התרת ממזרים

שו”תקטגוריה: הלכההתרת ממזרים
בועז שאל לפני 4 שבועות

שלום רב.
ידוע מה שנואלו הפוסקים למצוא מזור לממזרים להתירם לבא בקהל, עד שהוצרכו לתלות שאולי נבעלה מגוי מה שהוא מופקע ממש במקרים רבים (ועוד נאמרו כמה התרים ואכמ\”ל).
והנה לכאורה יש לדון בהיתר חדש (בהנחה שחדש מותר מן התורה) כי הנה כמה פוסקים דנו להתיר אשת איש שבעלה הסכים לה להיות עם איש אחר על בעלה מטעם שאין כאן \”ומעלה מעל\”.
והנה ידוע שאיסור ממזרות נובע מחומרת האיסור וכדקיי\”ל ביבמות (סד?) שאין ממזר אלא מחייבי כריתות, ומעתה בהנחה שאשה זאת מותרת לבעלה ממילא גם אין בניה ממזרים.
אע\”פ שיש מקום לומר שלעולם האיסור הוא בכרת ואעפ\”כ אינה נאסרת משום שאין כאן ומעלה, מ\”מ מסתבר שעכ\”פ כרת אין כאן.
אם יוכל לפרוט מעותי (או לתקן מעוותי) ושכמ\”ה.
אשמח אם תתייחס גם לתליה מגוי כשהדבר מופקע מהשכל הישר.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 שבועות

לגבי התלייה בדברים רחוקים הביאור הוא פשוט. דין ממזר נאמר רק היכא שיש וודאות. כל אימת שניתן לתלות בדבר רחוק פירוש הדבר הוא שהגם שזהו עניין רחוק ברור שאין כאן וודאות. די בזה כדי להפקיע דין ממזר, שהרי ממזר ודאי אמר רחמנא. ורא”ו במאמר (שלא ראיתי אלא שמעתי לפני שנים רבות בשיעור מהר’ הרשל שכטר) כתב שאיסור ממזר הוא איסור שתלוי בידיעה. כלומר שכשלא יודעים הוא באמת אינו ממזר ולא רק שלנו יש היתר בזה. והאריך שהוא הדין לכל הדינים שבהם ספק דאורייתא לקולא (אבל, טומאה ברה”ר, ערלה בחו”ל וכו’). וכידוע הר”ן בקידושין כתב כן להדיא לגבי ספק ערלה בחו”ל. וראה גם פת”ש אבהע”ז סי’ ד סקכ”ד  מש”כ בשם מהרי”ק.
ראה מה שחידשתי לאור זה בדין מעמד הגר כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%A8-%D7%90%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%A1%D7%98%D7%98%D7%95%D7%A1-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99/
באשר לסברת מר יש לדון בזה טובא. ראשית, יש לומר איפכא. כידוע הפנ”י (הביאו אב”מ סי’ מד ונחלק עליו) בקשה מדוע לא מצינו אשת שני מתים, הרי הבא על שפחה חרופה אין לו אפילו לאו, אם כן קידושין תופסים בה אף לר”ע (דס”ל דקידושין אין תופסים בחייבי לאוין) ובודאי להלכה. ותי’ שמה שקידושין לא תופסים בא”א אינו רק משום חומר האיסור אלא מפני שאין לה יד לקידושין (היא כבר נשואה ולכן לא שייך לקדשה). ובזה ביארתי את דין מעלה מעל באישה של מהרי”ק שחילק בין שגגה בדין לשגגה במציאות ועוד הרבה דברים, ואכ”מ (ראה מאמרי על מהותו של קרבן אשם).
ולפי זה יש לדון שמא יש ממזר באשת איש גם אם אין חומרת האיסור גדולה, מעצם העובדה שהבן נולד לא מבעלה. בפרט אם נאמר שהממזרות היא רק בחייבי כריתות לא בגלל חומר האיסור אלא בגלל אי תפיסת הקידושין (שהם לא שייכים שיהיו בני זוג).
סוף דבר, ההיתרים הנ”ל אינם דחוקים כפי שמניח מר, שהרי כשאין וודאות הוא באמת לא ממזר. ממילא אין צורך להסברא רחוקה ומסופקת זאת. ויש לדון אי ספק מסברא מועיל לעשותו ספק ממזר שמדינא אינו ממזר, או שספיקא דדינא אינו ספק לעניין זה, ולא בדקתי לע”ע.

בועז הגיב לפני 4 שבועות

שלום רב.

תמול עברתי על מאמרו על מעמדו האישי של הגר והנאני.

משום מה לפי מה שהעלית שפסולו של הגר לשררה הוא מחמת שהציבור אין מקבל את מרותו עקב יחוסו הבעייתי (והדברים הם כפתור ופרח בכל הסוגיות שהצגת), ניתן ללמוד מה שהנחתי זה מכבר כי מלבד תפקידו של בית הדין להוציא האמת לאורה במובן של בירור האמת, חלק בלתי נפרד מתפקידו הוא להוציא האמת לאורה במובן שיש בידו לכפות על המתדיינים את דעתו.

