוצאים בו התאמה כלשהי.

הבעיה שאני מעלה היא אחרת:
אם הקריטריון הוא שכל התאמה נחשבת בדיעבד כעמימות, וכל כשלון נחשב כהסבר אד־הוק, אז מתקבלת מסגרת שבה אין אפשרות עקרונית להבחין בין טקסט נבואי לבין טקסט שאינו כזה.

כלומר, לא מדובר בהוכחה אלא בשאלה מתודולוגית: מהו הרף שמאפשר בכלל לומר שטקסט “לא אומר כלום על המציאות” לעומת “יש בו מידע על המציאות”.

3. סמכות לעובדות מול משקל מסורתי

אני מקבל את ההבחנה בין סמכות הלכתית לבין טענות על מציאות.

אבל מכאן לא נובע בהכרח שיש להתייחס לטקסטים מסוג זה כאל אגדה בלבד. גם אם אין כאן “חובת קבלה”, עדיין ייתכן שיש כאן משקל רציני, כלומר כאשר טקסט נתפס במסורת כעמוק וכמתאר מציאות רוחנית, לא ממהרים לבטל התאמות כל כך מובהקות כלאחר יד.

4. שאלת המשמעות הפנימית

וכאן הנקודה המרכזית שלי:

אם מקבלים, אפילו באופן חלקי, שהזוהר מתאר מצב ממשי, אז קשה בעיניי לעצור ברמת “יש התאמה חלקית וזה מעניין”.

כי בתוך השפה של הזוהר עצמו התיאור הזה אינו ניטרלי, אלא חלק ממערכת מושגית רחבה יותר — הכוללת הבחנות בין כוחות שונים בתוך האומה, בין מי שמקדמים את תהליך הגאולה לבין מי שמעכבים אותו (“ערב רב”), ובין תפקידם של לומדי התורה בדור זה.

כלומר, אם מקבלים את רמת הריאליות של התיאור, עולה באופן טבעי גם השאלה כיצד מבינים את המושגים הפנימיים של אותה מערכת — ולא רק את עצם ההתאמה החיצונית.

ולכן זה לא ״סופר מסוכן״ להסיר מכאן מסקנות במצב כזה ברור.

5. לגבי שאלת החרדים שאינם לומדים

הטענה שלי אינה נוגעת לכלל הציבור החרדי כמובן, אלא רק לתלמידי חכמים שבהם שבאמת לומדים ברצינות. הרחבת הדיון לכלל האוכלוסייה החרדית אינו נכון כמובן, ואין צורך בכך. גם בלעדיו יש תיאור מובהק בזוהר לימינו.

בברכה

לתועלת הדיון, הרב והקוראים, אצרף כאן ציטוט חלקי מהזוהר שנכתב לפני למעלה מאלף שנה (כמקובל הן בציבור התורני והן במחקר, להבדיל) שלטענתי משקף בצורה מדהימה את המציאות של ימינו:
וְאִתְהֲדָרוּ אִינּוּן עֵרֶב רַב – רַעֲיָין עַל יִשְׂרָאֵל עָאנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִתְּמַר בְּהוּ (יחזקאל לד) "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם", וְלֵית לוֹן יְכוֹלֶת לְמֶעְבַּד טִיבוּ עִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא מְסוֹבְבִים מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וּמַחֲרִימִין עֵרֶב רַב בֵּינֵייהוֹן דְּלָא יָהֲבִין לוֹן בְּאַתְרִין סַגִּיאִין אֶלָּא דָּבָר קָצוּב דְּלָא יְהֵא תְּקוּמָה לִנְפִילוּ דִּלְהוֹן וַאֲפִילּוּ חַיֵּי שָׁעָה.
וְכָל חֲכָמִים וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא – בְּצַעֲרָא, בְּדוּחְקָא, בִּיגוֹנָא, חֲשִׁיבִין כִּכְלָבִים (איכה ד) "בָּנִים הַמְסוּלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת", דְּלָא אַשְׁכָּחוּ אַכְסַנְיָא בֵּינַיְיהוּ.
וְאִינּוּן עֵרֶב רַב – אִינּוּן עַתִּירִין בְּשַׁלְוָה, בְּחֶדְוָוא, בְּלָא צַעֲרָא, בְּלָא יְגוֹנָא כְּלָל, גַּזְלָנִין מָארֵי שׁוֹחַד – דְּאִינּוּן דַּיָּינִין רֵישֵׁי עַמָּא, (בראשית ו) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם", עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (איכה א) "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ".

