האם יש לרב יושר אינטלקטואלי לגבי הזוהר?

תודה על המענה המפורט. ברצוני להשיב בקיצור יחסי אך באופן ממוקד לפי הנקודות שעלו.

1. לגבי טענת ה”אורקל מדלפי”

אני מבין את הביקורת, אך נדמה לי שההשוואה ל”אורקל מדלפי” מפספסת את אופי הטענה כאן.

הטענה שלי אינה שמדובר בתיאור כללי של שחיתות או מצוקה, אלא בדפוס משולב:
תיאור של מצב חברתי־רוחני בתוך החברה היהודית עצמה, זהות פנימית של גורמים הפועלים מתוכה (“ערב רב”), יחס שיטתי ומתמשך ללומדי תורה, ותיאור של מנגנון של צמצום/הגבלה כלכלית כלפיהם.

אפשר כמובן לטעון שהדפוס עדיין ניתן להתאמה רחבה, אך לא ברור לי שנכון למחוק את עצם השאלה באמצעות האנלוגיה ל”אורקל מדלפי”, כאילו אין כאן שום תוכן מבחין.

2. על שאלת הנוסטרדמוס והפרכה עקרונית

הנקודה שלי לא הייתה שכל טקסט עתיק הוא נבואה אמיתית אם מוצאים בו התאמה כלשהי.

הבעיה שאני מעלה היא אחרת:
אם הקריטריון הוא שכל התאמה נחשבת בדיעבד כעמימות, וכל כשלון נחשב כהסבר אד־הוק, אז מתקבלת מסגרת שבה אין אפשרות עקרונית להבחין בין טקסט נבואי לבין טקסט שאינו כזה.

כלומר, לא מדובר בהוכחה אלא בשאלה מתודולוגית: מהו הרף שמאפשר בכלל לומר שטקסט “לא אומר כלום על המציאות” לעומת “יש בו מידע על המציאות”.

3. סמכות לעובדות מול משקל מסורתי

אני מקבל את ההבחנה בין סמכות הלכתית לבין טענות על מציאות.

אבל מכאן לא נובע בהכרח שיש להתייחס לטקסטים מסוג זה כאל אגדה בלבד. גם אם אין כאן “חובת קבלה”, עדיין ייתכן שיש כאן משקל רציני, כלומר כאשר טקסט נתפס במסורת כעמוק וכמתאר מציאות רוחנית, לא ממהרים לבטל התאמות כל כך מובהקות כלאחר יד.

4. שאלת המשמעות הפנימית

וכאן הנקודה המרכזית שלי:

אם מקבלים, אפילו באופן חלקי, שהזוהר מתאר מצב ממשי, אז קשה בעיניי לעצור ברמת “יש התאמה חלקית וזה מעניין”.

כי בתוך השפה של הזוהר עצמו התיאור הזה אינו ניטרלי, אלא חלק ממערכת מושגית רחבה יותר — הכוללת הבחנות בין כוחות שונים בתוך האומה, בין מי שמקדמים את תהליך הגאולה לבין מי שמעכבים אותו (“ערב רב”), ובין תפקידם של לומדי התורה בדור זה.

כלומר, אם מקבלים את רמת הריאליות של התיאור, עולה באופן טבעי גם השאלה כיצד מבינים את המושגים הפנימיים של אותה מערכת — ולא רק את עצם ההתאמה החיצונית.

ולכן זה לא ״סופר מסוכן״ להסיר מכאן מסקנות במצב כזה ברור.

5. לגבי שאלת החרדים שאינם לומדים

הטענה שלי אינה נוגעת לכלל הציבור החרדי כמובן, אלא רק לתלמידי חכמים שבהם שבאמת לומדים ברצינות. הרחבת הדיון לכלל האוכלוסייה החרדית אינו נכון כמובן, ואין צורך בכך. גם בלעדיו יש תיאור מובהק בזוהר לימינו.

בברכה

לתועלת הדיון, הרב והקוראים, אצרף כאן ציטוט חלקי מהזוהר שנכתב לפני למעלה מאלף שנה (כמקובל הן בציבור התורני והן במחקר, להבדיל) שלטענתי משקף בצורה מדהימה את המציאות של ימינו:
וְאִתְהֲדָרוּ אִינּוּן עֵרֶב רַב – רַעֲיָין עַל יִשְׂרָאֵל עָאנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִתְּמַר בְּהוּ (יחזקאל לד) "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם", וְלֵית לוֹן יְכוֹלֶת לְמֶעְבַּד טִיבוּ עִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא מְסוֹבְבִים מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וּמַחֲרִימִין עֵרֶב רַב בֵּינֵייהוֹן דְּלָא יָהֲבִין לוֹן בְּאַתְרִין סַגִּיאִין אֶלָּא דָּבָר קָצוּב דְּלָא יְהֵא תְּקוּמָה לִנְפִילוּ דִּלְהוֹן וַאֲפִילּוּ חַיֵּי שָׁעָה.
וְכָל חֲכָמִים וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא – בְּצַעֲרָא, בְּדוּחְקָא, בִּיגוֹנָא, חֲשִׁיבִין כִּכְלָבִים (איכה ד) "בָּנִים הַמְסוּלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת", דְּלָא אַשְׁכָּחוּ אַכְסַנְיָא בֵּינַיְיהוּ.
וְאִינּוּן עֵרֶב רַב – אִינּוּן עַתִּירִין בְּשַׁלְוָה, בְּחֶדְוָוא, בְּלָא צַעֲרָא, בְּלָא יְגוֹנָא כְּלָל, גַּזְלָנִין מָארֵי שׁוֹחַד – דְּאִינּוּן דַּיָּינִין רֵישֵׁי עַמָּא, (בראשית ו) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם", עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (איכה א) "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ".