מטעם זה טרם ירדתי לסוף דעת קדושים שרצוי לבטל את בתי הדין הרבניים בישראל, אני מסכים לחלוטין שהחלק של בירור האמת יכול להתבצע טוב מאד מחוץ לכותלי בתי הדין הרבניים אבל איני רואה איך החלק הסמכותי שכאמור הוא חלק בלתי נפרד מתפקידו של בית הדין מתבצע ע”י בתי דינים פרטיים.

[אגב ראיתי היום למגינת הלב פרסום על ביטול פסק הדין שהדר”ג נמנה עליו, האם נימוקי בית הדין שלכם פורסמו אן שהוא?].

לגבי המהלך של הגרא”ו בעניין ממזר שאינו ודאי כמה הערות.

א. לכאורה יש ראיה לזה מדעת בה”ג שאשה ששהה בעלה במדינת הים והרתה אין הולד בחזקת ממזר שאפשר שבא ע”י שם (ראה ב”ש ד טז) אף שהוא דבר רחוק ביותר (אא”כ הוא מקובל אלהי שאז זה בחינת מעשים בכל יום) מיהו שם עכ”פ הוא ספק ממזר.

ב. כל דברי הגרא”ו בנויים לכאורה על דעת הרשב”א שספק ממזר לקולא הוא דין מיוחד בממזר אבל לדעת הרמב”ם בכל התורה ספק לקולא מן התורה.

ג. לפי מהלכו של כת”ר האם יתכן לומר לדעת הרמב”ם שכל איסורי התורה הם איסורים סובייקטביים?

ד. בשורה תחתונה אני חושב שגם לדעת האחרונים שמקילים בספק ממזר אף כשיש רוב לאיסורא, מ”מ צריך שיהיה מיעוט סביר, התליה בגוי במקרים מסויימים היא בלתי סבירה בעליל, אא”כ אתה מחלץ מדברי הגרא”ו שאף בספק רחוק ביותר תולים לקולא ובמודע שהיא שיטה שאינה רווחת באחרונים.

איך שלא יהיה יש בדבריך פתח גדול להתיר ממזרים אף בתליה רחוקה, אולי כדאי לפרסם יותר מהלך כזה.

אגב לפי היסוד שכתבת יש ללמוד הלכה רבתי למה שנסתפקו כמה כותבים, בזמנינו שיש אפשרות לבדוק ע”י בדיקת ד.נ.א מיהו ממזר אם צריך לבדוק, לפי דבריך נראה שאין צורך בכך.

מקוה שלא הפרעתי בעת ההשתטחות על קבר הרשב”י.

mikyab צוות הגיב לפני 4 שבועות

כבר הראשונים עמדו על כך שמהות תפקידו של ביה”ד אינו הבירור אלא הכפייה. הבירור אינו אלא היכי תמצי כדי לדעת מה לכפות ועל מי. הרי הבירור כשלעצמו אינו תפקיד שלטוני ולא צריך לזה דיין סמוך או בי”ד קבוע. כל אחד שיודע ללמוד יכול לעשות בירור. כמו שפרופ’ למשפטים אינו שופט, ולא בגלל הידע אלא בגלל שאין לו סמכות לכפות את פסקיו. לכן גם בתהליך הסמיכה מעורב ריש גלותא ולא רק הבי”ד שסומכים (ועל כך נסובה סוגיית סנהדרין ה ע”א, שעמדתי עליה בטור 164). ועסק בזה ר”ש שקאפ (כמדומני בריש שער ג ועוד).
לגבי ביטול בתי הדין הדבר זוקק דיון מפורט יותר. המדינה יכולה לכפות גם בלעדיהם, כמו שקורה בחו”ל. מה עשו אלפיים שנה? לבי”ד יש סמכות בקהילתו.
הפס”ד כתוב ומופיע כאן באתר:
https://drive.google.com/file/d/1HkNizV8v8Tl5PhBlfArPiB0XwF5n64O7/view
דברי ההבל של בית דינא דמגיזתא דנן לא ראויים אפילו לתגובה. ובוודאי שאין בכוחם לבטל שום פס”ד של אף אחד מחוץ למערכת המנוונת שתחת ידם (מערכת בתי הדין של הרבנות).
א. לא הבנתי את הראיה מבה”ג. דבריו מבוססים על הטענה שכל עוד יש ספק כלשהו, ולו קטן, אין ממזרות. אבל זה לא אומר שהממזרות תלויה בספק בגברא (בי) ולא בחפצא (הממזר עצמו).
ב. אכן, וזה הפשט הפשוט. ואפילו ברמב”ם כבר האריכו המפרשים להקשות (כי לא הכירו את דבריו בתשובה, כידוע).
ג. דוחק גדול. לפי זה ייצא שחידושו של הר”ן לגבי ספק ערלה יהיה נכון לכל ספק דאורייתא (כלומר שמותר לי להאכיל לחברי בשר חזיר שאינו יודע עליו).
ד. הוא אשר אמרתי לך בתחילת השרשור. זו בדיוק הטענה, שגם ספק רחוק הוי ספק לעניין זה. לפי זה גם לא ניתן לפשוט את דינו של ממזר מדיני רוב למיניהם, וזה אכן קצת דוחק. ואם תאמר שרוב פושט את הספק והוי ודאי, אז גם במעוברת משם יש לשפוט מכוח שרוב מעוברות אינן משם.