תגיד לי, ירדת מדעתך? הקטע העמום וחסר המשמעות הזה הוא הקטע שגורם לך להתרגשות כזו? הגיוני יותר להתלהב מסיפורי צדיקים על הרב שך.

איש האמת (שהגזים כבר בשם המשתמש), לקרוא לקטע הזה "עמום וחסר משמעות" זו פשוט חוסר הבנה בסיסי. אין פה שום דבר עמום; הטקסט מתאר מודל מדויק להפליא, שמתאים למציאות הנוכחית בצורה מצמררת.
בוא נפרק את ה"עמימות" הזו, כלשונך), לנתונים עובדתיים מתוך לשון הזוהר:
1. זהות השלטון: הזוהר קובע שמי שינהיג וישפוט את העם יהיו אותם "ערב רב" – "דְּאִינּוּן דַּיָּינִין רֵישֵׁי עַמָּא" (שהם הדיינים וראשי העם). הם מתוארים כבעלי כוח ושררה, עשירים ושלווים, אך מושחתים ונוקטים בחמס וגזל.
2. המדיניות הכלכלית המכוונת: הזוהר מתאר מנגנון של מניעת תקציבים מלומדי התורה – "דְּלָא יָהֲבִין לוֹן… אֶלָּא דָּבָר קָצוּב" (שלא נותנים להם אלא דבר קצוב/מצומצם ביותר [תרגמתי לעברית בשבילך]).
3. המטרה הפוליטית של הקיצוץ: כאן מגיע הדיוק המדהים – הזוהר מסביר שהמטרה של קציבת התקציבים המינימלית הזו היא מכוונת: "דְּלָא יְהֵא תְּקוּמָה לִנְפִילוּ דִּלְהוֹן" (כדי שלא תהיה תקומה לנפילתם של התלמידי חכמים ח״ו). כלומר, חנק כלכלי שמטרתו למוטט את עולם התורה, ולא (רק) כדי לנסות לגייס את החרדים. ושוב, כאן באה הבהרה שוודאי שהזוהר לא מדבר על כל החרדים, אלא אך ורק על תלמידי החכמים שביניהם.
4. המעמד החברתי והביזוי: בזמן שהערב רב שרויים בשלווה, הרי שתלמידי החכמים ויראי החטא נמצאים "בְּצַעֲרָא, בְּדוּחְקָא, בִּיגוֹנָא", והיחס הציבורי אליהם הוא של השפלה וביזוי עמוק – "חֲשִׁיבִין כִּכְלָבִים", ונחשבים ככלי חרס בזויים בראש כל חוצות.
כעת תסתכל על החדשות בשנים האחרונות: המאבקים המשפטיים והציבוריים חסרי התקדים סביב מעמד לומדי התורה, עצירת התקציבים המוחלטת והמכוונת לישיבות, השיח הציבורי העוין והמבזה כלפי מי שתורתו אומנותו, וכל זה מובל באורח ישיר על ידי מערכת המשפט וראשי השלטון ("ערב רב, אינוי דיינין רישי עמא, ׳היו צריה לראש׳").
אם אתה מכיר עוד דור אחד בהיסטוריה שבו שופטים ומנהיגים מתוך עם ישראל (לא פריצים גויים או שלטון קומוניסטי זר) ניהלו מלחמה תקציבית וממסדית כזו בתלמידי חכמים (ושוב, חלק מהחרדים ודאי תלמידי חכמים רציניים) – אתה מוזמן להצביע עליו. עד אז, לפתור טקסט כל כך ספציפי וברור במילים "עמום וחסר משמעות" זו פשוט בדיחה.

יש בנותן טעם לצרף את הסרטון הזה, לא כדי להביא ראיה מוכחת ממנו או לפתוח פלפול עליו, אלא כדי להראות שהגיע הזמן לצאת מהתמימות: כשאחד מעורכי הדין של העותרים נגד עולם התורה נתפס במיקרופון פתוח אומר ״זה יגמור את זה, אנחנו נפרק את עולם התורה״, ברור שהמניע מאחורי המאבק הזה עמוק ורחב בהרבה מסתם רצון טכני לגייס כמו שרבים מנסים להציג.
https://www.okn.co.il/news/28005/

לא הבנתי דבר פשוט – למה אתה קורא לחרדים תלמידי חכמים???

