התיוונות בימנו

רציתי לשאול את הרב שאלה בנושא "התיוונות" של ימנו.
היום אנו רואים שינויים בציבור הדתי על כל גווניו- לאומי, מסורתי, לייט, חרדי וכל מה שביניהם, בעקבות ה"פרוגרסיביות העולמית"
מצד אחד ניתן לומר כי השיוניים הללו הינם שינוים שלילים המובילים ל"קילקול" בחברה, והתרחקות מהלכה ומצות. כל ציבור בנקודה שלו (למרות שעדיף לפרט אני מחליט שלא, בשל הריבוי של 4 אירועים שונים שיש לפרט בהם).
ומצד שני אני אומר שיש בזה כמובן דברים חיוביים של קבלת האחר, הבנה שהעולם איננו שחור ולבן והרבה יותר מורכב.
ועל כן יש צורך להתמודד עם המורכבויות הנוצרות וישנן שאלות רבות שנשאלות ואני חש שאנו לא מוצאים את הדרך הנכונה לפתרונות ולהנגה שלהן.
והבעיה הזו לדעתי נובעת מ:

1. דור ה"אינסטנט" שאנו חיים בו, שקשה לנו להישאר עסוקים בנושא אחד יותר מ5 דקות, כאשר הנושא הינו נושא עמוק, אנו רוצים הכל כאן עכשיו ובמשפט עד2, סרטון של20 שניות שיסדר לי את החיים, יפתור את הבעיה ויתן לי מענה.
2. הדור שלנו מתקשה להיות בודד, להיות "לבד" להסתובב ביער ולחשוב, להתעמת עם עצמו בשאלות ואז אנו חיים חיים בינונים ללא עומק שמובילים לפעמים לעזיבה של הדת או של הלכות שונות- כגון נגיעה, ברכות, תפילות ואף חמור מכך…
3. אני חש משייח עם חברים כי יש פער רציני היום בין וקטור ה"אמונה" לבין וקטור ה"מחוייבות" שיש לאנשים כלפי היחס בינם לבין א-לוקים, הם מצטלבים מידי פעם אך בנקודות האלו הן לרוב מובילות לירידה דווקא ולא לעליה, הנקודות האלו מובילות לעימות פנימי המנמיך את האדם.

אני מניח שמשתמע שאני שלילי, אני אישית מאוד מאמין בעם היהודי שידע לעלות ולגדול מכל המצב, אך אני מודע שיש צורך בחינוך ובשייח בלתי פורמלי עם אנשים עם נוער, וכאן גם כן יש מעט בעיה.
לסיכום השאלה, אני אשמח לשמוע את דעת הרב לגבי ההשפעה של הפרוגרסיביות על היהדות בדורנו והאם לדעת הרב ישנם פתרונות לבעיות הללו מעבר לשייח בלתי פורמלי עם הציבור על גווניו, וגם אז שייח שמרגיש לי לפעמים "מלטף ונעים"…