תגיד לי, ירדת מדעתך? הקטע העמום וחסר המשמעות הזה הוא הקטע שגורם לך להתרגשות כזו? הגיוני יותר להתלהב מסיפורי צדיקים על הרב שך.

איש האמת (שהגזים כבר בשם המשתמש), לקרוא לקטע הזה "עמום וחסר משמעות" זו פשוט חוסר הבנה בסיסי. אין פה שום דבר עמום; הטקסט מתאר מודל מדויק להפליא, שמתאים למציאות הנוכחית בצורה מצמררת.
בוא נפרק את ה"עמימות" הזו, כלשונך), לנתונים עובדתיים מתוך לשון הזוהר:
1. זהות השלטון: הזוהר קובע שמי שינהיג וישפוט את העם יהיו אותם "ערב רב" – "דְּאִינּוּן דַּיָּינִין רֵישֵׁי עַמָּא" (שהם הדיינים וראשי העם). הם מתוארים כבעלי כוח ושררה, עשירים ושלווים, אך מושחתים ונוקטים בחמס וגזל.
2. המדיניות הכלכלית המכוונת: הזוהר מתאר מנגנון של מניעת תקציבים מלומדי התורה – "דְּלָא יָהֲבִין לוֹן… אֶלָּא דָּבָר קָצוּב" (שלא נותנים להם אלא דבר קצוב/מצומצם ביותר [תרגמתי לעברית בשבילך]).
3. המטרה הפוליטית של הקיצוץ: כאן מגיע הדיוק המדהים – הזוהר מסביר שהמטרה של קציבת התקציבים המינימלית הזו היא מכוונת: "דְּלָא יְהֵא תְּקוּמָה לִנְפִילוּ דִּלְהוֹן" (כדי שלא תהיה תקומה לנפילתם של התלמידי חכמים ח״ו). כלומר, חנק כלכלי שמטרתו למוטט את עולם התורה, ולא (רק) כדי לנסות לגייס את החרדים. ושוב, כאן באה הבהרה שוודאי שהזוהר לא מדבר על כל החרדים, אלא אך ורק על תלמידי החכמים שביניהם.
4. המעמד החברתי והביזוי: בזמן שהערב רב שרויים בשלווה, הרי שתלמידי החכמים ויראי החטא נמצאים "בְּצַעֲרָא, בְּדוּחְקָא, בִּיגוֹנָא", והיחס הציבורי אליהם הוא של השפלה וביזוי עמוק – "חֲשִׁיבִין כִּכְלָבִים", ונחשבים ככלי חרס בזויים בראש כל חוצות.
כעת תסתכל על החדשות בשנים האחרונות: המאבקים המשפטיים והציבוריים חסרי התקדים סביב מעמד לומדי התורה, עצירת התקציבים המוחלטת והמכוונת לישיבות, השיח הציבורי העוין והמבזה כלפי מי שתורתו אומנותו, וכל זה מובל באורח ישיר על ידי מערכת המשפט וראשי השלטון ("ערב רב, אינוי דיינין רישי עמא, ׳היו צריה לראש׳").
אם אתה מכיר עוד דור אחד בהיסטוריה שבו שופטים ומנהיגים מתוך עם ישראל (לא פריצים גויים או שלטון קומוניסטי זר) ניהלו מלחמה תקציבית וממסדית כזו בתלמידי חכמים (ושוב, חלק מהחרדים ודאי תלמידי חכמים רציניים) – אתה מוזמן להצביע עליו. עד אז, לפתור טקסט כל כך ספציפי וברור במילים "עמום וחסר משמעות" זו פשוט בדיחה.

יש בנותן טעם לצרף את הסרטון הזה, לא כדי להביא ראיה מוכחת ממנו או לפתוח פלפול עליו, אלא כדי להראות שהגיע הזמן לצאת מהתמימות: כשאחד מעורכי הדין של העותרים נגד עולם התורה נתפס במיקרופון פתוח אומר ״זה יגמור את זה, אנחנו נפרק את עולם התורה״, ברור שהמניע מאחורי המאבק הזה עמוק ורחב בהרבה מסתם רצון טכני לגייס כמו שרבים מנסים להציג.
https://www.okn.co.il/news/28005/

לא הבנתי דבר פשוט – למה אתה קורא לחרדים תלמידי חכמים???