אדון יוסי כהן, הקשקושים הללו לא מוסיפים לך כבוד (בלשון המעטה), תירגע במהירות.
ולא, החרדים אינם תלמידי חכמים, וגם אינם שום דבר ממשהו שקשור לכך.

@אני, לא קראתי לא אמרתי שכל החרדים הם תלמידי חכמים, אלא שהתלמידי חכמים שרודפים אותם בימינו הם חרדים.
לא הבנת את הלוגיקה של הטענה. לא אמרתי שכל החרדים הם תלמידי חכמים, אלא שהתלמידי חכמים שנרדפים כיום הם מהציבור החרדי. הערב רב נלחם בעולם הישיבות, ולכן תלמידי החכמים שיושבים ולומדים שם הם אלו שסופגים את הקיצוצים והביזוי שהזוהר מתאר בפרוטרוט.

@איש האמת (שממשיך להתרחק ממנה),
* אם כוונתך לכלל הציבור החרדי – הרי שמדובר בשטות. בתוך הציבור הזה יש את גדולי תלמידי החכמים של הדור שלנו. קח לדוגמה את הגאון רבי בונם שרייבר, ההשקפות שלו אולי לא מוצאות חן בעיניך, אבל הגאונות, הלמדנות והידענות שלו הופכות אותו לאחד מגדולי הת"ח בדורנו. לפטור דמויות כאלה כ"חוסר קשר לתלמידי חכמים" (״החרדים… אינם שום דבר ממשהו שקשור לכך״) זה פשוט מגוחך.

אם כוונתך לבחורי הישיבות ואברכי הכוללים (אלו שאת תקציביהם מקצצים, ושואפים לגייס את הבחורים) – כפי שכבר הבהרתי בתגובתי הקודמת, אני לא אפולוגטי וברור שאיני טוען שכל בחור ישיבה הוא תלמיד חכם. ממש לא. אבל בד בבד, ברור לכל מי שמכיר את עולם הישיבות שיש ביניהם הרבה בחורים ואברכים שהם תלמידי חכמים משופרא דשופרא.
התלמידי חכמים האלה, שנמצאים בתוך המגזר החרדי, הם אלו שסופגים כיום את הקיצוצים, הרדיפה והביזוי הציבורי שהזוהר תיאר במדויק. במקום לענות לגופם של הנתונים שהצגתי לך מהטקסט, בחרת לברוח להכללות פשטניות ושגויות. הטקסט של הזוהר נשאר בעינו – וההתאמה שלו לימינו מדויקת מתמיד.

ונחתום בקצירת האומ׳ר בדברי הזוהר, המתאים את המציאות של ימינו בצורה מדויקת להפליא:
וּמַחֲרִימִין עֵרֶב רַב** [ומבאר הגר"א: "שהן עזי פנים שבישראל שיתבררו מהן"] בֵּינֵייהוֹן דְּלָא יָהֲבִין לוֹן [לתלמידי חכמים]… אֶלָּא דָּבָר קָצוּב דְּלָא יְהֵא תְּקוּמָה לִנְפִילוּ דִּלְהוֹן… וְאִינּוּן עֵרֶב רַב – אִינּוּן עַתִּירִין בְּשַׁלְוָה, בְּחֶדְוָוא, בְּלָא צַעֲרָא, בְּלָא יְגוֹנָא כְּלָל, גַּזְלָנִין מָארֵי שׁוֹחַד – דְּאִינּוּן דַּיָּינִין רֵישֵׁי עַמָּא, (בראשית ו) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם", עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (איכה א) "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ".

כמו כן הזוהר (שם) מפליא לתאר את הצער שיהיה לתלמידי החכמים: חֲכָמִים וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא – בְּצַעֲרָא, בְּדוּחְקָא, בִּיגוֹנָא, חֲשִׁיבִין כִּכְלָבִים, "בָּנִים הַמְסוּלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת" (איכה ד).
ותשאל חילוני ממוצע בימינו*, הוא יגיד לך שחרדי (ושוב, להזכירך יש בין החרדים תלמידי חכמים רציניים) הוא כמו כלב ויותר מזה (קראתי תגובות באתרי חדשות, יש שם תגובות הרבה יותר חמורות מזה).
*[(וכמובן, אין כוונת הזוהר לומר שכל חילוני הוא ערב רב. ממש לא. הזוהר כאן ספציפית לא מדבר על הערב רב אלא על היחס הכללי שיהיה כלפי תלמידי חכמים, וזה פשוט. את דברי הזוהר בעניין הערב רב הבאתי לעיל בפירוט והסבר).]

