הלכה ומוסר

א. אם אני מבין נכון את תשובותיך בשרשור על המטאפיסיקה של ההלכה, יוצא שלשיטתך ברירת המחדל היא דחיית ההלכה בפני המוסר בכל עימות קונקרטי (שהרי נקודת המוצא שלך היא שהמוסר לעולם כפוי בעוד שהערכים הדתיים הם לכל הפחות במצב של ספק אם נטייה לומר שאינם כפויים)?
ב. אמרת בעבר שההכרעה בין הלכה למוסר דומה להכרעה בין שני ערכים ומהווה מצב של קונפליקט ולא של סתירה. בספרך אנוש כחציר טענת שמכיוון שהערכים הם לעולם מטרות ולא אמצעים לא ניתן להצדיקם באופן חיצוני ועל כן נראה שלא ניתן להכריע באמת בין ערכים ולפיכך המסקנה שהגעת אליה היא כי המוסר כולו כלול בתוך מערכת אחידה – אידאת הטוב – כשכל הערכים רק מדורגים בתוכה כפי שכתבת שם: "בניגוד לתיאור הריאליסטי המקובל שרואה את הערכים עצמם כקיימים במובן כלשהו, אנו הצענו תמונה חילופית. הערכים הבסיסיים, אלו שמצויים בגרעין הבצל (שרק ביניהם אנו בונים את סולם הערכים. היחסים האחרים כבר נגזרים מן הסולם הזה באמצעים לוגיים גרידא), אינם אלא מאפיינים, או תכונות, של המושג 'טוב', שהוא סוג של 'יש', אשר קיים במובן כלשהו בעולם (אולי בעולם האידיאות). כפי שראינו למעלה, הערכים הספציפיים הם מאפיינים של המושג הזה. ראינו שלגביהם אמנם יכולים להיווצר ויכוחים, אלא שזה בדיוק כמו ויכוחים שמתנהלים ביחס להגדרות של עצמים מוחשיים יותר". שאלתי היא האם גם הערכים הדתיים או המערכת ההלכתית נכללים בתוך המושג של אידאת הטוב ואם לא כיצד והאם ניתן להכריע בין המערכות השונות ללא עיגון חיצוני המעמיד אותם ברצף אחד?