התרת ממזרים בתלייה רחוקה אינה תלויה בדבריי, כמו שכתבתי בסעיף א. אתה פתחת בזה את השרשור הנוכחי.
לגבי דנ”א הדבר תלוי אם חשיב כעדים או לא. הרי גם בעדים יש חשש שמשקרים אבל ברור שדי בעדות שני עדים כדי לקבוע ממזרות. יש ראיות שיש להן דין ודאי בהלכה. ולגבי דנ”א דנו כבר הפוסקים אי דין עדים לו או לא.

ואסיים בקימה מקידה בפני קבר רשב”י ובידי ח”י רוטל ומשהו כדין היום. אש בוערה בעצמותיי, ואמרתי כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי, צדיק הוא וחי (וכי לחינם חנטו חנטיא…)

בועז הגיב לפני 4 שבועות

לגבי הראיה מבה”ג זה תלוי עד כמה אנחנו מקבלים שיש מציאות רחוקה כזו, אם מקבלים, אז אכן אין ראיה, אם לא מקבלים אז כנראה זה קוד לומר שהמציאות לא מעניינת אותנו העיקר שאפשר להכניס זאת לקטגוריית הלא נודע. (אם כי אני מניח שבדורות הקודמים הניחו שזו אכן מציאות ברת קיימא). כמדומני שהרב עובדיה ביביע אומר האחרון מצרף את בה”ג על אף שאני מניח שהוא לא חשב שיש אפשרות כזו מעשית.

לגבי אות ג לכאורה יש מקום להפריד בין ההנחה שהאיסור הוא סובייקטיבי לבין הקביעה שלפי”ז גם אם מישהו יודע על האיסור מותר לו לתת למישהו שאינו יודע לאכול מזה, עדיין יש לטעון שגם מצוות סובייקטביות מספיק בידיעת המכשיל לאסור המכשול, ויש לפלפל.

ראיתי את התשובה לגבי עד פדופיל, (כאן המקום להודות לרובוט של אתרוג שהסכים לי לראות מאמר זה, על אף זהירותו היתירה בענייני קדושה, אתה יכול לראות זאת כמחמאה שהוא מאשר את הכניסה לאתר שלך בלי היתר מיוחד).

יש כאן לכאורה שאלה מעניינת בהל’ תשובה, מה כוחם של טקסטים של תשובה (אמירת ק”ש שעל המיטה. אגב, לא ידוע לי למה לא הזכירו את הברכה של סלח לנו, וכ”ש אמירת סליחות מ’ יום כמנהג בני ספרד, ושמא יש לומר שאותו נבל היה טרוד במעשיו הטובים בשעות היום כך שלא היה סיפק בידו לשוב בתשובה כי אם בהיותו נופל שדוד על מיטתו מחמת עייפותו כסיסרא בשעתו). בלא כונה רצינית (יותר נכון אפשרות אמיתית) לחזור בתשובה, מתאים לרבינו לכתוב על זה, זה נוגע לכל עניין התשובה של יום הכיפורים של כולנו?

מיכי הגיב לפני 4 שבועות

לא סביר שיהיה איסור לפני עיוור כשהמוכשל לא עבר מאומה. דברי הרמב”ם סוה”ל כלאיים והמקבילות בבירור אינם מדין לפני עיוור (שהרי לא לוקים עליו, והרמב”ם שם כתב שלוקה).

כוחם של טקסטים של תשובה הוא אפס מאופס. איני רואה מה יש לכתוב על כך. וגם יוה”כ מכפר בלי תשובה, לא אישתמיט שום פוסק לכתוב שרשע שנפסל לעדות חוזר ונכשר כך. אלו דברי הבל. על צדיק נאמר שאם ראית אותו עובר עבירה ביום חזקה שעשה תשובה בלילה. לא שמענו שגם ברשע ישנה חזקה כזו. זהו חידושם המופלג של יושבי על מדין דנן (רוכבי אתונות צולעות). ותיתי להו דהניחו להם מקום להתגדר.

בועז הגיב לפני 4 שבועות

בקטע השני בשורה השניה אולי צ”ל וגם אם וכו’, כי עד כמה שידוע לי קיי”ל שאין יוה”כ מכפר אלא לשבים.

השאר תגובה