מהרב עמיטל מובא שפעם שאל אותו תלמיד, מדוע אינו נוהג בחומרה מסוימת, שעליה אמר ה'משנה ברורה' שראוי לירא שמים להחמיר. והשיב לו: "כשאתה קורא ב'משנה ברורה' פנייה לירא שמים, אתה משוכנע שהכוונה אליך. לי אין יומרות כאלו".

סיפור דומה על הרב מבריסק שראוהו שותה מים חוץ לסוכה. ובשו"ע מבואר שירא שמים יחמיר לא לעשות זאת. הוא אמר שהוא אינו מהמחמירים, שכן לא הגיע לדרגה הזאת. ומה שהוא חושש לכל השיטות זה רק היכא שיש חשש שלא ייצא ידי חובת עיקר הדין. אבל עניין שכל כולו אינו אלא חומרא הוא לא במדרגה הזאת.

@י.ד, הסיפור עם הרב עמיטל יפה, אבל אני לא בטוח שהוא נוגע לענייננו. שם מדובר בהכרה אישית ביחס למדרגה רוחנית, ואילו כאן מדובר בשאלה פרשנית: האם תיאור בפרוטרוט של הזוהר מתאים לתהליכים שאנחנו רואים במציאות של ימינו. אם לדעתך ההשוואה שגויה, אשמח לשמוע איפה בדיוק. ראה לעיל שפירטתי בהרחבה את עיקר דברי הזוהר.

הרב מיכי ואיש האמת, הניסיון לפתור טקסט כל כך ספציפי בטענות של ״כבר היה לעולמים״ או ״זה עמום וחסר משמעות" הוא פשוט טעות.

אני חוזר ומאתגר אתכם: אם אתם מכירים עוד דור אחד בהיסטוריה שבו שופטים מתוך עם ישראל (ולא פריצים גויים, שלטון קומוניסטי זר וכדומה) ניהלו מלחמה תקציבית וממסדית כזו בתלמידי חכמים – אתם מוזמנים להצביע עליו **(וכמו שמגדיר הזוהר במדויק על הנהגת אותם זמנים: "וְאִינּוּן עֵרֶב רַב – אִינּוּן עַתִּירִין בְּשַׁלְוָה, גַּזְלָנִין מָארֵי שוחַד, דְּאִינּוּן דַּיָּינִין רֵישֵׁי עַמָּא, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר 'הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ'").

ניסיון לחנוק כלכלית את עולם התורה מבפנים (העו״ד שעתר לבג״ץ ואמר ״זה יגמור את זה, נחריב את עולם התורה״, ראו מקור לעיל), דרך מערכת משפט ושלטון העם, זהו תקדים היסטורי מובהק (הזוהר מתאר ממש את המנגנון הכלכלי המצמצם הזה: "וּמַחֲרִימִין עֵרֶב רַב בֵּינֵייהוֹן דְּלָא יָהֲבִין לוֹן [לתלמידי חכמים] בְּאַתְרִין סַגִּיאִין אֶלָּא דָּבָר קָצוּב, דְּלָא יְהֵא תְּקוּמָה לִנְפִילוּ דִּלְהוֹן").

המציאות שבה תלמידי החכמים ואנשי החיל נרדפים ומבוזים על ידי שופטי העם היא היא אותה מציאות שהזוהר מתאר ("וְאִתְהֲדָרוּ אִינּוּן עֵרֶב רַב – רַעֲיָין עַל יִשְׂרָאֵל… וְלֵית לוֹן יְכוֹלֶת לְמֶעְבַּד טִיבוּ עִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים). וכן התלמידי חכמים בדורנו שחווים בדורנו ביזיון רציני (״התלמידי חכמים מבוזים בגלותא בתראה״ [הגר״א על הזוהר שם]).

וכן הביזוי האדיר לתורה ("דְּחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח בֵּינַיְיהוּ [אצל הערב רב]״)

על כן, הנסיונות שלכם להתעלם מהזוהר ולדחות אותו בקש אינם אלא טעות מרה.

איך אתה יודע על אילו תלמידי חכמים הזוהר דיבר? הגמרא אומרת שתלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו. האם יש בהם דעת? הגמרא אומרת שגדול תלמוד המביא לידי מעשה והלכה פסוקה שצריך להלחם לעזרת ישראל מיד צר (פסוק מפורש אומר זאת "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם"), האם אותם אנשים יוצאים להלחם בצר הצורר אותנו כפשוטו? אז איך ניתן לקרוא להם תלמידי חכמים שעליהם דיבר הזוהר? סתם אתה פועל מתוך דמיונות ואז דורש מאיתנו גם להאמין בהם. אני לא צריך את הזוהר להרגיש שאני חי מתוך גאולה. סתם להתבונן סביב ולראות שזכיתי למה שאבותי לא זכו 2000 שנה. אולי אם תוציאו את הראש מהספר ותתבוננו סביב תתחילו לראות את המציאות ולא את הדמיונות שלכם.

@י.ד, הניסיון שלך להפקיע את הגדרת "תלמיד חכמים" מלומדי התורה בדורנו באמצעות פלפולים פוליטיים או מניפולציות של המושג "דעת" לא מחזיק מים – לא הלכתית ולא מול המציאות.
אענה על טענותיך אחת לאחת למצוא חשבון.

1. "איך ניתן לקרוא להם תלמידי חכמים?"
גם תלמיד חכם שאין בו דעת (לשיטתך) – הוא עדיין תלמיד חכם. מעבר לכך, קביעתך המוחלטת לגבי חובת הצבא מתעלמת מכח הגנתה של התורה, בזכות "שערי ירושלים" שעוסקים בתורה – עם ישראל עומד במלחמה. אך גם אם נניח לרגע לצורך הדיון שהם טועים בהבנת חובתם ההלכתית, ממתי טעות בפסיקה או השקפת עולם שונה מפקיעה מאדם את עמל התורה שלו, את בקיאותו ואת גדרו כתלמיד חכם? ודאי שאין זה כך.

2. אשליית הגאולה והמציאות בשטח

צר לי לבשר לך, אבל המציאות הנוכחית רחוקה מלהיות הגאולה השלמה. המצב המורכב כעת – הרדיפות, השנאה וביטול תקציבים לתלמידי חכמים – הוא בדיוק התקופה המתוארת בזוהר כסוף הגלות האחרונה – ועליה בדיוק מדבר ספר הזוהר, כאשר הוא מתאר כיצד הערב רב מתעללים בלומדי התורה על ידי גזירות שלא לתת להם כסף.
ההצעה שלך "להוציא את הראש מהספר ולהתבונן סביב" היא בדיוק מה שאני עושה. כשמסתכלים על המציאות המטורפת של השנים האחרונות, רואים כיצד דברי הזוהר מתממשים בצורה מדויקת ומצמררת, שלב אחר שלב:

זהות השלטון ומערכת המשפט: הזוהר קובע שמי שינהיג וישפוט את העם בסוף הגלות יהיו אותם "ערב רב" – "דְּאִינּוּן דַּיָּינִין רֵישֵׁי עַמָּא, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר 'הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ'". הם מתוארים כבעלי כוח ושררה, עשירים ושלווים ("וְאִינּוּן עֵרֶב רַב – אִינּוּן עַתִּירִין בְּשַׁלְוָה, בְּחֶדְוָוא, בְּלָא צַעֲרָא"), אך פועלים בחמס וגזל ומחזיקים בעמדות המפתח הציבוריות ("וְאִתְהֲדָרוּ אִינּוּן עֵרֶב רַב – רַעֲיָין עַל יִשְׂרָאֵל").
המדיניות הכלכלית המכוונת: הטקסט מתאר במדויק מנגנון מובנה של מניעת תקציבים ומשאבים מלומדי התורה – "וּמַחֲרִימִין עֵרֶב רב בֵּינֵייהוֹן דְּלָא יָהֲבִין לוֹן בְּאַתְרִין סַגִּיאִין אֶלָּא דָּבָר קָצוּב".
המטרה האמיתית של הקיצוץ: הדיוק פה הוא מדהים. מטרת קציבת התקציבים המינימלית הזו אינה ניסיון "לשלב" או לדאוג לשוויון (כמו שרבים מנסים להציג), אלא מטרה פוליטית מכוונת למוטט את עולם התורה – "דְּלָא יְהֵא תְּקוּמָה לִנְפִילוּ דִּלְהוֹן וַאֲפִילּוּ חַיֵּי שָׁעָה". וראה לעיל הסרטון שצירפתי מבג״ץ.
השנאה לתורה, מעמד החכמים והביזוי הציבורי: בזמן שהנהגת הערב רב חיה בשלווה, הרי שתלמידי החכמים ויראי החטא שרויים במצוקה כלכלית – "וְכָל חֲכָמִים וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא – בְּצַעֲרָא, בְּדוּחְקָא, בִּיגוֹנָא". השיא מגיע בביזוי וברדיפה הישירה של התורה עצמה ושל לומדיה, שנחשבים בעיני השלטון וההמון למטרד מאוס – "וַאֲנִי [משה רבנו, שאורו שופע בתלמידי חכמים שבדור, והן מבוזים בגלות האחרונה, ואור מצטער עמהם(הגר״א)] חֲשִׁיב בְּעֵינַיְיהוּ [בעיני הערב רב] כְּכֶלֶב מֵת דְּסָרַח בֵּינַיְיהוּ, דְּחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח בֵּינַיְיהוּ", עד שהתלמידי מושפלים בעיני ההמון השפלה נוראה ("חֲשִׁיבִין כִּכְלָבִים, 'בָּנִים הַמְסוּלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת'").

בשורה התחתונהה, תפתח את העיניים ותסתכל על מה שקורה בשנים האחרונות: המאבקים המשפטיים חסרי התקדים, עצירת התקציבים המוחלטת והמכוונת לישיבות, הבוז האדיר לתורה עצמה והשיח הציבורי הרחב והעוין שמציג את לומדי התורה באור המבוזה והמשפיל ביותר. כל המערכה הזו מובלת, בדיוק כפי שנכתב, על ידי ראשי השלטון ומערכת המשפט, הערב רב, וההמון שלו.

אני חוזר ומאתגר אותך, במקום לברוח למחוזות הדמיון וההכחשה: האם אתה מכיר עוד דור אחד בהיסטוריה שבו שופטים ומנהיגים מתוך עם ישראל (לא פריצים גויים, לא שלטון של צאר ולא דיקטטורה קומוניסטית זרה) ניהלו מלחמה תקציבית, משפטית, ממסדית ותודעתית כזו בתלמידי חכמים ובעצם לימוד התורה?
אם יש לך דוגמה היסטורית כזאת, תצביע עליה. עד אז, לפתור טקסט עתיק שמנבא במדויק וברמת רזולוציה כזו את המציאות הנוכחית במילים "דמיונות" או "עמום" – זו הבריחה האמיתית מהאמת.

@י.ד, הפסקה האחרונה עם ההאשמות בהודעתי האחרונה מכוונת בעיקר כלפי @איש האמת, אבל אני מאתגר גם אותך כמובן.

אהה, אתה מוכר אופציות לגאולה. טוב, לא מעוניין להשקיע. לעניין לומדי התורה שהזכרת לפי הזוהר הם יכולים להיות גם שדין יהודאין אז אין כאן שום וודאות השקעתית. אני מתחיל לחשוב שאפיק ההשקעה שאתה מציע גובל במשחק בקוביה. אני מציע לך ללכת לעבוד בעבודה נורמלית (אני יודע שחרדים לא יודעים מה זה) שתפרנס אותך בצורה נקיה ובטוחה וכמו שאומרת המשנה באבות טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון.

@י.ד, הניסיון להפוך את הטיעון ההיסטורי והעובדתי שלי בשם הזוהר ל"מכירת אופציות לגאולה" הוא דמיון מפותח שלך, ולא קשור למה שנכתב.
אם היית טורח לקרוא את הדברים כפי שנכתבו, היית שם לב שנושא הגאולה הוזכר על ידי פעם אחת בלבד לאורך כל הדיון – וגם זה קרה אך ורק בתגובה להודעה שלך שהזכירה את הגאולה.
למעט אותה תגובה נקודתית, כל ההודעות שלי – אחת לאחת – עוסקות אך ורק בניתוח המצב העובדתי של ימינו.

הניסיון לברוח מהאתגר שהצבתי לך לעיל באמצעות אמירות לגופו של אדם, בבחינת טענו בחיטים והודה לזכר קודשו, רק מוכיח שאין לך תשובה עניינית לאתגר שהצבתי.
אם יש לך תשובה אמיתית ומבוססת לטענות הממוקדות שהעליתי על המציאות בימינו, אשמח לשמוע. דיבורים על "אפיקי השקעה" ומשחקי קובייה פשוט לא רלוונטיים למה שכתבתי.

אגב, התיאור הוא לא ״היסטורי״ כמו שכתבתי לעיל אלא עכשווי ממש.